הנבחרת הלאומית רשמה השבוע הישג אדיר כשחזרה ל16 הגדולות של הכדורסל האירופאי. החבורה של אדלשטיין ניצחה 3 מ4 מהמשחקים שהיא הייתה צריכה לנצח, בהתחשב בעובדה שמלבד צרפת כל הנבחרות האחרות לא נפלו אחת מהשניה (למרות החולשה האיומה של הבוסנים). אדלשטיין יכול לרשום שני הישגים ברמת היכולת של הנבחרת, מלבד היכולת האישית הטובה של כספי (המצטיין של הנבחרת בשלב הזה לדעתי), אליהו, מקל, לימונד ופישר (ראוי לציין את כדיר ואוחיון, שקמו מהספסל והיוו פקטור נוסף). דבר ראשון, רמת ההגנה. אדלשטיין הכין את השחקנים לכל משחק ברמה גבוהה מאוד, ולכן לא מעט כוכבים ושחקנים מובילים של היריבות מצאו עצמם משותקים. ההגנה של הנבחרת בהכנה הייתה קטסטרופה. היכולת האישית והקבוצתית בהגנה היוותה גורם חשוב בדרך למקום השני. דבר נוסף זאת היכולת המנטלית. המשחקים של הנבחרת היו צמודים, ובשלושת הנצחונות ישראל שמטה לא פעם את ההובלה, אבל ידעה והצליחה להשאיר אותה בשריקת הסיום אצלה.

מאידך, יש לכספי והחברים בעיה של ריבאונד, בעיקר ריבאונד ההתקפה של היריבות, שהשאיר בצד השני לא מעט נקודות בקופה. גם יכולת הפנים של הנבחרת לוקה בחסר, ובשביל לנצח את איטליה כדיר, אליהו ופישר יצטרכו להיות במיטבם. גם בעונשין השארנו כל משחק לא מעט נקודות בגלל החטאות. הפעם זה לא היווה בעיה, אבל בראשון הקרוב זה יהיה קריטי. בסופו של יום, שאפו לארז אדלשטיין. לא תמיד הנבחרת נראתה טוב, לא תמיד הכל הלך חלק, אבל המון אופי נחישות ולחימה. ככה זה צריך להראות. שאפו

כמה מילים על היריבה, אף שלא התעמקתי בה יותר מדי. שלושה שחקני NBA (גאלינרי, בלינלי ובארניאני), שחקני יורוליג לגיטימים (האקט וג'נטילה הבן), עומק מהספסל, לא מעט ניסיון, ועם זאת, יחסית לבית המוות זאת אחת הקבוצות היותר נוחות לקבל. מה עושים? ברמת הנבחרת שלנו: חדות בריבאונד, לשמור על רמת ההגנה הגבוהה, ולקבל את שחקניי הפנים שלנו במיטבם (ובתקווה שמקל וכספי יבואו לעבוד כמו ברוב משחקי השלב הראשון). ברמת הנבחרת שלנו, דברים אלו חשובים בשביל לדבר על עלייה לשמונה הגדולות של היבשת. מה שלא קרה מאז 2007. לו יהי.

לסיום, כמה מילים על ננו גינזבורג. צ'כיה ללא ספק אחת הנבחרות המפתיעות של הטורניר, כאשר המאמן הישראלי מוביל גם אותם לשמינית הגמר. מלבד היותו המאמן הלאומי, ומאמן האלופה נימבורק כבר כמה וכמה שנים, גינזבורג הוא אחד האנשים החזקים בכדורסל הצ'כי, בהיותו גם אחראי על כלל הנבחרות. זה חשוב לדבר על זה ולתת חשיפה, מפני שספורט הכדור הכי מצליח בארץ מקופח ברמת החשיפה שלו. אתם יודעים הכל על שלל הקבוצות של אברם גרנט, על הקבוצות ה"גדולות" של גיא לוזון, אבל כמעט לא שומעים על מאמן מצליח בכדורסל באירופה. במסגרת היותי ראש דסק חוץ של ספסל, אני מבטיח חשיפה מקסימלית לגינזבורג. כי מגיע לו יותר מזה. מוזמנים לעקוב בדף הליגיונרים של ספסל.

לתגובות: t5550@walla.com