שיפמן. המושבניק הכי קיבוצי
|
רכז משק
ספסל
,25/08/2009
אחרי השנה הקשה בחייו, מספר הרן שיפמן ליאיר קלס ותום שלח על המעבר מהבית החם במגידו/יקנעם לקצה השני של הארץ, על ההתעוררות של כדורסל הקיבוצים, הפרידה הפתאומית מאבא בארי ועל ההשוואות אליו וגם על הזוגיות, האמונה התפלה והחלום להגיע לנבחרת הבוגרת.
עיקבו אחרינו גם בטוויטר
---כתבתם של יאיר קלס ותום שלח---
"גדלתי במגידו/יקנעם ותמיד תהיה לי פינה חמה בלב למקום הנהדר הזה, אבל אחרי חצי עונה בבארי אני יכול להגיד בלב שלם שיש לי בית נוסף בדרום. המקום הזה נותן לי הרגשה טובה, ואני מרגיש מחובר מאוד לקיבוץ", כך מספר הרן שיפמן, המושבניק הכי קיבוצי שיש בכדורסל הישראלי.
שיפמן נולד לפני 25 שנה בקיבוץ גבת לבארי, שחקן עבר בגבת/יגור המיתולוגית שהפך לסוכן ביטוח ולסיגל, מאמנת עסקית, שניהם בני הקיבוץ. כשהיה בן 9 עזבו הוריו את הקיבוץ ועברו ליקנעם מושבה. שנה אח"כ כבר הצטרף למועדון הכדורסל של הפועל מגידו, בה שיחק שנים רבות עד שבכיתה י"א עבר לחיפה בעקבות רצונו להתקדם בכדורסל.
הוא התקבל לבית הספר ליאו-בק איתו שיחק במסגרת ליגת העל לבתי ספר תיכוניים ובמקביל שותף גם בקבוצת הנוער של מ.כ.חיפה בליגה הלאומית ובקבוצה הבוגרת בליגת העל. לפני כשלוש שנים, בעקבות עלייתה של קבוצת נעוריו, הפועל מגידו/יקנעם, לליגה הלאומית סגר מעגל וחזר הביתה. הקאמבק עלה על כל הציפיות והקבוצה רצה גבוה בטבלה, סחפה אחריה את האזור כולו והחייתה את הכדורסל במגידו, כששיפמן מנצח על התזמורת מעמדת הרכז.
אך ציפיותיו להמשיך בקבוצה לעונה נוספת נגוזו וכשל במשא ומתן הוביל אותו לחתימה בנצרת עילית שם הפגין יכולת מצוינת עד שנפצע. בעונה האחרונה כבר סוכמו כל הפרטים שיחזירו אותו שוב הביתה, אך חילוקי דעות של הרגע האחרון הובילו לכך שעונה נוספת תעבור על הרכז בגלות.
בסופו של דבר לא הסתדרו הדברים במגידו/יקנעם, איך הרגשת כאשר לא הצלחת לחתום בקבוצת הבית שלך?
"בעיקר התאכזבתי, זה לא סוד שאני מאוד מחובר למקום, לאגודה, לאנשים ולכל מה שהפועל מגידו/יקנעם מסמלת. מעבר לכך אני חושב שהייתי יכול לתרום הרבה לקבוצה, אבל הדברים לא הסתדרו והמשכתי הלאה".
ביתי הרחק מהבית
"ההמשך הלאה" התבטא במעברו לקבוצת הפועל בארי, העולה הטרייה לליגה הלאומית, שהגישה לו הצעה מפתה. דווקא שם, הכי רחוק מהבית, פרח שיפמן, הציג חצי עונה פנטסטית, הכפיל את מספריו וכמעט חולל סנסציה. הוא זכה להכיר אנשים טובים, מקום נהדר והבין שגם בדרום, אין כמו בקיבוץ. "אני מאוד שלם עם המעבר שלי לבארי", אומר שיפמן ללא השתהות, "במבט לאחור אני מרגיש שזה הוכיח את עצמו ואני מאוד שמח על האנשים שיצא לי להכיר ולהתחבר אליהם, פגשתי הרבה מאוד חברים חדשים בדרום".
