אני חסיד של ליגת התיכונים עוד מהימים של אבי בן שימול, אנטון קזרנובסקי ויותם הלפרין. ככה למעשה נחשפתי לשלושה לראשונה. ובהמשך גם לעומרי כספי, שון דניאל, טל דן, יוגב אוחיון, אלישי כדיר ואחרים. יש משהו נורא יפה בליגה הזאת, עם החשיפה של שחקנים, הקהלים, אווירת כדורסל נהדרת. גאווה ענקית לכדורסל הישראלי הליגה הזאת.

ואז שאני חושב על טובת הכדורסלן הישראלי עולות לי כמה תובנות, בעיקר לאחר שיחה עם בכיר בכדורסל הישראלי לשעבר. הגילאים של הנוער והנערים הם גילאים מעצבים לספורטאים, הם יכולים לקבוע את הנתונים הפיזיים, האתלטיים, את יכולת המשחק וההבנה שלה, וכיצד תעלה לבוגרים. שחקן שיעבוד לא רק על יכולת המשחק שלו, אלא גם על אספקטים אחרים, דוגמת יכולת פיזית, הסיכוי שלו להצלחה בבוגרים גבוה יותר.

מה קורה אצלנו? כבר כתבתי על מסכת הייסורים שעובר כל שחקן ישראלי בדרך לתהילה. ילד מוכשר הופך להיות מסחטה למאמנים. נבחרת בית הספר, קבוצות הנוער והנערים, ואם "מזלו" אפשר לו, אז הוא גם יגיע לסופ"ש בווינגייט לטובת הנבחרות הצעירות. בתוך כל זה יוצאים שחקנים. אבל שיקום מאמן אחד ויגיד לי שאם שחקנים צעירים היו משחקים במסגרת אחת הם לא היו הופכים לטובים יותר. שיקום מאמן אחד ויגיד שעל חשבון נבחרת התיכון לא עדיפה האופציה של עוד אימוני קליעות, אתלטיקה, אימוני כוח ופגישות עם פסיכולוג ספורט, קואצ'ר (היום התחום המנטאלי הוא חשוב לא פחות מעוד אימון קליעות). יותר מזה. בואו נבדוק בסרביה, בוסניה, יוון, ספרד, צרפת וכו', ונסתכל ונראה כבמה מסגרות משחקים בגילאי הנוער. אני מאמין שלא יותר משתיים. מקסימום שתיים, וגם בזה אני בספק.

יש לזה גם אפקט על הגוף. אומנם עכשיו הם לא ירגישו את זה, אבל בגילאים יותר מאוחרים הגוף יתחיל להגיב לכל העומס של אותם שנים ויקרוס. תשאלו את קטש, בורשטיין, הלפרין, אליהו, לימונד, ליובין, כדיר ואחרים אם הם היו מעדיפים לשחק פחות ולהתאמן יותר, או את המצב הנוכחי.

מכיוון שמה שחשוב לי זאת היכולת שלנו להצמיח שחקנים הנה דעתי בנושא: מגיל 15-18 כל ילד יצטרך לבחור. או לשחק בקבוצת הנוער של המועדון, או לשחק בנבחרת בית הספר. לא לתת יותר ממסגרת אחת (לא כולל נבחרת הנוער). הזמן שנותר, הוא יוקדש לאימונים נוספים, ולשיפור אלמנטים של השחקן. רוצים סיבה נוספת? נבחרות התיכונים אולי יהפכו להיות פחות נוצצות, אבל יוכלו להפוך לבמה לשחקנים שלא מצאו את מקומם בקבוצות נוער, או כאלו שלא פרצו עדיין לתודעה. עוד שחקנים שמשחקים, יכולת של שחקנים להתפתח, תגידו לי שזה לא עדיף?

העכברושים יוצאים מהחורים

עוד לא הספיקו במכבי לנצח שני משחקים, אבל להכפיש את המאמן לשעבר הם עשו כאילו הם זכו ביורוליג. מקורבים, שחקנים ושאר הירקות רצו לתקשורת בשביל לירות לעבר גודס ולמתוח ביקורת. הגדיל אדון טבק לדבר על המצב במועדון ושייקח המון זמן לשנות דברים, ועוד כמה ציטוטים בעיתונים ובכלי תקשורת אחרים.

אז עכשיו כאמור, אין דני פדרמן, אין פיני גרשון, אין הנהלה אין בלאגן. יש גודס, ואין עוד באשמתו מלבדו. זאת פשוט עליבות נפש של כל מי שמעורב בדבר, וזה מראה על אופי של כמה אנשים בתוך המערכת הזאת שנקראת מכבי תל אביב.

ומילה על אדון טבק. שחקן העבר הגדול (באמת גדול. לא רק במידות הגובה) הוא לא איזה עילוי עם אין ספור תארים כמאמן ראשי או קריירה ענפה בתחום. לדעתי גודס מאמן יותר שנים ממנו. מדובר במאמן בתחילת דרכו, והיה ראוי לפחות לקצת צניעות, או לפחות לקצת צנעה כאשר את נכנס למקום עבודה חדש במקום בנאדם שאימן והיה במערכת לא מעט שנים. מצד שני, יכול להיות שהוא לא מבין עברית, אבל יש מי שמתרגם לו איך הוא יכול לזכות בכמה נקודות זכות מהסובבים אותו.

ליגת העל - מחזור 9

מזמן לא ראיתי מחזור כזה. רוב האולמות היו מלאים, משחקים צמודים שנגמרים בשנייה האחרונה, דרמה, וניצחונות דרמטיים (וגם אלימות כמיטב המסורת. לחנוכי ותומאס שלום).

