אחד השחקנים שהכי היה כיף לראות בכדורגל הישראלי (אם היה כיף בכלל) שהייתי ילד היה ג'ובאני רוסו. רוסו, קשר זר מהטובים שהיו בארץ, שבה לב ושרף רחבות בכל קבוצה אליה הגיע. כמעט בכל מקום הוא הפך לשחקן דומיננטי והיה חלק חשוב בזכייה של הקבוצה בתארים (הפועל חיפה, הפועל ב"ש, מכבי חיפה). אחרי שנים של השתקעות בישראל, וההפיכה לאחד השחקנים האהובים בליגה, האיש הגיש בקשה לאזרחות מלאה. הקשר, שבהחלט היה יכול להפוך את הקישור של הנבחרת לקטלני יותר ממה שהיה בזמנו (ובזמנו שיחקו בקישור שחקנים כמו ברקוביץ, רביבו, בנין ואחרים, ולא כל מני שחקנים בשקל תשעים כמו היום) עבר מסע ייסורים מגעיל ומפשיל, עד שקיבל זימון לנבחרת קרואטיה, ואנחנו נשארנו עם נערות הליווי במלונות בדנמרק. ההישג הכי גדול של נבחרת ישראל בכדורגל, לדעתי.

ולכן, ורק בגלל זה, התפוצצתי מעצבים לאורך תקופה ארוכה, ששחקן כמו רוצ'סטי, שמגיע לפה לחלקי הסיום של הקריירה שלו, קיבל אזרחות במהירות הבזק, בזכות שילוב של שורשים יהודיים, סעיפי חוק השבות, וכמה דברים אחרים.

מעבר לזה, מכבי תל אביב תתכבד השנה בלא פחות משלושה מתאזרחים (פארמר, רוצ'סטי ולדנסברג) מתוך ה14 שישחקו השנה בליגת העל. כמעט אין קבוצה בליגה שלא ישחק בשורותיה לפחות מתאזרח אחד. אז נכון, ישנם כאלו שהם שחקני נבחרת ישראל (פישר), וכאלו שדי ותיקים בארץ (רוזנפלט, יאנגר והול), אבל התופעה הופכת למעשה את הסגלים בליגת העל בפוטנציאל לאופציה של שישה שחקנים לא מקומיים.

בטח תגידו, אבל זה תמיד היה ככה. נכון, מכבי של 1977, ושל 2000, לקחה את אליפות אירופה עם שלושה צברים בסגל. אלא שבתקופה ההיא המתאזרחים נשארו בליגה שנים ארוכות. שחקנים כמו ברודי, גריפין, לייבוביץ, סילבר, וולדמן, דלזל, הפכו עם השנים לעמוד השדרה של נבחרת ישראל. ומתאזרחים ותיקים שחלקם עד היום כאן כמו ג'ו דוסון, קורי קאר, מארק בריסקר וסטנלי ברנדי הפכו לחלק מעולם הכדורסל שלנו. חלקם גם גידלו כאן משפחות לתפארת, ודורות שניים לשחקנים בליגות העל והלאומית.

והיום? היום כל זר בשקל שמצליח להתחתן עם ישראלית או לגלות שסבא שלו עבר פעם ליד רב מקבל דרכון ישראלי, נחשב לשחקן מקומי, נותן עונה טובה או שתיים ועף לו לליגה אחרת. בשביל שחקנים כמו קורי קאר וסטלני ברנדי, שנתנו את מיטב הקריירה שלהם כאן, ועל הדרך קיבלו אזרחות, זה פשוט מביך, משפיל ושערורייה.

אז מה מחכה לנו בליגת העל 2016? נורא פשוט. בסיטואציה הנוכחית, כל סגל בליגת העל מורכב פוטנציאלית מחמישה זרים ומינימום עוד מתאזרח. מילא היכולת של שחקנים ישראלים לפרוץ תהיה קטנה יותר, אבל גם שחקנים בכירים בנבחרת, כמו יוגב אוחיון, יפגעו. כשהם יבואו בקיץ לנבחרת, אחרי שלא שיחקו בצורה סדירה לאורך כל העונה, ומעמדם בקבוצה נפגע, שאף אחד לא יבוא לבכות איך ממקום עשירי ירדנו שוב לסגור את האליפות.

