ראשית, אני רוצה לברך את ההתאחדות לכדורגל על חתימת הסכם השידור החדש עם חברת צ'רלטון, בשווי של למעלה מ- 125 מיליון שקל. הסכם מכובד, ראוי, שמכניס המון כסף בסופו של יום לקבוצות, ואין לי ספק ששנה אחרי שנה נראה את הכסף הזה הולך לפח. אבל לפחות זה כסף פרטי ולא ציבורי, ככה שאת הבלוף ואת ההפסד הכספי ירגישו בסוף בעיקר אנשי העסקים. בהצלחה.

במדינת הגמדים

השבוע נאלצתי לראות את רביב פיטשון משחק מתחת לסל במסגרת גביע המדינה, רק בשביל לחטוף חסימות פעם אחרי פעם, לא בהכרח משחקנים גבוהים ממנו. פיטשון שיחק כל החיים בעמדות הפנים. בנבחרות ישראל, בנוער של חולון, בתיכונים ובבוגרים. רק מה, ידידנו עב הבשר בקושי עובר את סף שני המטרים, וכאשר הוא משחק מול שחקנים גבוהים ממנו, אפילו לא בהרבה, אין לו שום יתרון עליהם (אגב, כשהוא משחק עם הפנים לסל הוא נהדר). פיטשון הוא רק דוגמא אחת לעשרות של שחקנים גבוהים ישראלים שפוספסו, לא טופלו בצורה נכונה, או נווטו לתפקידים לא להם על המגרש, שחקנים כמו האחים תמיר, האחים קזרנובסקי, שחר גורדון, איציק אוחנון, ולדי ירמישין, הבוכמנים והרשימה עוד ארוכה. יש משהו מאוד מאוד עצוב אם רק בקמפיין הנוכחי של נבחרת ישראל נפרדנו מהצמד הנצחי (זה נראה נצחי) - יניב גרין ועידו קוז'יקרו. לדעתי, אגב, אגב זו עילה לוועדת חקירה.

כשילד מתחיל לגבוה במדינה הזאת, תשעים אחוז מהמאמנים שמים אותו מתחת לסל, נותנים לו את הכדור בלאו פוסט ומייעדים לו תפקיד מסוים. רק מה, לא מעט שחקנים כאלה מסיימים את הליגה לנוער ומגלים שיש פער מסוים בין מה שהם היו רגילים לעשות בליגות ילדים לליגות הבוגרים שלנו. ואז נוצרים לנו פוורודים כמו פיטשון, בלייזר, ליוטרין, קוקיה, שוטבין ואחרים. אני בכלל לא רוצה להתחיל לדבר מה קורה להם שהם משחקים בנבחרות הצעירות של ישראל ופוגשים שחקנים שבאמת נולדו לזה, עם 210 ס"מ על 100 ק"ג ויכולות מגוונות בהתקפה.

זה גם קורה, אגב, גם עם שחקנים שיש להם את הנתונים הפיזיים הנדרשים, אם ניקח לדוגמא היום את זלמנסון, דניאל תמיר ורם אליאספור. אין לי באמת הסבר למה לא יצאו לנו שחקנים גבוהים אמיתיים מכל מי שיש לנו. אני לא יודע איך עובדים כאן עם שחקנים גבוהים, אבל עובדתית זה לא עובד, ואני מניח שצורת המשחק בליגות לנוער ותיכונים עושה את שלה. בעיה נוספת היא כנראה באופן בחירת הקבוצות של הגבוהים, שבהרבה מקרים מגיעים בארץ לקבוצות שלא נותנות להם דקות משחק, והנה אנחנו כאן.

אז מה עושים? קודם כל - משנים גישה. ילד שמתחיל לשחק כדורסל צריך לדעת לעשות הכל. כדרור בשתי הידיים, שליטה בכדור, קליעה מכל הטווחים, משחק עם הפנים והגב לסל (ללא קשר לגובה שלו), הגנה וראיית משחק. רק בשלבים מאוחרים יותר יגיע הזמן לשבץ אותם בעמדות ולעבוד איתם על הפיזיות והאספקטים האחרים שנדרשים משחקנים גבוהים. על השחקנים עצמם מוטלת החובה לבחור במקומות בהם יקבלו כמה שיותר דקות משחק (לא לפחד לרדת ללאומית, או ללכת למכללות או לקבוצות באירופה), כי רוב הקבוצות בליגת העל מביאות שחקנים גבוהים זרים, שלא צריך לחכות שהם יתפתחו למשהו, הם מגיעים עם היכולות שלהם.

אם אנחנו רוצים להתקדם, אנחנו צריכים לעשות את שינוי הגישה הזה, ולהפנים שיכולת אישית ופיתוח השחקן בטווח הרחוק חשובה יותר מאשר הניצחון של השבוע הקרוב בנוער או בליגת התיכונים.

ועד שזה יקרה, שני דברים:

כמו שכתבתי בשבוע שעבר, יש לנו הזדמנות חד פעמית בקיץ הקרוב לעבוד עם שחקנים שלנו, בעיקר עם הגבוהים, על יכולות שחסרות. תארו לכם איזו קפיצת מדרגה אפשר לעשות אם רות'בארט וצ'ורבצ'יץ ישפרו את המשחק שלהם עם הגב לסל? תארו לכם איזו קטלניות יכולה להיות לאליהו וכדיר אם הם יפתחו קליעה לשלוש נקודות?

זוכרים כמה התלהבנו הקיץ מטי ג'יי ליף (ובצדק)? אז אי שם בארה"ב ובמקומות אחרים יש עוד כמה יהודים עם נתונים כאלה ויכולות כמו שלו. נכון, לא תמיד מה שנוצץ שם שווה זהב, אבל לנו מספיקים האחד שניים האלו בשביל להשלים את החסר. זה תקף אגב גם בנושא מתאזרחים.

המדור יוצא לחופשה בת שבוע ורוצה לאחל שנה אזרחית טובה לכל החוגגים.

לתגובות: T5550@walla.com