רוני קאן, מנהלה המקצועי של בני הרצליה, מביא לדיון את עתיד כדורסל הנשים בישראל, וחושף בטור אישי, את הבעיתיות שבשיטה ובדרך ומסתכל בזווית קצת שונה על כל מה שמנסים למכור לנו. נערות, נשים ומה שבניהן.
לפני הכל, גילוי נאות - אני משמש כמנהל מקצועי בבני הרצלייה ובמקביל מאמן גם את נבחרות התיכון של "היובל" (בנים ובנות) ואת קבוצת הנערות א' לאומית של בני הרצלייה.
בואו ונתחיל עם סקירה מעניינת של כמות היורדות מהליגות השונות:
ליגת על גברים - אין יורדות.
ליגת על נשים - יורדת אחת.
ליגה לאומית גברים - יורדת אחת.
ליגת נערות א' לאומית - 3 יורדות.
ליגת נערות ב' לאומית - 3 יורדות.
כן, אין זו טעות, מתוך 12 קבוצות בליגות נערות, נאבקות מדי שנה חלק גדול מהקבוצות נגד ירידה לליגה המחוזית. בליגות מקצועניות שהכדורסל הוא פרנסתם ומשלח ידם של השחקנים אין ירידות (או שיש ירידות מינימאליות) ובליגות חובבניות, שהבנות הצעירות באות לשחק קודם כל על מנת פשוט ליהנות מהמשחק, יורדות 25% מהקבוצות, כן, אין זו טעות. עצוב.
אמש שיחקה קבוצתי, בני הרצלייה, נגד בנות רמת חן, במשחק שאפשר להגדירו בחיוך עצוב, "משחק תחתית לוהט" על 4 נקודות, 6 או 8, תקראו לו איך שתרצו. אגב, היה אחלה משחק, 2 הקבוצות שמרו 40 דקות הגנה אישית, הבנות נלחמו והקריבו, אבל פשוט לא ברור מדוע כל כך הרבה בנות צריכות לשחק שנה אחרי שנה, עונה אחרי עונה, בלחץ מתמיד ובחשש נגד הירידה, מה שפוגע מאוד ביכולת ההתקפית ובהנאה הטהורה מהמשחק. אין בכך שום הגיון מקצועי ושום ערך ספורטיבי או חינוכי.
בחודשים האחרונים נפגשו חלק ממאמני הנערות בארץ למספר פגישות, שבהן נכחו גם חלק מהדמויות המקצועיות המובילות באיגוד בכדורסל הנשים ולא מעט נושאים כגודל הכדור, שיטת המשחקים, שיווק הענף, התנהלות הנבחרות והאקדמיה, נושאים אלה ואחרים עלו בפגישות, אבל כיום אין ולו כתובת אחת שניתן לפנות אליה באיגוד הכדורסל ולקדם נושאים שקשורים לכדורסל
הנשים.
אין עם מי לדבר, כולם עסוקים במינוי יושב ראש חדש, ועדת נשים לא מתכנסת, מאמני נבחרות לא מונו עדיין והסובלות העיקריות מהעניין הן השחקניות הצעירות שמשחקות לעיתים בשלוש מסגרות (נערות א' או ב', ליגת בתי ספר, בוגרות) וחלקן מתאמן גם בסגלי טרום קדטיות או בסגל האולימפי. במקום להתרכז בשיפור היכולת האישית, באימוני קליעה, בעבודה (לפחות פעמיים בעונת המשחקים) בחדר כוח ובעבודה פעמיים בשבוע עם מאמן אתלטיקה, נאלצות השחקניות להקריב את עצמן ואת התקדמותן לטובת מאבקים מטופשים בליגה שרמתה יורדת מדי שנה,ובמקביל באיגוד מתקבלות ההחלטות באיגוד לא פעם על בסיס של אינטרס צר של מועדון זה או אחר.
משחק בכל יומיים
לבנות רמת חן הפייטריות והאמיצות, ששיחקו נגד בנות הרצליה אתמול, היה זה משחק רביעי בשמונה ימים!, ותתפלאו, יש מקרים עוד הרבה יותר הזויים, ואין זו ביקורת על צוות האימון של רמת חן נהפוך הוא, מאמנות ומאמני הנערות הצעירות בכל הקבוצות עומדים בסיטואציות מאוד בעייתיות. בנות משחקות כיום באותו שבוע בנערות, בליגת בתי ספר ובליגה הלאומית לנשים, שאין זה סוד - משמשת כמקור הכנסה ללא מעט מהמועדונים, אף אחד לא פוצה פה ועולם כמנהגו נוהג.
