|
כבר היינו שם
ספסל
,14/11/2007
איציק ליסמן, לשעבר המנהל המיתולוגי של אגף הספורט בעיריית חולון, ביקש להגיב לאירועי מלחה.
כבר היינו שם, אנחנו, אוהדי הפועל חולון.
מלחה [וכאילו לא קרה מאז כלום דומה...] מחזיר אותי אוטומטית לגמר הגביע ההוא. הרצליה, עזר וייצמן, הבושה..כן הבושה.
זה קל מאד לקחת הכל על עצמך. לשוב ולהגיד: "כן, ככה אנחנו. בריונים! חולרות! חולונים – כמו חולונים"! זה קל. זה יעבוד. זה אפילו קצת ירכך, הוידוי הזה. וידוי תמיד עוזר. "נכון..צודקים..סליחה..בפעם הבאה נתנהג יפה..תראו שעברנו אילוף.. זה קל.
אבל, האמת – זה לא אני. זה לא השכן מלמטה, זו אינה המנקה של המדרגות, זה לא מנחם, וזה לא מוטי ששון. כל הנ"ל, ועוד כמה מאות אלפים, מסתייגים, מגנים ומקיאים מהבריונים למיניהם. לא רק הפושע ממלחה. גם מההוא שמוציא זבל מחצר הבית, לרחוב, ביום שישי, קצת אחרי כניסת השבת, גם מזו שהטמפון שלה נזרק מחלון חדרה על גג מכוניתי, גם הטייס של אל-על\סוויס, לופטהאנזה וכל האחרים, שביודעין, מפר תקנות, ממריא ונוחת מעל חדר השינה שלי, גם הפושע ש"גנב" את הרמזור באדום, ובמקרה לא הרג אותי [ואת עצמו], גם חברי בית המחוקקים שלי, שחוקקו חוק, שמאפשר להם, ולא לי ולכם, לחוקק עוד חוק, שיאפשר להם לקבוע לעצמם את גבה משכורתם, ועוד ועוד.
מדינה מלאה בריונות!
מי שילך לאנציקלופדיות, מבין אלה שעדיין יודעים לקרוא, ימצא את כל התשובות, בסקלה שבין "חינוך" לבין "אכיפה\שילטון החוק". כמובן, זה נכון. זה גם נכון וגם מרגיז וגם משעמם, כי אין אצלנו כלום מהנ"ל. לא חינוך ולא שילטון החוק. כל מי שראה\מצא\יודע על מסגרת פורמלית שעוסקת בחינוך – שיקום. כל מי שראה\מצא\יודע על משטרה שיוצאת לעבוד ולא לעבודה – שיקום, כל מי שגילה שרשויות שילטון החוק, מהפקחים העירוניים, דרך המשטרה ועד לבית המשפט העליון, מתעסקים ברצינות, מתוך האג'נדה שלהם, באכיפה של איכות חיים לאזרח – שיקום [אם הוא לא איבד את רגליו בתאונת דרכים או בבלומפילד].
חזרנו למגרשים. מי יוצא כאן צדיק?! מי יכול לעמוד מול המראה ולאמר לעצמו בכנות: "אני נקי"?! אתה, המאמן, לא ניהלת מירדף אחרי השופט, ואמרת לו, תוך כדי משחק, כמה מילים על אמא שלו? אתה, היו"ר, לא הודעת קבל עם, כי "..זה שאמר...זה שעשה...זה שהחתים...זה ששרק... – הוא פושע!.."? אתם, העיתונאים והשדרים והפרשנים, לא חזרתם והסברתם כי אתם "..מגנים את מה שקרה, אבל צריך להבין שזה קומץ, שאינו מעיד כל הכלל, שהוא בסדר, ורימוני עשן צבעוני יש בכל העולם, ושזהו קהל צבעוני, ושבלי חולון\ביתר\הפועל\וכו' הליגה לא תהיה אותו דבר, ושאסור לשפוך את הילד עם המים, ושהעסקנים צריכם להיות תקיפים אך רכים, מחמירים אך מבינים, מרחיקי ראות אך מטפלים במיידי.... האם לא אמרתם וכתבתם את זה שוב ושוב, כולל הפעם?!
לקראת סיום אני רוצה להיות קצת מעשי. בעודי מאמן [כדוריד, למי ששמע על זה], נתתי לחניכי, צעירים ומבוגרים, את אמנת הקבוצה, מה שקוראים היום, הקוד האתי. חוק מספר אחד היה חוק הפרדת הרשויות: השחקנים ישחקו, המאמנים יאמנו, המנהלים ינהלו והשופטים ישפטו. אין רשות לאף סקטור לעבור לסקטור אחר. [היכן מתקיים כיום קוד אתי שכזה?..]. האחריות לאכיפה הייתה של המאמן. למה? כי הוא האיש הכי עוצמתי במערכת [זה היה בתקופה שמאמן היה עוצמתי ולא סמרטוט שכל רצונו הארכת חוזה].
אז מה עושים?
1. כן. חינוך. אף פעם אסור להתיאש.
2. כן אכיפה. תקום נא קואליציה מקיר לקיר, שתקבע כי כל התופעות הבעייתיות, כולל אמירות גזע ניות, כולל ביזוי ההימנון הלאומי, כולל ביזוי טקסי זיכרון, כולל אחזקת אמל"חים, כולל הכאת מתעמלות – כל אלה ואחרות יהיו עבירות פליליות !!
כתבות אחרונות באתר
|
|