שולדנברד.
|
אני מספר ארבע
ספסל
,20/11/2012
יואב חריש לא התפלא מניצחונה של הפועל ת"א על גלבוע/גליל אמש, שמח שלמרות המצב הקשה בגן נר, הצוות המקצועי יכול לעבוד בשקט, ויודע בדיוק מה הסיבה לכך שהאדומים של ארז אדלשטיין מוציאים מעצמם למעלה מ-100% עד כה העונה.
הפסדים בכל משחקי האימון ובכל משחקי הליגה הם כנראה לא מקרה. כרגע גלבוע/גליל זו הקבוצה הכי גרועה בליגה, יחד עם אשקלון. עכשיו הקבוצה מוצאת את עצמה בעמדה שהיא לא רגילה אליה- קבוצת תחתית. הלחץ בקבוצות תחתית גורם להן לקרוס, מאמנים מפוטרים, שחקנים מוחלפים, סיפורים מודלפים והבלגן חוגג. לא בגלבוע/גליל. אם להיות קבוצת תחתית אז עדיף רחוק מהמרכז ומהתקשורת. בלגן בצפון או בדרום (לא בתחום הבטחוני) לא מקבל סיקור כ"כ גדול כמו קבוצות מהמרכז. הגליל (עכשיו גלבוע) תמיד היה מקום שקט שנותן לעבוד. השאלה מה יקרה עכשיו כשהקרקע בוערת.
הבחירה לשחק בחוק הרוסי אמורה לשים את האחריות על השחקנים הישראלים של הקבוצה, אבל בפועל ליובין משחק רק עם שני ישראלים על המגרש, גם אם הזרים לא מתפקדים. אדלשטיין לעומת זאת לא חושש לשחק גם עם חמישה ישראלים. לא חשובה תעודת הזהות, חשובה היכולת. קבוצת תחתית מפסידה משחקים צמודים וזה מוריד את הביטחון לתהום. שלושה הפסדי בית במשחקים צמודים, בד"כ אחרי יתרון ברבע הרביעי זה סימפטום ללחץ ולפאניקה. הפעם הם "הצליחו" להפסיד אחרי יתרון חמש באמצע הרבע הרביעי. למעשה הקבוצה לא קלעה נקודה במשך חמש הדקות האחרונות וספגה ריצה של 15-0!
בעיית הגבוהים של גלבוע/גליל מחריפה ככל שהעונה מתקדמת. ולחשוב שיניב גרין הצטרף ממש במקרה. האנטר למרות דקות טוב בהתקפה לא מצליח למשוך לאורך זמן ולא שומר. גרין עומד על 26 אחוזים לשתיים ותוקע את הרחבה, למרות שייאמר לזכותו שהוא משתדל ותורם בהגנה. האכזבה הגדולה היא מיצ'ל וואט, שאמור היה להיות היתרון הגדול בעמדה ארבע. הבעיה מחריפה כשהוא הופך להיות חיסרון הגנתי. הפיתרון שליובין מצא לדקות מסוימות היה סאנדרס בעמדה ארבע. זה יצר מיס מצ' לגבוה בצד השני (בד"כ שולדבראנד או אלן) ופתח את הרחבה להאנטר.
גם הטיפול של הגבוהים האדומים בפיק אנד רול המקומי היה איטי ופסיבי (כולל קלי), וזה איפשר להייז להגיע עד הטבעת. אדשלטיין לא הכניס את יותם שירן שמתאים מאוד לסיטואציה שכזו ולא העביר את מתן נאור המצוין לעמדה הזו. בדקות האלה גליל/גלבוע הרגישה בשליטה, נשארה קרובה במחצית הראשונה ובנתה לעצמה את היתרון ברבע הרביעי.
הפועל חגגה בצבע של המארחת עם 38 נק' ולא נאלצה להתמודד עם עקב אכילס שלה- ההגנה האיזורית, שהייתה יכולה לסגור את הצבע, לקזז את כמות הריבאונדים של האדומים בהתקפה, להכריח קבוצה שקולעת באחוזים נמוכים לשלוש לזרוק משם יותר, ובעזרת ריבאונד הגנה לעשות נק' במתפרצות. ולמרות הכל גלבוע/גליל עדיין היו ביתרון חמש כשנותרו חמש דקות על השעון. שמחון באחוזים מצוינים עזר לרווח את המשחק לחדירות של הגארדים ובית יוסף (גילוי נאות- שחקן שלי) ניהל יפה את המשחק בחצי השני.
הניסיון של ליובין להכניס בכל מחיר את יבזורי למשחק הוא מובן אך לא מניב פירות. בצד האדום בר טימור יכול להיות הרבה יותר טוב. יש לו קליעה מבחוץ, חדירה מצוינת, יכולת גבוהה במגרש פתוח והגנה מגוונת. הוא יכול וצריך לקחת על עצמו יותר, ובעיקר ללמוד לעלות חזרה מהספסל באותה רמת אינטנסיביות וריכוז כשהוא פותח את המשחק. למזלו ולמזלה של הפועל גל איתן ממלא את מקומו בצורה נהדרת בשני צידי המגרש ולא נותן לקבוצה להפסיד.
כתבות אחרונות באתר
|
|