שירלי שבתאי, קפטנית הפועל זיכרון/מעגן מיכאל, בעברה שחקנית הנבחרות הצעירות וליגת העל ובהווה אחת השחקניות הבולטות בליגה הלאומית השואפת להעפיל לליגה הראשונה, בטור אישי מיוחד בעקבות האירועים האחרונים בענף ובעקבות ההתבטאויות שנשמעו כלפי הליגה.
בטור אישי מיוחד פונה לקהל שלא ייתן לכל המסביב לשבור אותו ולאחרים להפסיק ולנסות לשבור.
בשיאו של כל הרעש והבלגן מסביבנו, כאשר ארגון השופטים שובת ברגעי ההכרעה של העונה ואיגוד הכדורסל מסרב להתדיין עמו ובנוסף טוען כי מדובר בליגה חובבנית בה ניתן פשוט להציב נציג מטעם הקבוצה כשופט, החלטתי להשמיע את דבריי.
אני משחקת כדורסל בליגה הלאומית לנשים מגיל 19 ועד היום (27), למעט שנתיים בהן שיחקתי בליגת העל. אני בהחלט יכולה להגיד שהליגה הלאומית היא הבית שלי.
בליגה ה"חובבנית" הזו אני מתאמנת יום-יום (לפעמים אפילו שני אימונים ביום) למעט יום אחד. תסלחו לי על יום המנוחה, בכל זאת בליגה שמתחילה ב- 1 לספטמבר ונמשכת עד סוף מאי אין יותר מדיי זמן לנוח ולהחלים משברי המאמץ המתקדמים....
אז נכון, לא כל קבוצה מתאמנת בצורה כזאת ומדובר בליגה של לא פחות מ- 20 קבוצות!!! מתוכן 8 מעפילות לפלייאוף העליון, אבל, שתבינו, הקבוצה שסיימה במקום ה- 6 היא אקדמיית וינגייט שגם נלחמו על הכרטיס לפיינל פור, אם שם אין מקצוענות אז תגידו לי איפה יש?
למקום השביעי והשמיני הגיעו קבוצות בהן שחקניות נבחרות ישראל הצעירות לשעבר שעד לפני שנה עוד שיחקו בליגת העל כמו שני לוי ומעין לוי. מי כמוהן יודע מקצוענות מהי?
אתמול נערך משחק חצי הגמר הראשון בסדרה, מעגן מיכאל- אליצור ת"א. עד דקה לפני המשחק לאף אחד לא היה מושג אם המשחק יתקיים או לא. בעוד השחקניות עושות חימום, מתקיימות שיחות של המאמנות טלי וגליה יחד עם טל נתן, שנכח באולם, ובטלפון דיבורים עם האיגוד ועם מאמני הקבוצות שמשחקות בחצי הגמר המקביל (רעננה ובני יהודה). נאמר לנו להמשיך את החימום כרגיל, "יש משחק עד שלא אומרים לכן אחרת, תישארו מקצועניות" זוהי התשובה שאנחנו מקבלות וכך עושות. באדיבותם של שני שופטים שהופיעו למשחק, יוצאים לדרך. האולם מלא ב-300 אוהדים, מבוגרים וילדים, שמעודדים במלוא גרון ומלאים הערכה לשחקניות שאותן מלווים כבר עונה שלמה והספיקו להזדהות ולהכיר.
בשביל אותם הילדים (לפחות בשבילם) אנחנו הכי מקצועניות שהם אי פעם פגשו, רואים אותנו נלחמות על המגרש ונותנות הכול בשביל לזכות באליפות, כי התחרות והספורטיביות הם חלק מאתנו.
אז נכון, אנחנו משחקות נטו מאהבה ופחות מהמשכורות המלהיבות, אבל עושות הכול כדי שנוכל להיות הכי טובות שאנחנו יכולות.
אני מזמינה את אנשי האיגוד לצאת לאולמות ולראות את ליגת כדורסל הנשים הישראלית במלוא תפארתה.
נכון, כנראה שתראו אותנו שוטפות את הפרקט לפני המשחק, ונכון, אנחנו גם עושות חבישות לעצמנו כי אין תקציב לפיזיותרפיסט צמוד אבל מבטיחה לכם שגם תיהנו מכדורסל משובח.
אולי אז תעבור לכם המחשבה ששווה להשקיע בליגה הזאת ואפילו (מקווה שזו לא בקשה מוגזמת) למצוא שופטים למשחקים.
אפשר להגיד הרבה דברים על הליגה הזאת, חובבנית היא לא! לפחות לא בשביל השחקניות והמאמנים.
בדבר אחד שכולם יהיו בטוחים- אותנו לא יצליחו לשבור ומכם קהל יקר אבקש להישאר אתנו!
תמשיכו לבוא, לעודד וליהנות מהכדורסל הכי ישראלי שיש!
וכמו ששחקן גדול אמר פעם: When there's a will there's a way!