צריך להגיד מילה טובה על ראשון לציון ובני הרצליה, ששבוע אחרי שבוע מוכיחות שהן שוות צמרת ואולי קצת יותר מזה. עם סגל לא נוצץ בתקציב קטן, מיקי גורקה ושרון דרוקר בנו קבוצות נהדרות. תענוג תמידי לראות אותם. אבל אין ספק שהמשחק של השבוע היה עירוני נהריה נגד מכבי תל אביב. מסתבר שכמו באפקט של נס ציונה מול מכבי חיפה (שם הבעיה היא היכולת הנמוכה של לא מעט שחקנים מלבד הטריו נעימי-סימפסון-אדווין. אם ברקוביץ רוצה להציל את הקבוצה הוא חייב להביא עוד שחקן שיוריד את הלחץ מהשלישייה, או ידאג לפתרון שיביא את שאר השחקנים ליותר התבטאות בהתקפה), לא תמיד זה עובד החלפת מאמן (לפחות לא בטווח הקצר). לא ראיתי משחק גדול של שתי הקבוצות, אבל נהריה פשוט רצתה יותר והייתה חדה יותר בדקות ההכרעה, וזה מה שנתן לה את הניצחון. עד עכשיו, ביחד עם הרצליה, פשוט תענוג אמיתי. אצל מכבי תתל אביב, כאמור, זה ייקח עוד המון זמן ותיקונים בסגל בשביל שהקבוצה תתחיל להראות כמו מכבי שאנחנו מכירים.

המשחק השני הוא הפועל ירושלים מול הפועל תל אביב. כיאה למעמד, זה תמיד צמוד, זה תמיד נגמר בשניות האחרונות. שני המשחקים האחרונים של ירושלים ממשיכים להוכיח שמדובר בקבוצה עמוקה עם המון כישרון ויכולת, אבל עם הגנה על סף החרפה, בעיות קשות בהגנה ומתחת לסל. בליגה בינתיים זה הולך, ובעקבות הניצחון בשלישי עוד נשאר סיכוי להעפיל לשלב הבא. אבל אם דני פרנקו רוצה לקחת את הקבוצה שלו צעד קדימה, הוא חייב למצוא לזה פתרונות. אחרת, זה מתישהו יתפוצץ להפועל ירושלים בפנים.

אבל אם יש משהו שממשיך להפריע לי בליגה זאת בעיית הגבוהים הישראלים. רם אליאספור, דניאל תמיר, עידן זלמנסון ואיתי שגב לא מקבלים מספיק דקות. כולם נמצאים בשנים קריטיות שאם הם לא יתפתחו לשחקנים הם יעברו לדף ההיסטוריה ביחד עם שחר גורדון ואיציק אוחנון. מי שחושב שצ'וברצי'ץ, רוטבארט ופישר הם מה שנבחרת ישראל צריכה שיחשוב שוב. יותר נכון שיסתכל מה קרה לנבחרת שהיא שיחקה מול נבחרות ביורו באסקט עם ביגמנים אמיתיים.

חשיפה לדרום (הרחוק והלא מוכר).

אז בשבוע שעבר כשדיברתי על בית"ר ירושלים לא התעכבתי לדבר על מוליכת ליגה א' דרום, הפועל מבועים מרחבים.

מי שלא מכיר את האזור (קיצר אף אחד), מדובר בישוב הקרוב לצומת בית קמא (תעשו חיפוש בשנים שלכם בצבא, עברתם שם בתחנת דלק), שם לא מעט אנשים מתפרנסים מחקלאות, אזור מוכה קאסמים, אבל יפה בצורה מדהימה, בעיקר אחרי החורף. ובתוך כל זה, הקבוצה המקומית עושה חיל, ומוליכה את ליגה א דרום עם מאזן 1-6 (ביחד עם מכבי אשקלון והפועל פסגת זאב). כדורסל לא נמצא רק בין גדרה לחדרה. יש אהבת כדורסל במקומות האלו, אווירת כדורסל טובה, ובעיקר המון אהבה לספורט. בעולם, אגב, דוקא הפריפריות הצמיחו את המועדונים מהם יצאו השחקנים המובילים. טאו ויטוריה או בנטון טרוויזו לדוגמא.

כבר כמה ימים שאני מנסה להשיג מישהו ממרחבים או מבועים. אז אם מישהו יודע איך יוצרים איתם קשר (לטלפון הם לא עונים), נא לשלוח לי מייל. הם ראויים לכתבה ללא כל ספק.

מאמני נבחרות ישראל הצעירות

מבלי להתייחס ולו לשנייה לרמי הדר, ולתוצאות שלו באליפות אירופה האחרונה, אני חושב שהמינוי של דני גוט לנבחרת הקדטים הוא ראוי מאין כמוהו. דני גוט, אבא לבן ולבת מאוד מוכשרים, שחקן כדורסל לשעבר (אחד הפייטרים הגדולים שהיו כאן), חלק מצוות האימון בעבר של מכבי תל אביב, דינמו מוסקבה ובי סי קייב, ועד לא מזמן גם מאמן באקדמיה. מאמן מאוד מנוסה עם המון ידע, אני מאוד מאמין בו ומקווה שיוביל את הקדטים חזרה למקום הראוי להם: דרג א. מעבר לכך, המשכיות, בטח אחרי הישגים היא ראויה, ולכן שמחתי לשמוע על המשך דרכם של דן שמיר ושרון אברהמי. ראויים מאין כמותם.