הציטוט הנ"ל שייך לשרון דרוקר, מאמן נבחרת העתודה של קיץ 2012. רגע לפני שהנבחרת עלתה חזרה לדרג א', התרחש הפיגוע בבורגס שגבה את חייהם של 5 ישראלים. ביום הזיכרון בו עוברים בדקה מיום אבל ליום העצמאות, ספסל חוזר לאותם רגעים שם בבולגריה כשדקת הדומיה התחלפה בחגיגות הניצחון.
ה19.7.12 היה יום שמח עבור נבחרת העתודה של ישראל. אחרי כמה שנים בדרג ב' של אירופה, השחקנים הצעירים עשו זאת בגדול ועם שני ניצחונות מרשימים על נבחרות פולין ובלגיה החזקות הצליחו לסיים את האליפות במקום השלישי ולהרוויח את מקומם חזרה בצמרת של אירופה. אבל רק 24 שעות קודם לכם, לא רחוק מהעיר בה התקיימה האליפות, מחבל מתאבד פוצץ אוטובוס של תיירים מישראל שבאו לנפוש בבורגס ורצח 5 ישראלים ואת הנהג הבולגרי.
ה18.7.12, 17:30, בורגס. ישראלים שמגיעים מהארץ לחופשה מחכים לאוטובוס שיקח אותם למלונות. באותו זמן בדיוק, נבחרת העתודה נחה לקראת משחק גורלי מול נבחרת פולין החזקה. בנבחרת כבר יודעים מה קרה, אבל לא מודיעים לשחקנים. רוצים שיעלו בראש שקט. ואכן הנבחרת עושה את העתודה ורושמת את אחד הניצחונות הגדולים שלה, וזוכה גם לפירגון נרחב בתקשורת בארץ לצד הדיווחים על הארונות המוטסים ארצה.
האבטחה סביב המשלחת הישראלית מתוגברת ואליפות ממשיכה. בערב של אחרי, נערכים המשחקים שיקבעו את העולות לדרג א'. מארגני האליפות המקומיים דואגים לשתי דקות דומיה, אחת לפני משחקה של הנבחרת הבולגרית, שכזה לשיתוף פעולה מצד כל 600 הצופים שבאו לעודד, והשני לפני המשחק של הנבחרת שלנו. הנבחרת שלנו עלתה עם סרטים שחורים עליהם ועמדה לזכר ההרוגים, אבל ברגע שהמשחק יצא לדרך, הם לא התבלבלו. עוד ניצחון גדול שנגמר בחגיגות עוד יותר גדולות כשהמשימה הושלמה. עוד ניצחון קטן של מדינת ישראל כנגד אלה הרוצים לפגוע בה.
לדמעות של אושר