מתן בן- עוז, כתב ספסל ושדר רדיו בתכנית "צעד וחצי", נסע אתמול לגמר הגביע הראשון שלו מבפנים. על האווירה, האילתם, הליגה הישראלית וגם קצת כדורסל.
תמונות ממשחק הגמר
-- מתן בן- עוז --ללא ספק הייתה אווירה מדהימה בגמר גביע המדינה לשנת 2013-14. למעלה מ-3,000 אילתים הגיעו ל"היכל נוקיה", כאשר כמעט חצי ממנו נצבע בתכלת, ומן העבר השני בלט הצהוב של המקומיים. אוהדי אילת סיפרו כי הנסיעה הייתה ארוכה, אולם המעמד אליו אפיק ניסים וחבריו הגיעו, שווה כל רגע. "הנסיעה הייתה ארוכה, חלק הגיעו באוטובוסים, וחלק בטיסות. בכל מקרה בסוף המשחק אנחנו חוזרים לאילת ונעדיף שזה יהיה עם הגביע. גם אם לא נזכה עשינו הישג גדול והגענו לגמר", סיפר אחד האוהדים כמספר דק' לפני תחילת המשחק.
בהתחלה עוד היה ריח של הפתעה באוויר, בעיקר בגלל דקות טובות של יינסי גייטס. למרות זאת, קבוצתו של בלאט הצליחה לסיים את הרבע ביתרון 5. הרבע השני גרם לי לחשוב באיזה ליגה אנחנו נמצאים. האם אנחנו בליגה הישראלית? כי את החלק השני של המחצית הראשונה מכבי פתחה ללא ישראלים (3 זרים ו-2 מתאזרחים), ותוך פחות מדקה עלתה ליתרון דו ספרתי- מה שגרם לקטש להזעיק פסק זמן. ברבע השני יובל נעימי נכנס לשחק, אך לא ממש תרם לקבוצתו והחתמתו באילת אולי מתחילה להראות כטעות. בנוסף, שמו לב שכל מהלך רע אותו נעימי ביצע, שחקניו לקבוצה לא ממש אהבו.
יוגב אוחיון ושאר החברים פתחו מבערים והעלו את קבוצתם ליתרון די מבטיח בחצי השני. הרבע האחרון נפתח טוב מצד האילתים, ואפילו לכמה רגעים חניכיו של קטש נתנו תקווה כי יכול להתחולל כאן מהפך. לאחר שההפרש של הצהובים חזר שוב לדו ספרתי, פעולות טובות מצד ניסים ונעימי צימקו את ההפרש ל-6 וגרמו להתעוררות בקרב הקהל האילתי. בסופו של עניין, המועדון המפואר ביותר בארץ זכה בגביע המדינה מספר 41 שלו, ושמעון מזרחי בהחלט יכל לישון בלילה בין חמישי לשישי בשקט.
דיוויד בלו נבחר למצטיין ואת זה חייב לציין. זה לא סוד שהמתאזרח של הצהובים נמצא בכושר קליעה לא מהטובים שלו. אולם, במשחק הגמר בלו התעלה רמה אחת מעל כולם- וצלף מספר צ'אקות חשובות אשר קידמו את קבוצתו צעד נוסף אל התואר. סה"כ לשחקן היו 22 נק' עם 4 מ-9 מחוץ לקשת.
נקודות שאהבתי:
הקהל של אילת- וואו. כזו כמות לא ציפיתי שתבוא מהעיר הדרומית ביותר בארץ. בהתחלה, הכמות והעידוד של אוהדי הקבוצה היה דבר שהפתיע אותי, אך לאחר מכן קיבלתי הפתעה נוספת. אילת כבר הייתה בפיגור דו ספרתי והקהל המשיך לעודד חזק ולדחוף את הקבוצה- דבר שלא בטוח היה קורה בקבוצות אחרות. בסיום המשחק, כל האוהדים בתכלת עמדו ומחאו כפיים לחניכיו של קטש, אף על פי שקבוצתם הפסידה.
פייטריות מצד שחקני אילת- גם בפיגור דו ספרתי דקות בודדות לסיום המשחק, האילתים לא וויתרו ונלחמו עד השנייה האחרונה. זה בא לידי ביטוי באחת מן הנפילות של ניסים דקה לסיום המשחק, אשר ניסה להציל כדור אבוד. נכון, הם לא זכו בתואר- אך הם עשו דרך יפה והצליחו לצמק מעט את ההפרש עד לסיום בעיקר בגלל הלחימה שלהם.
נקודה שהפריעה לי:
"הנה זה מגיע, תנו לפניני להניף את הגביע"- אלו היו הקריאות של אוהדי מכבי בסיום המשחק. לא שיש לי בעיה עם הקריאות הללו, אלא המינוי החוזר של פניני לקפטן הוא הדבר שמרגיז. השחקן שכינה שחקן של קבוצה יריבה 'נאצי', ואיחל לאביו סרטן בראש, התמנה (שוב) לקפטן של 'הקבוצה של המדינה' וזכה להניף גביע. הרי דיברו כל כך הרבה על עניין הקללות מצד האוהדים במגרשי הספורט, ואז הגיע שחקן ועשה בעצמו את כל מה שרק רוצים להדחיק מהמגרשים. לאחר מכן הוא בכה, התנצל ובסופו של עניין חזר להיות הקפטן של מכבי. האם זה בסדר? לשיקולכם.
לסיכום, גמר גביע המדינה בכדורסל לעונת 2013-14 הייתה חוויה נהדרת לכולם, אפילו לאוהדי הפועל אילת.
הקהל של אילת. מגיע שאפו (גלעד חזון)