ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

צביקה שרף: סוגיות בגידול כדורסלנים
ספסל ,11/05/2006

מאמן נבחרת ישראל,צביקה שרף, בכתבה לירחון התאחדות בתי הספר, דן בסוגיות חשובות הנוגעות לגידול כדורסלנים וספורטאים בכלל.

בעת האחרונה, המאמנים ואנשי המקצוע אשר עובדים יום אחר יום עם הדור הצעיר של הספורטאים, ניצבים בפני התחבטויות רציניות הקשורות בהכשרת הספורטאים הצעירים – כיצד נכון לפעול להתפתחות אופטימאלית של ספורטאים צעירים?

בסוגיה זו מתקיים ויכוח סוער בכל ענפי הספורט, אשר לא זכה עד עתה לחשיפה פומבית מספקת, ולדעתי, הגיע הזמן לחשוף אותו לעיני הציבור הרחב. הדיון סובב סביב שאלות מרכזיות הנוגעות לפעולות שיש לנקוט לפיתוח הספורטאים, עיתוין של פעולות אלו, המשמעות החינוכית שלהן, המינון הנכון מהן בכל שלב התפתחות של הספורטאי ועוד. לא תמיד ברור אלו פעולות יוסיפו ליכולותיו של הספורטאי בעתיד, ואלו יפגעו בו – ולכן יש לקיים דיון בהן דיון פתוח ולהעמידן לביקורת.

לדוגמא, חלק גדול מסימני השאלה מכוון לשאלת התחרותיות. לעיתים קרובות, מאמנים, העובדים עם ספורטאים צעירים, שמים דגש רב על תחרותיות כערך מעצב. עקב כך מבלים מאמנים אלו זמן רב באימוני טקטיקה שמטרתן השגת ניצחון. לדידם של מאמנים אלו, החינוך לניצחון (או השאיפה לניצחון) היא למעשה חינוך למצוינות. הם מעלים שאלות לגבי הלגיטימיות של ההפסד בתהליך ההכשרה ומפקפקים בגישה הנגדית הגורסת כי הפסד הוא חלק מהתהליך ויש לקבלו כמובן מאליו.

הגישה הנגדית, גורסת לעומת זאת, כי בגיל הצעיר, יש להקדיש את רוב הזמן של הספורטאי הצעיר לאימוני טכניקה, כאשר המטרה איננה הניצחון כערך בפני עצמו, אלא ההתפתחות הספורטיבית של הילד הצעיר על מנת להקנות לו את הכלים הנכונים להתגבש כספורטאי שלם, אשר יהיה מסוגל בעתיד להתמקד בניצחון. הביקורת העיקרית של מצדדי גישה זו נוגעת לעובדה כי הנטל לעמוד ב"מטלת הניצחון" הוא לעיתים קרובות קשה לספורטאים צעירים בעיקר כיוון שכל הפסד הופך להיות אירוע טראומתי, מעין אסון, המלווה בבכי ובמחשבה, למה אני צריך לעסוק בספורט ו"להשפיל" את עצמי בפומבי. את ההפסדים הקשים מלווה בשנים אלו, המסגרת החברתית הלוחצת, אשר מהווה קטליזטור של לחץ במקרה של הפסד, קרי – איך אתפס על ידי החבר'ה, מה יגידו עליי בבית הספר ועוד. ההפסדים בצירוף הסביבה החברתית מביאים הרבה מאוד ילדים מוכשרים, למשברים ולמחשבות בדבר פרישה, הם מביאים אותם לאבד אמון בעיסוק הספורטיבי האמיתי, ודוחפים אותם לעולם המחשב, שם ההפסד יכול בקלות רבה יותר להישאר אנונימי.

