שבת שלום לשרת הספורט. בשעה שאת מתלבטת כיצד ואיך להביא לכאן את פרננדו היירו הגדול (מהלך מצויין לדעתי), יצא לך לפגוש את הספורטאים האולימפים, המתכוננים לריו 2016. הקשיים שלהם זה רק מיקרוקוסמוס למה שקורה לספורט הישראלי, בשעה שהכדורגל הישראלי נח מדושן עונג על בור זהב של כסף. הגיע הזמן להפסיק עם זה. בשביל שיהיו לנו עוד אור אטיאס (קטוואנדו), אורי ששון, שגיא מוקי וירדן ג'רבי (ג'ודו), ובשביל שהבודדים בשיט, שחייה ואתלטיקה יהפכו לרבים, זה הזמן לעשות מהלך אמיץ. אמיץ כמו מה שאת מנסה לעשות כשרת התרבות. לא תמיד יהיו לנו דניאל אברהמס ומרק אייזנברג, יהודים טובים עם כסף בכיס. ממך אני מצפה ליותר. הגיע הזמן. הגיע הזמן לחלק את עוגת תקציבי הספורט באופן שווה.

חצי הגמר

כדורסל גדול לא היה לנו בשני המשחקים האלו, אבל לפחות קיבלנו ארבע קבוצות שהסתכלו אחת לשנייה בעיניים ורצו לנצח בכל מחיר. מי שהיה יותר חד, יותר ממוקד, הוא זה שהגיע לגמר הגביע.

אני אתחיל דווקא עם המשחק השני. נס ציונה לקחה את מה שנתנו לה במחצית הראשונה. נתנו לה לשחק מול קבוצה אנמית, אחת החלשות שהמועדון העמיד, שעוד לא עשתה סוויץ בנושא ההדחה מהיורוליג. כבר אמרתי בעבר שהטריו המפורסם של הכתומים חייב להיות במיטבו בשביל להביא ניצחונות. ואם הוא לא, אז האחרים חייבים לבוא לידי ביטוי. נעימי וסימפסון היו סבירים במחצית הראשונה, אבל הם קיבלו עזרה מקרפלס, נסטרנקו, ומעל הכול מגיינס. ואז הגיעה המחצית השנייה, ולקחה הקבוצה שנתנו לה. ונס ציונה למעשה הפסיקה לשחק, קלעה רק 17 נקודות כל המחצית, ומצד שני הגארדים של מכבי (מקל, אוחיון ורוצ'סטי), לקחו את זה בשתי הידיים. וזה כל הסיפור. מי מרוצה מהמשחק הזה? אולי ארז אדלשטיין שישב בעמדת השידור.

גם במשחק בין אשדוד לראשון לציון לא ראינו כדורסל גדול, אבל דרמה כן. ואולי זה מה שחשוב יותר במעמדים האלו. לראשון לציון הגיע על הנייר לנצח. אבל בספורט אין דבר כזה מגיע אלא מי שרוצה יותר. 13 הפרש הובילו השחקנים של דרוקר ברבע הרביעי עד שצביקה שרף לקח את הקבוצה שלו, אמר מה שאמר, והם יצאו לריצת 14-0. אומרים בכדורגל שמי שלא כובש חוטף, אז כאן מי שלא הכריע הוכרע. אשדוד נצמדה לראשון לציון, ולקחה את מה שנתנו לה. כואב ואכזרי, נשבר הלב מראשון לציון, אבל אלו החיים. בחצי הגמר הזה מי שהיה יותר ממוקד לקח. נקודה.

גמר הגביע

בסופו של יום, הכול קם ונופל על הגארדים של מכבי.

אז מה קרה כאן בעצם? קודם כל מכבי תל אביב הלכה על הקלף הכי חזק שלה: הקו האחורי. מקל, אוחיון, רוצ'סטי וסמית' הגיעו בשיאם, היו דומיננטיים במחצית הראשונה בדקות בהם הצהובים ברחו לאשדוד, והיה מהנה לראות איך הרביעייה הזאת שיחקה אחד בשביל השני בלא מעט רגעים. דבר שני ההגנה. מכבי שמרה בטירוף, הוציאה את סוואן וגארט משיווי משקל, והורידה את הקבוצה של צביקה עם 38 נקודות בלבד למחצית, כאשר היחיד שמשאיר את אשדוד במשחק זה תומאס (21 נקודות במחצית הראשונה).

