השנה קשה למצוא שחקן בליגת העל המתאים לתואר תגלית העונה, פשוט לא נותנים לצעירים לשחק. התמונה הכללית - מכבי ת"א לא משתפת ישראלים צעירים, מכבי חיפה מעדיפה להכין את סגל ארה"ב למכבייה, ירושלים מייבשת את שמחון גם במשחקים בהם הרוטציה מאוד קצרה ועל אליאספור אין בכלל על מה לדבר, מכל אותם שחקנים שהיו חתומים לטווח ארוך בבני השרון בעבר ובהווה (אלעד הופמן וגיל אמיתי) היחיד שמשחק הוא בן רייס, בנתניה אוריה גור ואסנטי הם עוד שחקנים ברוטציה, באשדוד עם דניאל גור אריה, בחולון החליטו ללכת על שחקנים מוכחים כמו ליאור שגב, ניר כהן ועמית בן דוד גם מהגליל למרות רוטציית הישראלים הרחבה לא תבוא הישועה. הקבוצה היחידה שנותנת דקות משמעותיות לצעיר זאת מכבי ראשון, שם אייל שולמן הוא הרכז הראשון של אפי.

אפשר לחזור שוב על המנטרה ששחקנים שמסיימים את גיל הנוער לא מספיק מוכשרים, לא מספיק טובים, שהמאמנים שלהם מעדיפים עוד ניצחון בליגה במקום לעבוד על שיפור יכולות, אבל מה זה משנה כל עוד לא נותנים פה דקות משחק לשחקנים מקומיים ובמקומם משחקים בכל קבוצת לגיון זרים בטענה שהוא יותר זול ויותר יעיל, בטווח הקצר אלו הקבוצות שמפסידות מזה.

כולנו מכירים את הסיפור החוזר על עצמו, כל שנה קבוצה מביאה כמה זרים ופוגעת בינגו, ישראלי או שניים נותנים עונה טובה הקבוצה מצליחה, אבל שנה אחרי אין כלום הזרים הולכים כי אין כסף לרוב הקבוצות להשאיר אותם וכמובן שאין מחשבה לטווח ארוך, אז גם ישראלים לא תמיד יש והקבוצה צריכה להתחיל מאפס (ברק נתניה, מכבי חיפה, גלבוע/גליל והרשימה עוד ארוכה).

בכלל לאן כל אותם זרים מקדמים את הכדורסל שלנו? במקום כמו בעבר שהיו מביאים בוסמנים, שחקני עבר באן בי איי ושחקנים עם רקורד טוב, מעדיפים פה שחקנים בלי ניסיון כי הם זולים יותר ואולי אחד יהיה בינגו. פעם היו פה זרים מהטופ של אירופה (צ'ורה, קאליצביץ', שאראס, פרקר, ננד מרקוביץ' וויציץ' ואחרים) ויחד עם ישראלים שבאמת משחקים, הכדורסל שלנו קפץ מדרגה גם בזירה האירופית כמו בעונת 2004 כשלא היו הרבה זרים, אבל כאלו שהובילו אותנו קדימה. בשנים האחרונות ההישגים האלו הם נחלת העבר.

יש פה גם עניין של חוסר זהות בין הקהל לקבוצות. זה מבריח אוהדים כשלקבוצה יש שישה זרים ומעלה. אנחנו באים לראות חברים שגדלו איתנו, חבר'ה יוצאי מחלקות הנוער של המועדונים לא כנס יוצאי קולג'.

בטווח הארוך מי שמפסידה זו נבחרת ישראל

תוך ארבע שנים היו לנו שתי נבחרות עתודה שזכו בשתי מדליות כסף באליפות אירופה אחת, מהם גם לקחה ארד כנוער. היינו מצפים שאת ההישג הזה ימנפו כל אנשי הענף לטובת הנבחרות הבוגרות. מלבד בודדים (גרין, בורשטיין, אליהו והלפרין) רוב שחקני הנבחרות האלו הפכו לשחקנים בינוניים ושוליים, ובמקום קאדר שחקנים גדול לנבחרת נתקענו עם הרבה שחקנים בינוניים ומטה ובודדים שסוחבים עד היום. יש פה סוג של מחדל עם אחרי האחים קזרנובסקי, שחר גורדון, אנטון שטובין ואחרים נשארנו רק עם יניב גרין.

ואם כבר דיברנו על גרין הוא לא יהיה פה לנצח ואז מה? מי יחליף אותו? מי מבטיח שכל אותו סגל שהוביל אותנו לאליפות אירופה יהיה פה בקיץ? מה קורה אם כספי, בלו, אליהו או הלפרין לא באים? אין לנו שחקנים להחליף אותם. במצב כזה עוד כמה שנים אנחנו נחלום על מקום שביעי באליפות אירופה.

משהו לסיום, לסרביה אין יותר משאבים או כסף מאיתנו, הם פשוט משקיעים בנוער מהיסודות, נותנים לצעירים במה גם בקבוצות הגדולות כולל פרטיזן, אח"כ החברה האלו מגיעים לטופ של היבשת ולאן בי איי ותמיד יש להם דור המשך, זה למה אין להם בעיה ששחקן כזה או אחר לא מגיע לאליפות אירופה, זה למה התוצאות המרשימות ברמה הלאומית ובכלל זה סוד ההצלחה שלהם גם בתחומי ספורט אחרים כמו טניס וכדורגל שגם שם אנחנו מסתמכים על יחידי סגולה שלא בטוח שיש מי שיחליף אותם, חומר למחשבה.