בשטח כבר נשמעים זמזומים מוכרים. בהרצליה כבר הודיעו שהם מתנגדים לכמות המתאזרחים הענקית, ברשתות החברתיות כבר הוקם דף המדבר על הנושא (למרות שלא ברור מי עומד מאחורי הדף והאם יעביר את המחאה למגרשים). שמועות על דיבורים באוויר של מעשים כבר רצות. אז לפניי שמתחילים כאן עוד מאבק והשבתה, הגיע הזמן להרגיע את הרוחות ולעשות מעשה.

ומילה על מכבי תל אביב. הם עושים מה שהם צריכים. להעמיד קבוצה איכותית ומוכשרת ככל האפשר. כול עוד לא הגבילו אותם הכול כשר. אבל שיקום האוהד שיראה חמישייה של פארמר, רוצ'סטי, סמית', רנדל ואמבאקווה ויגיד שזה לא חורה לו.


פשוט מגבילים

אם למישהו באמת אכפת כאן מהכדורסלן הישראלי, הדבר הראשון שצריך לעשות זה להגביל את כמות המתאזרחים בכל קבוצה לאחד. הקטע שזה לא מספיק, ולו רק בשביל רעיון האזרוח שלא כל אחד יהיה יכול לקבל אותו, אלא רק כאלו שמשחקים זמן מסוים בארץ. לשם כך, יש להחזיר את חוק בריסקר, שקובע שרק שחקן עם כמות מסוימת של זמן בארץ יוכל לקבל אזרחות ישראלית.

כאמור, כל זה חייב לבוא עם הורדה נוספת של הזרים בליגת העל לארבעה בלבד (עם החוק הרוסי) והורדה של הזרים בליגה הלאומית לאחד בלבד. ההיסטוריה של הכדורסל בישראל מוכיחה שדווקא בשנים שהיו כמות נמוכה של שחקנים זרים הליגה הייתה בעלת איכות גבוהה יותר. מישהו מסוגל להשוות בין שאראס, סולומון, וויציץ, פרשקביציוס, שורט, תרדקיל, גאלי, ווילאמס, צ'ורצ'יץ פרקר, מקדולנד והפאמן לבין הזרים שיש היום?


הנסיקה ונשיגה

ויש כמה שאמורים לעשות את הפריצה שלהם השנה. או לפחות לקבל הזדמנות ראשונה בליגת העל. תמיר בלאט יהפוך להיות שחקן רוטציה אצל קטש, ויקבל דקות משחק בליגה. כך גם תום מעיין בבני הרצליה, ועידן זלמנסון אצל דרוקר בראשון לציון (נכון להיום, זלמנסון המחליף הראשון של הגבוהים בעיר היין). בר טימור ימשיך לקבל קרדיט אצל פרנקו, קרדיט שיכול לקבל שדרוג עקב מצבו הבריאותי של יותם הלפרין וגם רפי מנקו אמור "להנות" ממצבו הבריאותי של קפטן האדומים, מה שיקפיץ את ברייסי רייט לחמישייה במשחקים, ויפנה לו דקות מהספסל. עוד שחקן שאמור לקבל צ'אנס ראשון בליגה זה טל קרפלס, שחוזר לישראל אחרי שנתיים מוצלחות ברומניה, ואמור להיות שחקן רוטציה אצל זילברשטיין.

מאידך, שני שחקנים עשו טעות מרה, ונכון לעכשיו ישלמו עליה בהירקבות על הספסל. הראשון זה איגור מאיור, אחד השחקנים המובילים בלאומית בעונה שעברה. מאיור, מלך הסלים הישראלי של הלאומית, חתם בירושלים, כאשר לפניו נמצאים טימור, הלפרין, רייט ורולנד. הסיכוי שלו לקבל דקות משחק משמעותיות נמוך מאוד, ושחקן שבעונה שעברה ייצב את עצמו כישראלי מוביל בליגה השנייה יהפוך לעוד נער פוסטר אצל אלופת המדינה.