אבל מאמצע הרבע השני משהו השתנה. סוואן, נאור שרון (מדהים מה שהוא עשה ברבע השלישי), ואחרים הצטרפו לתומאס, ניצלו רבע שלישי פשוט קטסטרופה של מכבי, ואם לא נקודות של מקל וסמית', לכו תדעו איפה היינו לקראת תחילת הרבע הרביעי. אבל גם צריך לדעת לקחת. אשדוד חזרה למשחק באופן מעורר הארכה, אבל יותר מדי איבודים מצד אחד, חוסר ריכוז ובחירת זריקות לא נכונות, מאידך התעוררות של דווין סמית הכריעו את הכף.

מעניין להשוות בין הגמר הזה לגמר של 2008. אגב, צביקה אימן שם את מכבי. חזרה מעשרים הפרש, סנטר עם משחק אדיר. כנראה שהרבע האחרון, שכאן פשוט בדקות האחרונות זה נגמר אצל אשדוד. בכדורסל אין מגיע, יש מי שלוקח. ומכבי תל אביב לקחו את מה שנתנו להם.

מילה אחרונה על מכבי תל אביב. עם כל הכבוד לגביע המדינה, אם הם רוצים לקחת את תואר האליפות העונה, הקו הקדמי שלהם חייב להתחיל להעלות את רמת המשחק שלו. מצחיק להגיד את זה, אבל לא בטוח שזה יספיק כאשר הם יעמדו מול דאנקן, פישר, רייט, מונרו ובאקנר.

הערות לסדר היום

• זה לא שהיה לי נורא במשחקי הגביע, אבל לדעתי את השבוע הזה אפשר היה לעשות אחרת. את משחקי חצי הגמר היה אפשר לחלק לשני חלקים: משחק אחד ישוחק בארינה, והמשחק השני ישוחק ביד אליהו. המשחק בין נס-ציונה למכבי תל אביב היה מביא אלפי אוהדים, וגם ככה מכבי תל אביב הייתה מביאה לכל משחק כמות גדולה של אוהדים. במשחק של אשדוד מול ראשון לציון היה אפשר להביא גם אלפים בודדים משתי הקבוצות. את שאר הכרטיסים, אגב, אפשר היה לחלק בין אגודות, לחלק למקומות כמו תושבי עוטף עזה או עמותות קהילתיות, ולחבר קהלים לכדורסל. מצב שלWIN WIN. הקופה הייתה מקבלת יותר כסף, הכדורסל היה מגיע לשני אולמות גדולים בארץ, חיבור לאוהדים פוטנציאלים חדשים. רווח של כולם.

• סיכום ביניים על מה שקורה באירופה בחודשים האחרונים. בסוף אני מאמין שהטבלאות יתאזנו, ולקו הגמר תגיע המליאה הקבועה. אך בינתיים, דברים יפים קוראים באירופה. הפרויקט של זליקו אוברדוביץ בפרנבחצ'ה/אולקר כובש את המקום הראשון בליגה הטורקית, ואת המקום הראשון בבית E בטופ 16 (מאזן 7-0). בספרד, רק בשבוע שעבר נחלה ולנסיה הפסד ראשון העונה, לקוצ'ה לבוראל (שניצחה ביורוליג את ריאל מדריד וברצלונה, ונמצאת במקום הראשון בבית F בדרך לשלב ההצלבה של היורוליג). באיטליה קרמונה ורג'יו אמיליה צמודות לארמני מילאנו, ולוקומוטיב קובאן וחימקי מוסקבה כרגע מדורגות בטופ 16 מעל צסק"א מוסבקה. המקום היחיד בו נשמר סטאטוס קוו היו ביוון, כאשר פנתנייקום ואולימפיאקוס מובילות את הליגה עם מאזן זהה של 16-1. שמח כאן ביבשת.

לתגובות: t5550@walla.com