במקרה שלי, אני מאמן וותיק, ובנוסף גם מנהל מקצועי, כך שאני בעמדה שאינני מתפשר מקצועית על תהליכים ומעולם גם לא אלחץ על ילדה לשחק במקרה של פציעה או מחלה, יהיה המחיר אשר יהיה, ובבני הרצלייה השחקניות קודם כל תעבודנה יכולת אישית, תקלענה הרבה לסל, תעבודנה אתלטיקה ותתחזקנה בחדר הכוח, אבל מאמנים צעירים יותר שיודעים שמקום עבודתם יכול להיות בסכנה אם יפסידו משחק זה או אחר, נמצאים בקונפליקט איום.
שפיר. האם נצליח להוציא משהו דומה?
אני משתדל להקפיד שהשחקניות תשחקנה במסגרת אחת, או לעיתים תשחקנה עד 6 משחקים בחודש, גם בידיעה שבמקרים מסוימים אתה מוותר על תואר שהוא שולי בעיניי ביחס להתפתחות השחקניות, בריאותן ורמת תשוקתן למשחק, או יכול גם להיקלע למאבקי ירידה, אבל המחיר גם כאן, נלקח בחשבון, וסדר העדיפויות שם
את השחקנית הצעירה לפני המועדון.
בליגת נערות א' לאומית יש כיום 13 קבוצות כאשר אחת מהן היא קבוצת האקדמיה של וינגייט (שכבת ט'-י'), אשר משחקת בליגה, איננה יכולה לרדת ליגה או להיכנס לפלייאוף, אך כל תוצאות משחקיה נחשבות. הפועל היוצא הוא כזה - לא מספיק שמועדונים ויתרו על שחקניות אליהן פנו נציגי האקדמיה [מטעם האיגוד] ללא ידיעת המנהלים המקצועיים, אלא שעכשיו קבוצת נערות אשר נאבקת נגד הירידה יכולה להפסיד משחק לקבוצת האקדמיה (ואפילו - לרדת ליגה), שבה משחקת שחקנית
שעברה אליה מאותה קבוצה.
מדוע צריכות תוצאות המשחקים מול האקדמיה להיחשב במניין הכללי של התוצאות? מה יקרה אם בלפחות שני משחקים בעונה לא תהייה לתוצאה השפעה על המיקום בליגה? מישהו באיגוד חשב שבמשחקים מול האקדמיה הבנות תזלזלנה או לא תתאמצנה? האקדמיה כהכללה, לטעמי, היא פרוייקט חיובי, אבל לא היה עדיף אולי להשאיר את הבנות חלקית בקבוצות באגודות השונות על מנת שתרמנה את רמת הליגה ותשמשנה כשחקניות מובילות במועדונים שלהן? האם לא נכון היה לבסס את אקדמיית הבנות על שחקניות מהפריפריה, שהפנימייה בוינגייט היא באמת הפתרון הריאלי היחידי בשבילן?
ושלא יובן לא נכון, אני מאחל המון הצלחה לצוות האקדמיה, הצלחת הפרוייקט תביא גם לקידום כדורסל הנשים, והבנות שהחלו את השנה הראשונה במסגרתו (אחת מהן גם מהרצלייה) נראות חיוביות ובאמת "רעבות" להצליח, אבל אסור לשכוח - יש גם כדורסל נערות מחוץ לנבחרות ולאקדמיה, ובסופו של דבר - מאותן אגודות שאט אט נדחקות לשוליים, משם גם מגיעות הבנות לסגלים השונים ולאקדמיה עצמה.
האם היה נכון "לרוקן" מועדון נערות בצמיחה כמו "הפועל" כפר סבא משתיים מהשחקניות המובילות שלו? האם לא עדיף מלכתחילה שהתהליך כולו היה בשיתוף פעולה מלא ומתואם של האיגוד עם האגודות? מה היה קורה אם פעם פעמיים בשבוע היו שחקניות האקדמיה מתאמנות במועדונים שלהן וסוחפות את שאר השחקניות במקצועיות שלהן ובמחויבות שלהן? האם לא ניתן היה להשקיע מעט יותר מחשבה, כך שכלל השחקניות בגילאי נערות תצאנה מורווחות מכל התהליך?
התחושה היום היא שבגילאי הנערות מה שמעניין את איגוד הכדורסל זה בעיקר בנות האקדמיה, ונראה שהשחקניות "הרגילות" כאילו משחקות ומתאמנות בשטח הפקר. ואפרופו האקדמיה, ולא אכנס עכשיו למי אמור להוביל פרוייקטים שכאלה בטווח הארוך, אבל האם לא נכון יותר היה (בבנים ובבנות) שאת השנתיים הראשונות לפחות יובילו מקצועית מאמנים מחו"ל שכבר הובילו פרוייקטים דומים בהצלחה, ויכשירו תחתם מאמנים מקומיים שיקבלו את הכלים והניסיון להתוות דרך לפרוייקט שלראשונה יוצא לדרכו בכדורסל שלנו? ובכלל, לדעתי, ברגע שצוות האקדמיה יאתר שחקנית צעירה שמתאימה לצרכיו, חובה עליו לתאם פגישה משותפת עם הורי הילדה והצוות המקצועי של המועדון בו
משחקת הילדה.