השני זה איתי שגב. שגב, קפיץ אנושי, אתלט גדול, ריבאונדר טוב וחוסם לא רע בכלל, חוזר למכבי תל אביב, והולך לשלם את מחיר חוקי הגילאים עצובים של הליגה. במקום למנף את השנה בגלבוע ואת השנתיים בנבחרות ישראל, שגב הולך לשבת על הספסל, כאשר כרגע דראגן בנדאר, הבן יקיר לי של ניקולה וויציץ, נמצא לפניו ברוטציה. אם אני במקום שגב, אני הולך להנהלת הקבוצה ואומר: או השאלה או שנת הסגר. זאת הדרך היחידה כנראה. אם הוא רוצה להפוך לשחקן, הוא חייב לקבל דקות משחק. מצד שני, אם הוא רוצה ארון תארים על לא עוול בחפו, זאת הדרך. יש אנשים שעשו מזה קריירה...


חשיפה לדרום הרחוק

קצת על גביע ווינר. בלי שום קשר לתוצאות הטורניר, ירושלים ומכבי תל אביב פשוט רמה אחת מעל כולן. עומק, כישרון, איכות של שחקנים. גביע ווינר הוא רק ניסוי וטעייה. מכבי של לפני שנתיים החליפה באמצע העונה שחקני סגל וסיימה אותה עם גביע היורוליג. הפועל ירושלים הביאה באמצע העונה שעברה את מקי ותומפסון, וזכתה באליפות עם למעלה מעשרה ניצחונות רצופים מסוף העונה עד סוף הפלייאוף. לשתיהן, אגב, יש קן אחורי כישרוני מצורה מפחידה. לשתיהן יש שחקן נהדר בעמדה 3 (דונטה ודווין סמית'), ולשתיהן יש בעיות בצבע (לירושלים, לדוגמא,יש סנטר שלא משחק עם הגב לסל. האחרים שכן יודעים, לא במימדים הפיזיים והגובה להתמודד עם עבי הבשר של היבשת). חצי שנה מעכשיו, כשזה יתחבר, שתי הקבוצות האלו יסיימו את הליגה במקומות הראשונים, ואם לא יפלו בדרך, גם יפגשו בגמר הגביע ובגמר הפיינל פור. למה? הן פשוט טובות יותר.

מרוב שהתעסקנו בהפועל ירושלים ומכבי תל אביב, מעטים שמו לב להפועל אילת. אילת, סגנית האלופה, השאירה חמישה משבעת שחקני הרוטציה שלה בעונה שעברה, אליהם צירפה את אמינו ולסלי, שני שחקנים גבוהים עם יכולת התקפית והגנתית טובה, שיוצרים לאריק שיבק קו אחורי חזק מאוד ביחד עם אלישי כדיר (ורם אליאספור, שיכול לתת עתודה מהספסל ובעיקר לחימה ועבירות). במקום ניב ברקוביץ מגיע שלומי הרוש מהפועל חולון. שחקן ברמה גבוהה יותר מאשר ברקוביץ.

עומק מהספסל, יכולת טובה של הגארדים, חיבור של הגרעין שנשאר עוד עונה, ומאסה רצינית מתחת לסל. אילת עשתה שדרוג לקבוצה שלה, ופחות מפיינל פור, לדעתי, יהיה כישלון. שמה, הכול יכול לקרות. גם להצטרף לרשימת האלופות במשחק אחד בדמות חולון, גלבוע וחיפה. כי מי שניצחה את מכבי בחמישה משחקים, אין סיבה שבמשחק אחד לא תעשה את זה.


החלמה מהירה

לסיום, המדור מבקש לאחל לבן רייס החלמה מהירה, בריאות וחזרה מהירה למגרשים.