באסטון באותו ערב נוראי
|
הטראומה של באסטון
ספסל
,01/06/2006
מה המשותף לכריס וובר ומייסיאו באסטון? מסתבר שלא רק העובדה ששניהם בוגרי מישיגן בעלי קרחות בוהקות ומקבץ דאנקים מרהיב לאורך הקריירה. סיפור לחג שכנראה עוד לא שמעתם.
אם כבר שמעתם את הסיפור הזה, אנחנו מתנצלים מראש. אתם מוזמנים לדלג ולקרוא על המחזור המרתק של אתמול. אם לא, אנחנו שוב מתנצלים. אנחנו עדיין מנסים להבין איך הסיפור הזה חמק מבין ידינו, כאשר נכון לשלב הזה בועדת החקירה שהוקמה, הדבר היחיד שברור הוא שמישהו ישלם את זה ביוקר, ויקנס בגובה שתי משכורות. או לחילופין יוכל להמיר את עונשו בסיקור משחקי הבית של הפועל ת"א בעונה הבאה.
איך יכול להיות שמייסיאו באסטון עוד מעט סוגר פה עונה שלישית ברציפות (בכולן כמובן הוביל את הליגה באחוזים לשתיים) של דאנקים מפלצתיים ולאחרונה גם התאהבות בקשת השלוש, ועדיין לא שמענו את הטריוויה המרתקת הזאת?
סיפור שהיה, כך היה. קחו עשר שנים אחורה במנהרה של דאג וטוני, ותכוונו למרץ 1996. מייסיאו באסטון בן ה20 הופך לשחקן חמישייה קבוע בעונתו השניה באוניברסיטת מישיגן, שמגיעה לטורניר המכללות כמדורגת מס' 7 באיזור המידווסט, ומוגרלת לשחק מול טקסס המדורגת מס' 10.
ביחד עם לואיס בולוק (העונה בריאל מדריד) הנהדר שקולע מבחוץ, מוריס טיילור (העונה בניו יורק ניקס) הורסאטילי כספק נקודות נוסף, ורוברט "טרקטור" טריילור (בעונה שעברה בקליבלנד) הפיזי בצבע, מישיגן נראית מכללה חזקה ומאיימת, שסוף-סוף מתאוששת מטראומת פסק הזמן מהגיהנום שלקח כריס וובר. אם במקרה הייתם אז על מאדים או במשחק של גבעת שמואל, תקציר מתומצת: וובר הוביל את הפאב-פייב של מישיגן (שכולל גם את ג'יילן רוז וג'וואן הווארד) לגמר המכללות, בו היא פגשה את צפון קרוליינה. 11 שניות לסיום, בפיגור 2, הוא מבקש פסק זמן שלא נותר לקבוצתו לאחר שזו השתמשה בכל אלו שעמדו לרשותה. העונש המיידי היה עבירה טכנית שהכריעה את המשחק, העונש ארוך הטווח הייתה טראומה שכל אמריקה תזכור לו לעולם ועד.
וובר ברגע שלא ישכח לעולם
בחזרה לענייננו. באסטון מאוד רוצה לנצח את טקסס, האוניברסיטה של מדינת הולדתו, כדי לשחק בסיבוב השני קרוב לבית בדאלאס. הוא נותן משחק ענק של 23 נקודות ו15 ריבאונדים (דומה מאוד אגב למאזן של וובר באותו משחק ארור, 23 נק' ו11 ריב'), אבל 3.2 שניות לסיום, בפיגור 2 נקודות, הוא עושה את הלא ייאמן ו...מבקש פסק זמן שאין לו. טקסס קולעת את שתי זריקות העונשין של העבירה הטכנית ועולה לסיבוב השני, באסטון נשאר עם הטראומה.
"לא ידעתי שלא נשארו לנו (פסקי-זמן)", אמר אז הכוכב לעתיד של מכבי ת"א. "כאשר שמעתי את חבריי צורחים 'לא! לא!', ליבי פשוט צנח לתחתונים". באסטון נשאר על המגרש ב3.2 השניות הנותרות, ושיחק תוך כדי שהוא ממרר בבכי. הספסל של מישיגן גם הוא לא האמין למראה עיניו. ארבע שנים אחרי אותה טעות טראגית של וובר, זה קורה להם שוב - סיום עונה אחרי הזעקת פסק זמן שפשוט לא היה להם.
וובר ייזכר בהיסטוריה כאיש שלקח את אותו טיים-אאוט מהגיהנום. באסטון אולי לעולם לא ישכח את שלו, אבל מלבד מקורביו וחבריו לקבוצה במישיגן אז, ספק אם מישהו יזכור את זה. עונה לאחר מכן אגב היא זכתה בטורניר הNIT, אבל באסטון ירד מאוד בממוצעיו, ואנחנו לא פסיכולוגים, אבל זה כנראה לא בגלל שפיטר ויגניר בדיוק הצטרף לקבוצה ונגס לו בדקות.
את תגובתו של השחקן לא ניתן להשיג עד סגירת הגיליון, כך נהוג לומר. או במקרה שלנו, גם ארל בויקינס יודע שבגובה כזה עדיף להשליך זריקות מבחוץ מאשר להתקרב לאנשים הגדולים בצבע.
"זה אני שהחמצתי" - מקבץ הטראומות שלפני פיינל פור היורוליג
וובר באותו ערב. מצא את ההבדלים
כתבות אחרונות באתר
|
|