טל גורן ראה את מכבי מפסידה בדרבי, מפשלת באירופה ויצא לחפש אחר הישראלים. האם האימפריה אכן יכולה ליפול ומי תתפוס את מקומה אם בכלל? טור מעניין שפוקח את העיניים מחדש.
בשבועות האחרונים נראה כי סדר יום חדש עומד בפתח. מבט קצר על שני ענפי הספורט הפופולאריים בישראל מראה שינוי ברור במגמה. מכבי בכדורסל הופכת לכאורה לעוד קבוצה בליגה, בזמן שזאת מהכדורגל נראית כמניה בטוחה.
הדרבי התל אביבי, בו ניצחו האדומים, פרץ סכר דמיוני שהיה קבור שנים רבות בלבבות של כל אותם אנשים שלא השתתפו בחגיגה שנקראת מכבי "עלית" ת"א, וכיום מכבי "אלקטרה" ת"א. אותו שכר נפרץ בקרב האוהדים ואנשי התקשורת יחדיו.
שדר ותיק אפילו הרשה לעצמו לקרוא ל"קבוצה של המדינה" עוד קבוצה. פוסטים נכתבו, סטטוסים היללו, ערוצי ספורט שלחו את דיוויד בלאט לחופשה מוקדמת. הגדילו לעשות שחקני מכבי בראיונות. הם ביקשו את סליחת האוהדים, סיפרו על הבושה שהם חשים נוכח התצוגה המבישה. ניקולה וויצ'יץ הכריז שקיים חוסר במנהיג על המגרש. לצערו אמר ניקולה: "אין שחקנים ישראלים ברמה שהיו פעם".
מצד אחד, הצהובים מהכדורסל בהחלט אוכלים את הדייסה שהם מבשלים כבר הרבה שנים. מאידך, העידן בו נעלמת השליטה הצהובה בכדור הכתום בישראל עדין לא פה.
כמה תהליכים גרמו למצב החדש. הראשון הוא כלכלי. הציפיות של מכבי מעצמה מעולם לא הלכו יד ביד עם גודל התקציב. מכבי מעולם לא הייתה אחת הקבוצות העשירות באירופה, אך הגיעה לאן שהגיעה בזכות השם ומסורת של שחקנים איכותיים ששו לשחק בשורותיה. היום אירופה עושה למכבי את מה שהיא עשתה שנים לקבוצות בישראל. למן הרגע הראשון בו שחקן נתן עונה טובה בנוקיה, הדלתות נפתחות לחוזים גדולים מעבר לים. ככה מכבי לא מצליחה לבנות סגל יציב ליותר משנה אחת.
תהליך נוסף קשור בהחלט לתוצרת המקומית. ממצב שבו ברור לגמרי מי הם השחקנים המובילים, הגענו למצב של יישור קו. ההיתרון היחסי שהיה למכבי על פני יריבותיה נמחק. הרי ברור לגמרי שיוגב אוחיון וגיא פניני, אפילו אם מוסיפים להם את הצמד לנדסברג ובלו, לא עולים בהרבה אם בכלל על הישראלים של הפועל ירושלים, הפועל ת"א, מכבי חיפה. החתמת ישראלים במכבי היא סוג של הימור, ומכבי כבר יורה לכל הכיוונים תקופה ארוכה {לימונד, מקל, רוט, נעימי} ומסמנת מעט מאוד פגיעות. שחקן כמו יוגב אוחיון נתן רבע עונה טובה בנוקיה, ונדמה שהוא שבע, יש לו משכורת, מעמד, ובמה בלי שהוא צריך לתת דבר מעצמו. כמו חתול רחוב שהגיע לנחלה. דווקא שחקנים נטולי אגו, וחדורי מוטיבציה דוגמאת מורן רוט. לא קיבלו הזדמנות אמיתית וחבל.
התהליך השלישי קשור בהנהלה של מכבי. שמעון מזרחי ושותפיו בנו אימפריה. הם הכירו את מכבי לפני היותה המותג של המדינה. הם בנו אותה בשתי ידיים ומהרגע שתפסו את ההובלה הם דאגו לשמור עליה בקנאות. הדור הצעיר הוא שונה. הוא רואה במכבי פלטפורמה, זכות מעמדית, מודל עסקי. הקבוצה רחוקה מלהיות המרכז. במצב הקיים האריה הזקן מעבד את כוחו, ולא נראה שהיורשים שלו יודעים כיצד לכוון את העגלה. למזלם האריה הזקן דאג לרשת ביטחון חזקה. הלוא גם במצב בו מכבי תרד ליגה היא תמשיך לשחק על הבמה הכי מכניסה, חשובה ורצינית באירופה.
התהליך האחרון מאגד את כל התהליכים הקודמים - הקהל. מכבי תל אביב הפכה לסמל קפיטליסטי. האוהדים שלה באים לראות ולהיראות. חלילה לא לתמוך ולעודד.הסיבה היא שכדי לשבת בהיכל צריך אוהד להיפרד ממשכורת חודשית. לכן לא מפתיע שבמצבי הפסד ההיכל ריק לפני שריקת הסיום. תוסיפו לזה מדינה שמנסה לצעוק צדק חברתי, ותקבלו מותג שמייצר הרבה אנטגוניזם. אגב, לדעתי גם בקרב האוהדים של אותו מותג.
