בדרכי לאולם הפיס בכפר בלום, אני מבחין שאני לבדי בכביש. לבדי גם בחניה, אפילו ראיתי מולי מכונית שיוצאת דווקא מהחניה. לאחר פתיחת עונה לא טובה, הייתי מסוקרן לראות כמה אוהדים יגיעו למשחק בית הראשון של גליל עליון העונה. צריך לומר שפתיחת עונה עם שני משחקים בחוץ זה נתון שצריך להתחשב בו.

אני נכנס לאולם ועולה ליציע. המוסיקה הרועשת מחפה על חסרונם של האוהדים שלא הגיעו. אני מתיישב בגוש המרכזי למעלה. ההמנון מתנגן בלחש כאילו רק רוצה להדגיש עוד יותר את האווירה והאנרגיות לפני פתיחת המשחק. כשמסתיים אני מבחין שהנוכחות דלה מאד ביציעים. רק חבורה של ילדים מנסים להכות בתוף, או יותר נכון בעור התוף של כולנו. גליל עליון נכנסת מהר למשחק ועולה ליתרון בניגוד מוחלט לנמנום ביציע. קרית אתא נכנסת גם היא למשחק ומבינה שהמקומיים רק נמצאים על המגרש אבל לא נושכים, הופכים את התוצאה ועולים ליתרון חד ספרתי. בינתיים עוד ועוד אוהדים מגיעים ותופסים את מקומם. הקהל מגוון עם הורים וילדים, ותיקים וצעירים ובודדים שעשו את הדרך מהקריות. לידי מתיישבים מספר ותיקים שיודעים דבר אחד או שניים על הקבוצה. ככל שקרית אתא מגדילה את ההפרש, הסבלנות אצלם אוזלת. "אם הם ממשיכים ככה, אני לא בא לראות אותם יותר העונה", אומר אחד ושני מגיב "אוהד נאמן מגיע לכל משחק לא משנה מה הרמה של השחקנים". האורחים כבר מגיעים לחמישים נקודות ואחד הותיקים כבר לא יכול. "ילד אחד עושה רעש לארבע מאות. למה? שיפסיק!". אפשר לחוש את חוסר הנוחות של הקהל לתצוגת השחקנים המקומיים. אבל משהו באנרגיה משתנה במחצית השנייה. גליל עולה נחושה יותר. אני מודה שלמרות שישבתי ועיניי צפו במתרחש, לא ראיתי את גליל חוזרים. פתאום רון סבג קולע ולבראון נכנסת השלשה וגליל עליון רק באחד עשר הפרש. קרית אתא לוקחים פסק זמן כאילו כדי להעיר את הקהל המקומי. מבין כל יושבי היציעים, אוהד אחד נראה באמת ערני ומתחיל להפעיל לחץ על השופטים. הילדים מתחתיו שמחים על ההתרחשות ובעיקר מהבעת דעתו הצינית על השופטים. הילד עם המקלות לתוף פתאום משתלב בעידוד של הקהל באולם. אין ספק שהשחקנים הרגישו את זה בפרקט והגיבו בהתאם.

נקודות של יניב שטראוס ושי זלץ נותנות תקווה לא רק לשחקנים על המגרש אלא גם לספסל קבוצתם. האנרגיה מתחלפת בקריאה המפורסמת ג-ל-י-ל ע-ל-י-ו-ן. אני מודה שהקונספט לא מסובך ובהחלט מחבר בין האוהדים. רום קורנליוס עוד מוריד לשלוש נקודות הפרש, אך מכאן ליאור שגב עם ניהול משחק טוב וחדירה קלילה לסל, דואג להשאיר את הניצחון אצל האורחים. גליל עליון עדיין ללא ניצחון אבל בהחלט יכולה לשאוב כוחות מהמחצית השנייה כי את המשחק היא בעצם הפסידה בראשונה. היה משהו יפה מאד לראות במחצית השנייה כאשר גליל חזרה למשחק. קשה היה להבחין מי הצית את האנרגיה קודם, השחקנים על המגרש או הקהל. אך ניתן היה לראות בבירור את החיבור ביניהם. החיבור הזה הוביל את האגודה הזו לימים היפים ביותר שלה, גם בשנות התשעים אבל גם כשהוקמה שוב וחזרה לליגה הלאומית. גלי כץ, הוא אחד מאוהדי הקבוצה אשר זיהה והבין את החיבור הזה. הוא יזם ודחף להקמת קבוצת אוהדים שתהיה חלק מהקבוצה עצמה. אבל השנה הורגש היטב במשחק החוץ בעפולה וגם בכפר בלום שהחיבור יצטרך להיות מלאכותי ולא טבעי כבעבר.

בסיום המשחק אני מחליף מספר מילים עם גורם בקבוצה, שספק מתנצל על הסגל הצעיר שגליל העמידו העונה. אני עונה לו שדווקא זה דבר המאפיין קבוצות בליגה, כאלו שאין להן יומרות לעלות לליגת העל. זו מבחינתי מהותה של הליגה- צעירים שמקבלים הזדמנות וצריכים להוכיח את מקומם בליגה לפני שהם עולים כיתה. הבמה הכי טבעית זה מול הקהל שלך בבית איפה שאה יכול לייצור קשר עין לא רק עם הכדור.