דיור פישר, רוצסטי, ג'ורדן פארמר, דגן יבזורי וג'וש דנקן הם חלק מהשמות שחתמו בשבועות האחרונים בהפועל ירושלים ומכבי תל אביב. מכבי, הלומת ההדחה מחצי גמר הפלייאוף, בנתה סגל נוצץ ויקר, כאשר נשאר לה רק להחתים שחקנים בעמדה 4, במטרה שמצדה לא תיפול שנית, בטח לא ליריבה מהבירה. אצל אורי אלון מאידך, לא רוצים ליפול לתסמונת האלופות של השנים האחרונות, שאחרי שנה גג שנתיים התרסקו, והרכש בדמות דנקן ופישר, והרדיפה אחרי גל מקל בכמעט כל מחיר נועד להימנע מדבר כזה.

קיץ כזה לא היה לנו מזמן, ששתי יריבות נלחמות על שחקנים (ע"ע גל מקל ודגן יבזורי), מוציאות המון כסף, מביאות תותחים עם רזומה מרשים, ויוצרות עניין ורצון אמיתי לראות את הליגה נפתחת. הכותרות והידיעות בתקשורת מזכירות במשהו את המלחמות כל קיץ בין אולימפיאקוס לפנתנייקוס. שתי קבוצות שמעל הליגה, שרק מחפשות איך להתעלות אחת מעל השנייה.

וכאן גם הבעיה. כי כמו ביוון, גם כאן שתי הקבוצות שמות את עצמן מעל כולם, אבל כרגע לא נראה שיש קבוצות שמנסות לעשות משהו בשביל להיצמד אל ירושלים ותל אביב.

יש לזה כמה הסברים. הראשון, אין כאן תקציבים ומשאבים בשביל שהקבוצות האחרות יוכלו להשתוות לשתיים. חלק מזה קשור לתפיסה המעוותת במדינת ישראל, שרוב המשאבים הולכים לכדורגל, בלי שום הצדקה מיותרת (בעיקר אחרי מאורעות השבוע הנוכחי). הכסף, הציבורי והפרטי, שבמתבזבז בכדורגל תוקע את רוב ענפי הספורט בארץ, ובינהם הכדורסל. ההתעקשות הזאת מונעת מקבוצות נטולות משאבים רבים להתקדם.

אבל מעבר לכך - לי יש את התחושה שכל אותן קבוצות שנלחמו בשיניים על הפיינל פור נושמות עכשיו לרווחה. כי למה לבנות קבוצות מרשימות, להתאמץ ולנסות להשתוות, אם אפשר בשבוע אחד שבו אתה במומנטום לקחת את כל הקופה? נבנה קבוצה סבירה, לא חייבת להיות מדהימה, רק נכין אותה לרגע האמת ונתפלל לאל.

מלבד הפועל תל אביב ומכבי חיפה, אין קבוצות שמתקרבות לסיים את הסגל שלהם. רוב השחקנים הבכירים בישראל מצאו קבוצות, אבל עוד לא ראיתי את המועדון שמנסה להנחית שניים או שלושה ישראלים בכירים אחד ליד השני. איפה הניסיון, לדוגמא, לשים את כדיר, נעימי ורוטבארט ביחד? איפה הרצון לשים שחקנים טובים מסביב לשון דאוסן שיהפכו אותו לטוב יותר? איפה הניסיון להביא זרים בקנון של קני ווילאמס, דיויד תרדקיל, פרוויס שורט ואחרים? למה לא מנסים לעשות כמו שעשה יורם חרוש בירושלים בזמנו, עם חמישייה איכותית ומחמישה ישראלים צעירים ומבטיחים?

הקבוצות מנסות להרים סגלים טובים, אבל לדעתי לא מתאמצות יותר מדי. כי אם באמת היו מתאמצים ורוצים להתקדם, גם היו נלחמים על אירופה והשיריון של מכבי ביורוליג, דבר שתוקע שנים קבוצות בליגה שלנו להתקדם, וגם מרתיע ספונסרים מלהיכנס לכאן. אז מה הקבוצות רוצות? שתהיה דרך קלה לאליפות, דרך לגייס כסף מהאירוע היוקרתי של המנהלת, וכל השאר לא באמת מעניין.

אז מה הולך להיות לנו העונה? נכון להיום, שתי קבוצות שיוצרות המון באז, כמה וכמה קבוצות שישאפו להיגע לפיינל פור ולהפתיע שם, ובעיקר בפערים עמוקים מאוד שיתגלו בין הפועל ירושלים וכמבי תל אביב לכל השאר. יכול להיות שזה טוב ביוון וספרד. לא בטוח שזה כל כך טוב כאן לכדורסל בארץ. צריך להתחיל לחשוב על שינוי גישה ושינוס של המערכת.

ועוד דבר אחד לסיום: ניק קלייתיס בפנתנייקוס, וכנראה גם ראדוליצ'ה. אלכס שוויד חובר לטייריס רייס בחימקי מוסקבה. ריאל מדריד שומרת על סגל האליפות שלה, וג'ואל פרילנד הבריטי מצטרף לדה קולו ותאודוסיץ בצ'סק"א מוסקבה. על קצה המזלג, עונת המלפפונים ביורוליג בעיצומה, וקבוצות הקצפת של היבשת לא מפסיקות להביא שחקנים. למי שחושב שפארמר ורוטצסטי מבטיחים פיינל פור לצהובים, שיחשוב שוב.