בסופו של יום ההפסד להפועל הכאיב כל כך להרבה אוהדי מכבי לא רק בגלל שמדובר בדרבי. להפתעתם ראו אוהדי מכבי הרבה ממה שאיבדו בדרך, דווקא אצל היריבה העירונית הקטנה. מחויבות, נאמנות, סיפור טוב. שחקנים כמו מתן נאור, שולברנד, יותם שירן. שחקנים שקשה לדמיין אותם מוכרים את הבית שלהם בשביל עוד אפס בתלוש משכורת. הסיטואציה מזכירה לי מעט את הסוף של הסרט "ג'רי מגוואיר", כאשר הפועל משולה לשחקן הבלתי מוערך ולסוכן המושפל שלו שביחד האמינו שהם יכולים נגד כל הסיכויים. מכבי נראית כמו התאגיד הגדול שלא יודע לתת יחס אישי ללקוחותיו. בעולם מושלם יותר שחקנים היו מתפתים ליחס האישי, אך לצערי זה עובד רק בהוליווד.
במציאות, למרות שמכבי איבדה את מעט הזהות שעוד הייתה לה, לא דרוש יותר מידי כדי לשמור על הסטאטוס קוו לעוד מספר שנים. דיוויד בלאט היה הראשון להבין זאת, ולכן סופג את מירב האש. כדי לשמר את המצב יש צורך בתאום ציפיות.
מכבי תל אביב תסיים מספר עונות לא במקום הראשון בליגה. לשמחתה, ולהבנתו הנכונה של בלאט, זה לא משנה. בשיטה הקיימת היא עדין תהיה פייבוריטית לזכייה.מכבי תל אביב תפסיד מדי פעם אליפות. אז מה?! המקום ביורו-ליג משוריין לנצח. מכבי תל אביב צריכה לעשות משהו שלא עשתה מעולם - לתת צ'אנס לשחקני בית צעירים. הרי הפערים גם ככה קטנים בין הישראלים, ולכן מצב שבו יגדל שחקן דוגמת בר טימור במכבי יחזיר להרבה אוהדים את ההזדהות עם הקבוצה. בהנחה שהצעירים לא ירימו את הכפפה, תמיד ניתן למצוא עוד שכיר חרב שישלים אותו. בכול מקרה זה הימור מחושב שראוי לקחת.
בסופו של יום אין בשורה. מכבי תעשה טעות קשה אם תחליט להיפרד מבלאט. פשוט כי אין חלופה הולמת. מעבר לזה בלאט הוא אחת מהדמיות החיוביות היחידות שעוד נותרו בוואקום הזה שנקראה "כדורסל ישראלי". אני מודה שאשמח לראות את פיני גרשון מקבל שוב את המפתחות ונכשל, וזאת רק כדי שנשמע אותו מפרשן פחות, ואולי מוריד מעט מהשחצנות שהוטבעה בו נוכח הישגיו בעבר.
על מנת שדבר חדש יצמח מספר דברים צריכים לקרות.
ברמה המקומית חייבים לחזור לסדרות. המצב המגוחך שבו עושים הכול נגד קבוצה אחת הוא מצחיק. בנוסף לזה הליגה מצטלמת לא טוב. מהרגע שבו האולם בירושלים יהא מוכן, בנוסף למגרש נורמאלי בדרום ואולם נוסף בת"א, צריך לקיים את הליגה רק במתקנים אלה. אולמות המתנ"סים מראים חובבנות.
ברמה הבינלאומית המותג הכושל שנקרא יורו-ליג חייב לחקות את האחות הגדולה מהכדורגל. כאשר המפעל הזה יהיה ספורטיבי ופתוח לכל הקבוצות העניין יגבר. מצב שבו קבוצה חתומה מראש הוא בלתי ספורטיבי בדיוק כמו הפיינל-פור הישראלי. במצב כזה קשה מאוד לתת תחרות למכבי שמתחילה כל שנה ברמת תקציבים אחרת לגמרי משאר הקבוצות.
בסופו של יום הגלובליזציה מנצחת. כל אוהד שפוי מבין, כי אם הייתה בידי הבעלים החדשים הוכחה שהחלפת צבע החולצה מצהוב לוורוד הייתה מכניסה יותר כסף, קיים סיכוי טוב שהיו הולכים למהלך שכזה. בעידן של שמעון זה לא היה קורה. לכן ממש כמו פרשת הזמר המפורסם, איני סבור שמכבי אשמה בדבר מעבר להיותה יהירה ובעלת שיגעון גדלות. אך קשה לי לומר שדמעות ממלאות את עיני נוכח המצב הנוכחי. כמו הזמר גם מכבי צריכה לשלם את מס היוהרה. כמו במקרה של הזמר אני מהמר שכלום לא באמת ישתנה.
בכל זאת נחמד לשמוע אוהדי מכבי ותיקים מודים שלקבוצה כזאת אפילו להם קשה להתחבר.