ובכן הנה באתי לסכם את המשחק המטורף שהיה לפנות בוקר בין מיאמי לסן אנטוניו. אתחיל במילים שינסו לתאר את המשחק- טירוף חושים יא ווראדי. עוצר נשימה, פשוט ככה. המשחק היה שייך לסן אנטוניו שלושה רבעים, אבל טעויות שלהם הובילו למשחק מכריע.

במחצית הראשונה ראינו את טים דאנקן במיטבו וגדולתו, או כמו שהפרשן שימחה ריגר אמר עליו אויי יה טימי. פשוט קלע בלי הכרה על הראש של בוש המסכן ולקח ריבאונדים גדולים כשלמיאמי לא הייתה תשובה לגביו. למזלה היה לה באותם דקות את מריו צארמלס והשלשות שלו שהשאירו אותם בתמונה. במחצית השנייה דאנקן נעלם, אבל זה לא מנע מסן אנטוניו להגדיל את הפער ולנצל את החולשה של מיאמי.

אבל כדורסל משחקים 48 דקות (לפחות בכל הקשור ל nba), וגם יתרון של עשר נקודות הפרש בתחילת הרבע האחרון ושל חמש הפרש 28 שניות לסיום, לא עזרו לסן אנטוניו. האורחת עשתה כמה טעויות של בית ספר כמו החטאות של זריקות עונשין, לא תפסה את הריבאונד הגנה ולא ביצעה עבירה לפני שהכדור הגיע לריי אלן. אבל כל זה היסטוריה, כשבשורה התחתונה יש לנו משחק שביעי ומכריע, משחק אחד שיקבע, שבו אין שום מקום לטעויות.

סן אנטוניו יודעת שיש לה הזדמנות לכפר על ההפסד המרגיז ומיאמי יודעת שהיא חייבת לנצח גם את המשחק הזה אחרת אף אחד, אבל אף אחד, לא יזכור לה את המשחק השישי המדהים. בקרב המהמרין עכשיו יש דילמה גדולה: מצד אחד הסטטיסטיקה הולכת עם סן אנטוניו שהרי ב 12 המשחקים האחרונים יש למיאמי ניצחון הפסד ניצחון הפסד. מה שאומר שעכשיו הם צריכים להפסיד. וכן סן אנטוניו לא הפסידה שום סדרת גמר ואפילו לא פיגרה. אבל מנגד יש את הצד הפסיכולוגי, כשמאוד יהיה קשה לסן אנטוניו לבוא ולשחק במשחק שביעי אחרי הפסד כל כך אכזרי ואחרי שראו כבר את האליפות בידיים שלהם. ההימור שלי? הלב רוצה סן אנטוניו אבל הראש אומר מיאמי. מה יהיה? לנו נותר רק לחכות למשחק, להכין את הפיצוחים ולכוון את השעון המעורר (כמובן בעזרת הרבה קפה) ללילה שבין חמישי לשישי ב 4 לפנות בוקר. נא לא לפספס.