אם האקדמיה היא אכן פרוייקט ארצי, הרי שעל כל המועדונים לעמוד מאחוריו, וזאת ניתן להשיג רק על ידי שיתוף פעולה מלא, ללא חשאיות ועמימות. מועדון שישחרר כיום שחקנית לאקדמיה יעשה מייד חישובים של ירידה/פלייאוף וכאן אני שוב חוזר לאבסורד המיותר של הירידות - צריך באופן חד משמעי לשנות את כל שיטת הליגות בכדורסל הנשים, אם ברצוננו לגדל שחקניות שתהיינה טובות יותר, מקצועיות יותר, ובעיקר - תהננה הרבה יותר מהתהליך ומהמשחק. צריך לבטל חד משמעית את כל תקנון העליות והירידות הקיים, לשחק עד דצמבר בשתי רמות יכולת, אליהן יוכל כל מועדון להירשם עצמאית והחל מינואר, עם תום ליגת העל לבתי הספר לאפשר לכל קבוצה לבחור ברמה התחרותית וההישגית אשר מתאימה לה, ואז ניתן גם לשמר את ההישגיות במסגרת של שלבי פלייאוף או פיינל פור כאלה ואחרים. התהליך, לטעמי, חייב להתחיל כל עונה מהתחלה, כך שבתום העונה הקודמת לא יהיו המאמנים, המנהלים ובעיקר השחקניות, טרודים בשטויות כמו "כשלון מקצועי של ירידת ליגה".
אפשרות שנייה היא פשוט להגדיל את ליגות נערות א' לאומית ונערות ב' לאומית ל-18 או 20 קבוצות, כשהשלב הראשון הוא בחלוקה לאזורים (באופן יחסי), על מנת להקל על המועדונים מבחינה כלכלית, תשאלו שחקנית נערות ממוצעת אצלכם במועדון והיא תספר לכן שהיא חוותה לא מעט שבועות שבהן באותו שבוע היא נסעה לנהרייה ולגליל, או לחילופין לבאר טוביה ולאשדוד. (שלא לדבר על בנות הגליל שחיות על מזוודות וקורעות תחת עומס הנסיעות כמעט כל השנה). אני חד משמעית חושב שמי שרוצה להיות שחקנית ברמות הגבוהות חייבת לעבוד קשה במשך השבוע, אבל חשוב שיהיה הגיון בשיגעון - שיהיה יום חופש קבוע, שיהיה זמן למלא את החובות הלימודיות ושייוותר גם זמן לחיי חברה ולתענוגות גיל הנעורים.
קחו, כמעט לסיום, דוגמא ממועדון כמו כרמיאל, שלא מעט שנים אחורה היה אימפריה בימים של "נירוסופט" וגם מחלקת הנערות שם בזמנו הייתה עקבית ורצינית. השנה, יש לכרמיאל קבוצות נערות א' ונערות ב' בליגה הלאומית ונבחרת התיכון שלהם העפילה לליגת העל. (שיהיה בהצלחה!)
אני מתאר לעצמי עד כמה היה קשה לאנשי המקצוע שם להתחיל שוב הכל מההתחלה ולקדם את הענף חזרה לבמה הארצית, ועכשיו מה - עוד פעם מאבקי ירידה? הרי ברור שהצלחות באות לאחר תהליך, אז למה מועדון שכזה (וזאת רק דוגמא) שהבנות והמאמנים עושים בו עבודת קודש, צריך שוב להתמודד עם לחץ, ירידה ושחקניות שכל משחק בשבילן יכול להכריע לכאן או לכאן, ואגב, גם השנה בנערות א', ממש כמו בעונה החולפת, חלק גדול מקבוצות הליגה, בתוך המאבקים המיותרים הללו.
חשוב שכדורסל הנערות/בנות יהיה מפוזר בין כמה שיותר מועדונים בארץ, וכל מועדון אשר יתפתח מקצועית ויפרח, ישפר באופן מיידי כנגזרת גם את רמתם של שאר המועדונים, וחשוב להבין - שלפחות בכדורסל הבנות בארץ, המאבק החשוב הוא לא בין המועדונים השונים, אלא המאבק האמיתי הוא על עתיד הענף, ולמאבק הזה שותפים כולנו, "כולנו בסירה אחת", ואם מישהו ישקע - כולנו נושפע מכך!
אשמח לקבל תגובות והצעות למייל,וכולי תקווה שכל אחד מאיתנו, מאמנות ומאמנים, מנהלות ומנהלות מקצועיים וכן, אפילו שחקניות, שהרי הן במרכז כל המאבק הנ"ל, נעשה את המקסימום ונשאף להשפיע ולשנות, קודם כל בתוך המועדונים שלנו, ואחר כך במאמץ משותף ביחד עם איגוד הכדורסל, או בלית ברירה גם במקביל אליו.
רוני קאן, מנהל מקצועי מחלקת הנוער בכדורסל בני הרצלייה.