תיקון קצר משבוע שעבר. הנבחרת סיימה את האליפות במקום העשירי, הטוב ביותר שלה מאז שנת 2007. דירוג 9-16 נקבע בין השאר, בצורה כזאת, ששלושת הניצחונות של הנבחרת על רוסיה, פולין, ופינלד, ובעקבות התוצאות של הנבחרת המקבילות שנפלו בשמינית הגמר, הביאו את ישראל לכך שרק קרואטיה מעליה.

עם האוכל בא התיאבון. עם ההתקדמות של הנבחרות, החזרה של רוב הנבחרות הצעירות לדרג א' (למעט נבחרת הקדטים שירדה לדרג ב'), הכדורסל הישראלי מבקש להראות התקדמות גם בתחומים אחרים, ולכן הבקשה לארח את הטורניר הקדם אולימפי, ובמידה ופיב"א תחליט ללכת על אותו מודל של ארבע מדינות מארחות ביורו באסקט של 2017, גם את אחד הבתים. לשם כך, ביקשו באיגוד תקציב של 26 מיליון שקל על מנת להיערך לזה.

אז מה בעצם עומד מאחוריי אותם 26 מיליון. על מנת לארח טורנירים בינלאומיים ברמה כזאת, על איגוד הכדורסל ומדינת ישראל לעמוד בכמה וכמה דרישות סף, דוגמת איכות של אולמות, תקנים מסוימים של מתקנים וכו'. על מנת לעמוד באותם דרישות, האיגוד פתח בפניית "קול קורא" (שזה למעשה לחבר בין תקציב יעודי למבצע), בקשה לגיוס כסף מהאיגודים בשביל לעמוד בהתחייבויות שצריך. כל ה26 מיליון נועדו לטובת שני הטורנירים הקרובים: הקדם אולימפי של ריו 2016, והיורו באסקט של 2017 (כמובן במידה והמתכונת של הטורניר הנוכחי תמשך).

בואו נרד לרזולוציות קטנות. מכיוון שהסיכוי שיבנו עוד אולמות בסדר גודל הנדרש הינו נמוך, שני אולמות נמצאים במדינת ישראל מעל עשרת אלפים צופים, כאלו שאפשר לחשוב לארח בהם טורנירים ברמה הזאת (אם כי בואו נודע על האמת. כמי שראה את החלק הראשון של אליפות אירופה, יתכן שגם האולמות בחולון ובחיפה יכולים להכיל את כמות הצופים הנדרשת. בטורנירים האלו, רק השלבים האחרונים מביאים קהל צופים גדול). גם בירושלים וגם בתל אביב יש מספיק בתי מלון ואכסניות לארח כמות של אוהדים בסדר גודל כזה. בנוגע לתחבורה, כבר היום עיריית ירושלים מפעילה במשחקים של הפועל אוטובוסים עירוניים למרכז העיר, ולא צריכה להיות שום בעיה לעשות את זה גם בצד השני של כביש 1, וזה כמובן לפני שדיברנו על הפוטנציאל התיירותי שיש לשתי הערים. מהמקומות הקדושים בירושלים, ועד העיר התוססת חיים של תל אביב (לא שירושלים לא תוססת. אפשר לדבר את זה שעות אבל זה לא המקום לצערי...)

הפוטנציאל והרווח של מדינת ישראל, לא רק בשביל הכדורסל עצמו, אלא גם רווח כלכלי, תיירותי, הסברתי, חשיפה לפוטנציאל שיש למדינת ישראל בדברים שונים' הוא אדיר, ויש לעשות כל מה שאפשר בשביל שהמדינה תארח טורנירים כאלו. זה גם ישים את ישראל במקום שבו אחרי שהיא אירחה כמה וכמה טורנירים בסגל גודל מכובד, שהיא כבר תהפוך לשם פוטנציאלי למפעלים יוקרתיים אחרים כמו הגרנד פרי.

מצד שני, הסיבות שישראל לא תארח טורנירים בסדר גדול כשזה הם גדולים. קודם כל, כי לאורך כל אירופה פזורים לאורך לא מעט מדינות מתקנים ראויים וגדולים פי כמה מהארינה ומנורה מבטחים. שנית, המצב הביטחוני במדינה יעמוד תמיד לעיני ראשי פיב"א, כאשר לא יעזרו מאות ימים של שקט, אם יתפוצץ כאן מחבל אחד או יפלו כמות גדולה של טילים במועד הקרוב להחלטה (או רחוק. גם טוב). עוד דבר, זה העניין הכלכלי. ולא, לא במובן שאתם חושבים. על פי "ישראל היום", כאשר הועדפה קבוצה מסוימת ליורוליג על חשבון הפועל ירושלים, פתאום ליורוליג מצטרפת ספונסר, שהפלא ופלא, קשור בצורה או אחרת לאותה קבוצה. מקריות נהדרת.

