29, 32, 33, 34, 38 והמספר הנוסף 27. לא, אלו לא המספרים הזוכים בלוטו כי אם הגילאים של ששת שחקניה המובילים של אלופת ה- NBA החדשה.לא מכיר אדם שהימר על דאלאס בסדרה הזו. כן כן אני יודע, כולם אוהבים את הכדורסל הזה, אבל כשצריך להמר, כולם חוזרים לכישרון, לאתלטיות ולכוח. אז באו חבורת הגריאטריים הזו ולימדה אותנו מה זה אולד סקול. ואוי כמה שנהינו...

בדיוק כפי שג'נסיס או פוליס מחזירים אותך לתקופה של "למשוך לבנות בצמות" (או בחזיות) בביה"ס היסודי, דאלאס מחזירה אותך לסלטיקס האגדיים או לשדות החיטה באינדיאנה כאילו 25 שנים כלל לא עברו-חלפו להם.

אז אתה כבר לא ילד. חי כבר עם משפחה ואפילו יש ילדה קטנה. נושם כדורסל 22 שנה ומלווה את ה-NBA ב-20 מתוכם. בכל הזמן הזה אתה מתוודע לתופעת המוטציות הגנטיות אשר הולכות ומשתלטות על הליגה ועל הספורט בכלל ותוהה, מה חשבתי לעצמי בתיכון שקמתי ב 4:00 לפנות בוקר לראות את המופע הידוע מראש הזה? אין סיכוי שאני חוזר לשם.

לעזאזל, אתמול ב-5:30 קמתי יקיצה טבעית (ואני מאלה שקמים ב-8:00, מכבים את הנייד כדי שלא יסמסו לי תוצאה וצופים בהקלטה מהלילה...)- כנראה שאין תחליף לזיכרון ישן וטוב. נוביצקי וחבריו שמו אותנו במכונת זמן שלא נראתה כאן מאז חזרה לעתיד 1.
תנועה ללא כדור, מסירה, קליעה, הגנה, מחשבה, קבוצתיות, ניסיון, עקביות.
פשוט ללקק את האצבעות- אני מוכן להישבע שלרגע ראיתי שם את קווין מקהייל נאבק על הפוסט ואת לארי מוריד קטנה לדי ג'יי אחרי חטיפת חוץ של דוויין ווייד...

ואיזה כיף שגם הילדים של היום יכולים לחוות את הכדורסל של פעם- כדורסל אמיתי שנשען על ערכים ויסודות. כדורסל של תקווה, שנותן אלטרנטיבה גם לאלה שלא ניחנו בגנים מפלצתיים שהופכים אותם לאתלטיים הקוראים תיגר על חוק הגרביטציה. כדורסל ישן שמייצג עבודה קשה, אהבת זולת ופרגון, צניעות (לא זכורה לי שמחת אליפות כ"כ מאופקת), עקביות והתמדה, נחישות ודחיית סיפוקים. אותם ערכים ישנים ונעלים שכבר לא האמנו שדור עתיד יחווה אותם. פשוט ניצחון הרוח. מסתבר שאלוהים אוהב כדורסל- לפחות כדורסל אמריקאי...

ולברון... מסכן. בתקשורת שוחטים אותו. מצד אחד, בצדק.
מצד שני, שוחט אותו מי שהמליך אותו מוקדם מידי שלא בצדק.
זה סופו של כל לברון- עכשיו, אחרי שהוא התפוצץ, אז אולי התקשורת (שלה משקל רב מידי בעידן המודרני בכל הנוגע לעיצוב דעת קהל ובכלל) תשכיל לנפח מחדש בלון המותאם לפרופורציות הנכונות של האיש. לטובת הכדורסל, כולנו נקווה שהוא לא יתרסק ויהפוך לעוד שחקן ליגה לגיטימי ואז... זה יעשה לו רק טוב.

אתה רואה ספורט כל כך הרבה שנים וקרל לואיס עוצר שעון על 9.91, בן ג'ונסון לוקח 9.86 עם סמי מרץ, קובי מתגרה במייקל, מייק פאוול משכיח את בוב בימון, פדרר את מקנרו ונדאל את פדרר (ולא דיברנו על מייקל פלפס ורבים אחרים) ואתה מהרהר: מדובר בשיאים מדידים והרי, להם יש גבול... עד כמה לעזאזל ניתן למתוח אותו???
ואז באים הקטאלונים והחברה מטקסס ומראים לך שבעצם בספורט יש הרבה יותר מספורט...