|
דברים שלא רואים בטלוויזיה
ספסל
,28/04/2008
במנהלת מספרים לנו בגאווה על שיאי רייטינג בערוץ 10, אבל דווקא שם שכחו משהו שהומצא במיוחד לאירועים כאלה. וגם: מצעד סלי הניצחון שלא ראיתם, כולל הדרמטי בתולדות הליגה.
לפני כמה שנים נכנסה לעולמנו המצאה חדשה, שכמו רוב קודמותיה, יובאה ישירות מהדוד סם: פסק זמן טלוויזיה. בדיוק כמו ב-NBA, נעצר המשחק בכדור המת הראשון בחלוף שלוש דקות מתחילת הרבע השני והרביעי. אצל דייויד סטרן אגב, נלקח פסק זמן דומה גם במקרה והמאמנים לא ביקשו אחד כזה יותר מדי זמן, אצלנו ויתרו על העניין.
האינטרס האמריקאי ברור - יציאה לדבר המפרסם. כשהחוק נכנס אצלנו, לא ממש הבנו, כי המשחקים לא שודרו בשום ערוץ מסחרי, אבל לאט ובהדרגה התרגלנו לעניין, ובעצירה הראשונה כשהשעון ירד מ-7:00 דקות ברבע השני של כל מחצית, קיבלנו הפסקה לפרומואים של ערוץ הספורט (בצ'רלטון, למיטב זכרוננו, לא הונהג הפטנט).
הדבר הפך למגוחך במיוחד, כאשר לא פעם ניצל "ערב הכדורסל של ישראל" את פסק הזמן שכביכול הוא בעצמו לקח, על מנת לעבור להתעדכן במתרחש במגרשים אחרים. אבסורדי עוד יותר היה כאשר השידור היה עובר למגרש המקביל, וגם בו בדיוק היה פסק זמן.
אבל בשבועיים האחרונים, נשבר שיא חדש. סוף כל סוף יש הצדקה לטי.וי טיים-אאוט, שיאפשר לערוץ 10 לצאת להפסקת פרסומות. אז נחשו מה? עד כמה שאנחנו הספקנו לעקוב, לא היה שום פסק זמן כזה גם במשחק בחולון ביום ב' שעבר וגם במשחק בנהריה אמש.
אז לשם מה חברים, הומצא פסק הזמן מלכתחילה? כדי שנראה פרומו של משחק שמשודר בערוץ שאין לנו כסף לקנות? אולי כדי שנקבל צ'אנס לבדוק מה משודר ביתר הערוצים? לא ברור.
החמור מכל הוא שנדמה שהמאמנים בעצמם לא תמיד יודעים מתי יופעל פסק זמן טלוויזיה ומתי לא. אתמול בחולון, ביקש רובי בלינקו פסק זמן ברבע השני, בדיוק רגע לפני שרסקין ושלף "ביקשו" אחד. וכך, אחרי הטיים אאוט של ר"ג, בהפסקה הראשונה יצאו להפסקה נוספת, הפעם בחסות הטלוויזיה. ולא מדובר במקרה חריג, כבר ראינו סיטואציות דומות יותר מפעם אחת.
אז מישהו יוכל להסביר לנו את החוקיות סוף-סוף? נשמח לקבל הסבר, אבל חשוב מכך - נשמח לשמוע שיש מישהו שיודע להסביר.
לא להיות שם כשזה קורה
"ערב הכדורסל של ישראל" הוא אולי הדבר החיובי ביותר שיצרה המנהלת: שידור דינמי ומרתק, שלעיתים מזכיר לנו את המארץ' מאדנס (נותרו רק עוד 11 חודשים עד מרץ הבא). אבל בדבר אחד המנהלת לוקה, וזה בצורך הבסיסי לשדר לפחות במעגל סגור את כל משחקי המחזור.
אתמול, אולי בגלל השידור בערוץ 10, שוב הוזנח אחד המגרשים, והמשחק בין אשקלון וגלבוע/עפולה לא שודר כלל. רצה הגורל, ודווקא שם הייתה הדרמה הגדולה מכולם. האורחים איבדו יתרון 3 תוך שניות ספורות, כאשר סטיב בארט ג'וניור בחטיפה וסל משלים מהפך גדול וקובע ניצחון בנקודה. מה בדיוק היה שם? רק מי שהיה באולם יידע.
אין זאת הפעם הראשונה שאנחנו מפספסים תקציר של דרמה גדולה בגלל היעדר צילום במקום. את משחק שש ההארכות המפורסם באשקלון לפני שנה הצליחו המצלמות לתפוס רק בהארכה השניה בערך, אחרי שהוזעקו למקום. אז הנה לפניכם, מצעד הסלים הגדולים מהעונות האחרונות שלא ראיתם:
3. עונת 07/08, מחזור 18: עמית בן-דוד קולע שלשת ניצחון גדולה ומסדר לגלבוע/עפולה ניצחון 72:74 בר"ג
2. עונת 06/07, מחזור 4: אור איתן משלים ריצת 6:25 ברבע האחרון, ובשלשת ניצחון נהדרת מנצח את גלבוע/עפולה במשחקו הראשון נגד קבוצת נעוריו, 79:80
1. עונת 04/05, מחזור אחרון בבית העליון: ברנדון קורץ קולע הוק שוט מכל המגרש, עם 3 מאיות לסיום, ומעניק לגליל עליון ניצחון 81:82 באשקלון
חובביה של האמנית סופי קאל יחפשו כאן בוודאי את הטעות השתולה היחידה, אבל למיטב ידיעתנו, כל אותם סלים נקלעו, כולל אותו סל מדהים של קורץ שרק 200 איש באשקלון היו עדים לו. לא שמעתם על הסל הזה? לא מפתיע, המשחק היה לפרוטוקול בלבד. ואף על פי כן, לדעתנו סלים כאלה הם סיבה מספיק טובה לצלם אפילו את המשחק הכי פחות חשיבות שאפשר לחשוב עליו. אבל בליגה שמנהיגה פסק זמן טלוויזיה רק לערוצים לא-מסחריים, שום דבר כבר לא מפתיע.
כתבות אחרונות באתר
|
|