בשורה התחתונה, אני לא הייתי בונה על זה, למרות שהמדינה הוכיחה את היכולת שלה באירוח טורנירים בינלאומיים (אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 20, אליפות אירופה לנשים עד גיל 19, הפיינל פור ב2004, אליפויות אירופה במקצועות כמו שיט, ג'ודו וכו') . מאידך, האיגוד צריך לעשות ככל שביכולתו, בשיתוף עם משרד הספורט והוועד האולימפי, לארח טורנירים כאלו. יותר מזה שהוא צריך להתכונן לאירוח כאלו, הוא צריך להתחיל להציג מועמדות טורניר אחרי טורניר, מפעל אחרי מפעל. מלבד השיפור המקצועי (שמתבטא לא רק בהיבט ההישגי, אלא גם ברצון של אנשים, דוגמת פיני גרשון, להיות במערכת) צריכה להיות הצהרת כוונת שישראל היא מקום של כדורסל, שרוצה לארח ומסוגל לארח טורנירים ברמות הכי גבוהות שיש.

כמה מילים על שיטת האירוח. אישית, אני מעדיף שזה יהיה במדינה אחת. כאשר מדינה לוקחת על עצמה לארח אליפות עולם או אליפות אירופה, כל מערכת האולמות והמתקנים השונים עוברים שדרוג משמעותי. לפעמים גם נבנים מתקנים חדשים בשביל האירוע. כאשר יש אליפות במדינה זאת חגיגה מקומית שמביאה תיירים בכמות גדולה, התיירות מרוויחה, המדינה עצמה מרוויחה חשיפה ועוד. לדעתי צריך לחזור לזה שרק מדינה אחת מארחת. אבל אם כבר כמה מדינות, שאלו יהיו אותן מדינות עם מסורת ואהבת כדורסל. אין שום סיבה לעשות אליפות במקומות נטולי זיקה לענף כמו שבדיה, פולין, אוקראינה ובריטניה שאפשר לעשות את זה במקומות אוהבי ושוחרי כדורסל כמו טורקיה, מדינות האקס יוגוסלביה, צרפת, יוון, איטליה וכו'. בטח שלא ממדינות כמו שאמר עליהם פעם פרשן בכיר "שסבתא שלי ברחה מהם".


Money money money

לסיום, קצת בנושא תקציבים של ספורט. אז בשנים האחרונות אנחנו רואים חזרה להישגיות של הכדורסל. אנחנו רואים לאורך שנים מדליות ואליפויות בג'ודו ושייט. אנחנו רואים פוטנציאלים וספורטאים ברמה גבוהה שמשתלבים באתלטיקה, שחייה וענפי ספורט אחרים. אז איך זה שרוב הכסף הולך על ענף כושל, אלים, ללא שום הישג בכלל במהלך עשורים?

לצורך העניין, ועדת לוביצקי, אשר כונסה ב2014 על מנת לחלק את תקציבי הטוטו בין התאחדויות הספורט השונות, קבעה תקציב גבוה לכדורגל (כמעט 40 מיליון שקל), כאשר אחריה נמצאים הכדורסל (31 מיליון), ושאר הענפים, אשר תקצובם מסתכם בכסף זעיר יחסית לכדורגל. כך לדוגמא, לוביצקי מעביר לג'ודו, לאתלטיקה, לטניס ולשייט פחות מ4 מיליון לכל ענף (כאמור, חלק מהענפים האלו הביאו לנו מדליות אולימפיות), השחייה מקבלת באזור 5 מיליון וכו'.

את החלוקה המלאה אפשר לראות בלינק הבא

http://otzma-sport.com/forms/ta.pdf

תקציב הכדורגל, אגב, נע על סביבות 80 מיליון ש"ח. ב2014 נקבע תקציב האיגוד על 39 מיליון, כאשר התקציבים הולכים לא רק לקבוצות ולאגודות, אלא למסגרות השונות של הנבחרות ולפרויקטים נוספים. תקצובים אלו לא כוללים את הספונסרים וחסויות השידור של הכדורגל והכדורסל (במקרה הזה זה ווינר), ספונסרים נוספים (במקרה של נבחרות ישראל בכדורסל זה תנובה), הכנסות ממשחקים וכו'. בסוף בוועדות האלו, כמו בכל וועדה ממשלתית, זה המון לובינג, המון דברים שקורים מאחוריי הקלעים. התוצאה, הכדורגל מרוויח יותר (אבל מביא אפס הישגים)

לתגובות: t5550@walla.com