סימני השאלה מתעוררים גם לגבי סוגיה נוספת – ההכנה לתפקיד ספציפי. ידוע כי בספורט בכלל (והדבר בולט במיוחד בכדורסל למשל) ישנה חשיבות רבה לחלוקת התפקידים על המגרש. כך למשל שחקנים גבוהים יוכשרו לעמדות שחקן הציר, עמדה הדורשת כישורים אחרים של טיפול בכדור, כישרונות אתלטיים שונים ועוד. לתפקיד יש גם השפעה על הדרישות מאותם שחקנים בהגנה, בשליטה בכדור ועוד.
השאלה היא באיזה גיל יקבע תפקידו של הספורטאי במערך של הקבוצה. פעמים רבות אנו רואים ילידם שהוכשרו לתפקיד מסוים אשר לפתע צמחים בצורה משמעותית בגובה (או להפך, קרי מפסיקים לפתע לצמוח). לפתע, הגבוה של הקט-סל הופך להיות הנמוך בקבוצת הנוער. אז אותו שחקן מצויד בסט של כלים אשר אינו מתאים יותר למבנה גופו ולתפקיד אותו הוא אמור לבצע על המגרש.

לשאלה זו תופעת משנה נוספת – פעמים רבות, בכדורסל למשל (אך גם בכדוריד ובכדורעף), קיימת נטייה להזניח שחקנים נמוכי קומה וצנומים. ההנחה של המאמנים היא כי לשחקנים בגובה ובמבנה הגוף הזה אין מקום בכדורסל. שחקנים כאלו, צריכים לעבור שבעה מדורי גיהנום כדי לעבור את כל הניפויים וההזנחה. מצד שני, אנו רואים שחקנים כמו דרור חגג' או ליאור ליפשיץ, אשר למרות גובהם הנמוך ומבנה הגוף הקטן מצליחים ברמות הגבוהות ביותר של הכדורסל.

ויכוח נוסף (וידוע יותר) נוגע לסוגיית חדר הכושר. באיזה שלב בהתפתחות הספורטאי, עליו להתחיל לעבוד בחדר כושר וכיצד יכולה להיות לכך השפעה על התפתחותו הספורטיבית והגופנית.

לרבות מסוגיות אלו אין פתרון מוחלט ואין אמת אחת שמייצגת את הצד הנכון. עם זאת המודעות לשאלות, הדיון בהם, הניתוח שלהן על סמך ניסיון העבר ועל סמך דוגמאות קיימות הוא חשוב מעין כמותו. מטרת הדיון היא ליצור לכל מאמן צעיר שמתחיל בעבודה על ספורטאים צעירים סט כלים מחשבתי אשר יאפשרו לו לחשוב בראש פתוח ולנסות וליצור תוכנית אימונים אשר תביא להתפתחות דור מצוין של ספורטאי עתיד. בהקשר הזה, גם מאמן צעיר בקצה המדינה, אשר לכאורה השפעתו זניחה, הוא חלק משמעותי וחשוב בפאזל הספורטיבי וההישגי של מדינת ישראל. כל מאמן – צעיר או ותיק – צריך להקדיש זמן ומחשבה לשאלת קידום הספורטאים הצעירים ולבדוק בצורה מתמדת את עצמו, מול כל הגישות והשיטות החדשניות ביותר. המטרה של כולנו צריכה להיות הספורטאי הצעיר - לגרום לו להתפתחות הפיזית, נפשית, ספורטיבית, חינוכית האפקטיבית ביותר בשביל להופכו לספורטאי טוב יותר ואדם טוב יותר תוך הימנעות ככל האפשר מפעולות אשר יגרמו לו נזק.

משימת ההכשרה של הספורטאים הצעירים היא משימה קשה ורבת אחריות. השאלות הן כבדות משקל, כיוון שהן נוגעות בהיותם של הספורטאים שלנו בני אדם, ובשאלה כיצד ההכשרה תשפיע עליהם בהתגבשותם כבני אדם. לכן חשוב לפתוח אותו לדיונים, ולפעול לקידום הדיון וההתפתחות של הסוגיה על מנת לפתח את הספורט במדינת ישראל.