"נמאס לי מהפלייאוף התחתון, הקבוצה לא מתאמנת ברצינות ובאמת שלאף אחד אצלנו לא אכפת". את המונולוג הזה אמר אחד השחקנים היותר בכירים בליגה הלאומית לאחר שקבוצתו הבטיחה את הישארותה הרבה לפני קרבות הירידה.

הטור שהתפרסם ב"ספסל" לפני שבועיים בנושא לא הגיע משום מקום. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו שומעים תגובות כאלה של שחקנים המשתתפים בפלייאוף התחתון. מדי שנה מתוך שש הקבוצות הלוקחות חלק בו (מועדונים שסיימו במקומות 9-14) בין שתיים לשלוש כבר מראשית דרכו איבדו בו עניין מכיוון שמאזנן טוב מדי מכדי לרדת לארצית.

אם להגיד את האמת (ואפשר גם לראות בסיקורים), גם אותנו ב"ספסל" החלק האחרון של העונה, בטח שהמשחקים של אותן קבוצות שהבטיחו את מקומן בליגה, פחות מסקרן. קבוצות מחליטות וחלקן חושבות שזה בצדק לערוך ניסויים, לתת מנוחה לשחקנים המרכזיים ש"נשחקו" במשך 26 משחקים (מכבי ת"א כבר עברה את גבול 80 המשחקים העונה, אבל מי סופר), לתת לזריה מנוחה על הספסל או אפילו בטיסה חזרה לארה"ב, ובעיקר להוציא את החשק לנו ובטח לאוהדים מלהגיע ולראות אותם משחקים.

לקראת הקמתה של מנהלת הליגה המיוחלת עליה כבר חשבו לפני כמה עונות, חשבנו על הצעה שיכולה לייעל את הפלייאוף התחתון בלאומית ויותר חשוב מהכל להוסיף עניין ולשמור על ספורטיביות. כמובן שהדברים נכתבו אחרי שיחות ארוכות עם גורמים בכירים בליגה ולא נשלפו סתם מהמותן.

פלייאוף תחתון במתכונת זהה לעליון

בשנים האחרונות המצב שנוצר בסיומה של העונה הסדירה הוא שהקבוצות שסיימו את העונה במקומות 9-10 הבטיחו את הישרדותן בליגה בעקבות מאזן טוב יותר מול אלה שמתחתיתה. אותם מועדונים איבדו עניין בליגה וכתוצאה מכך כפי שכבר נכתב למעלה הם העבירו את זמנם.

לדעתנו הקבוצות שסיימו במקומות 9-10 צריכות לגמור את העונה – גם כך הליגה תסתיים תוך שבועיים – שלושה (חמישה משחקים במתכונת של פעמיים בשבוע) ולאף אחד לא יפריע ששתי קבוצות ילכו לים קודם לכן. בהקבלה לפלייאוף העליון - קבוצות שמסיימות את דרכן בפלייאוף העליון אחרי סיבוב אחד ובסוויפ (2-0), הולכות הביתה תוך פחות משבוע...

נשארנו עם ארבע קבוצות בלבד, אלה שסיימו את הליגה הסדירה במקומות 11-14. ההצעה שלנו היא לעשות סדרות של הטוב מחמישה משחקים בין המועדונים שסיימו במקום ה-11 ל-14 (יתרון ביתיות ל-11) ו-12 מול 13 (יתרון ביתיות ל-12).


בן חמו. נהריה הבטיחה את הישארותה עוד לפני הפלייאוף

לדוגמא העונה הסדרות היו נראות כך: עירוני קריית אתא – הפועל יקנעם/מגידו, הפועל כפ"ס/כוכב יאיר – הפועל לב השרון. שני דרבים אזוריים שיכריעו את זהות היורדות, חמישה משחקים על כל הקופה (בדיוק כמו כמות המשחקים בפלייאוף התחתון), היוקרה האזורית, קרבות מרתקים בין מועדונים יחסית סמוכים, יש משהו יותר מעניין מזה? כנראה שלא.

תחשבו על זה לרגע, כך החלק התחתון של הליגה ייצור עניין מחדש, הקבוצות שיודעות לקראת אמצע הסיבוב השני שהן יסיימו את העונה בתחתית ייתנו פוש אחרון (מבחינת השקעת משאבים – החתמת שחקנים ישראלים או זרים טובים יותר בעלויות גבוהות יותר),בניסיון אולי להתברג בפלייאוף התחתון, או לסיים באחד משני המקומות (9-10) שלא מובילים לסדרות ההישרדות.

הדוגמא הטובה ביותר לכך קרתה בעונת 2009/10. עירוני ר"ג והפועל עפולה שיחקו ביניהן את סדרת ההישרדות רק בליגת לוטו. הזיסמנים כבר הוליכו 0-2 בסדרה והיה נראה כי הנה הבחורים מבירת העמק נושרים ללאומית, אבל קאמבק מדהים של עפולה סידר לה את הניצחון והוריד את ר"ג ללאומית.

אז לפני שמחליטים על המשך השיטה (פלייאוף עליון ותחתון) ועל השארת האפשרות לחוסר ספורטיביות וחוסר עניין לקהל שווה לבחון את הדברים. ראוי לציין כי גם סדר המשחקים העונה בפלייאוף התחתון היה ביזארי לחלוטין – איפה נשמע דבר כזה כי הקבוצה במקום האחרון (הפועל יקנעם/מגידו) מארחת את זו שמעליה (לב השרון) ולמעשה יש לה יתרון ביתיות עליה למרות שאת העונה הסדירה סיימה מתחתיה בטבלה. דרך אגב זה גם המשחק שבסופו של דבר איך שלא תסתכלו על זה קבע את זהות היורדת.


בורגר. סדר משחקים לא הגיוני