למרות המעבר החלק מודה שיפמן שהרגעים הכי טעונים רגשית עבורו היו שלושת הדרבים בהם פגש את האקסית: "בפעם הראשונה שזה קרה לי התרגשתי מאוד", משחזר את התחושות שליוו אותו כשהגיע לאולמו הביתי "המבצר" לבוש במדים ההפוכים, "אבל עם הזמן אתה לומד להתמודד עם זה ולקחת דברים לצד החיובי. אני מחובר לאנשים ממגידו והתרגלתי לזה ששבועות לפני המשחקים אני מקבל מבול של טלפונים מכל החברים והאוהדים הקרובים שנותנים עקיצות והתערבויות. אבל בזמן המשחק אני חייב להתרכז בדבר האמיתי וברצון הטבעי לנצח, זו חוויה לשחק באולם שאני מכיר 99% מהקהל בו".
תחת פיקודו של שיפמן הצליחה בארי לעלות על מסלול הניצחונות כשהיא מפגינה תצוגות כדורסל מרשימות. אבל זה היה מעט מידי ומאוחר מידי והקבוצה סיימה את העונה במקום הלפני אחרון שאמור להוביל לליגה הארצית. עם זאת חוסר יכולתן של קבוצות בליגה הלאומית להעמיד תקציב ראוי עשויה לבטל את רוע הגזירה ולהשאיר את הקיבוצניקים מהדרום לעונה נוספת בליגה הלאומית.
הפועל בארי היא קבוצה אנונימית קיבוצית שעשתה עונה ראשונה בליגה. מה המצב בדרום?
"כשהגעתי לשם לא כל כך ידעתי למה לצפות. באתי אחרי פציעה ארוכה ומצב הקבוצה לא היה מזהיר במיוחד. אבל כשהגעתי הופתעתי לגלות מקום מדהים מכל הבחינות. מרמת ההנהלה, השחקנים והאנשים שהכרתי בקיבוץ. התחברתי מהר מאוד לכולם וזו הייתה חוויה אדירה. לקראת סוף העונה עברנו חילופי מאמנים ובסך הכול עשינו סיבוב שני ופלייאוף טובים מאוד ועם עוד טיפת מזל גם היינו נשארים בליגה".
מה מושך אותך בקבוצות הקטנות בקיבוצים?
"אני לא חושב שבארי ומגידו הן קבוצות קטנות. אולי מבחינת התקציב הן יכולות להיחשב לכאלה, אבל אין ספק שמבחינת ארגון, איכות חיים וכל מה שהמקומות האלו מקרינים ונותנים זו חוויה שאין בשום מקום אחר בליגה. יש משהו מיוחד שאני מאוד אוהב בקבוצות הקיבוציות, אלו שתי הקבוצות עם האוהדים הכי טובים בליגה וכשחקן שמאוד חשוב לו להתחבר מהר לכל הקטע של האנרגיות והקהל אני יודע להעריך את זה".
עושה רושם שלאחרונה הקיבוצים בפרט מדברים חזק בכדורסל הישראלי.
"אני הראשון שישמח שהקיבוצים ישתלטו על הליגה, המדד של זה יהיה בהמשכיות שהקבוצות האלו יציגו. אני חושב שמגידו ובארי הוכיחו מעבר לכל ספק שהן קבוצות שמוסיפות הרבה עניין וצבע לליגה ורק אפשר לקוות שזה יימשך. כדי שקבוצה כזאת תצליח צריך כמובן כישרון, אבל יותר חשוב מזה הוא החיבור. חיבור של השחקנים בינם לבין עצמם, למאמן, לקהל ולקהילה, לבארי יש סיכוי מצוין לעשות עונה מוצלחת אם וכאשר נשאר בלאומית".
הצגת העונה משחקים מצוינים של 16 ו-15 אסיסטים, אתה מרגיש שאתה משתפר וצובר ניסיון עם הזמן?
"אני חושב שאני משתפר מעונה לעונה, אני שמח שגם ראו את התוצאות במשחקים ששיחקתי. בבארי סגנון הקבוצה ושיטת המשחק עברה דרכי ועזרה לי לבטא את עצמי בצורה מקסימאלית, ברמה האישית עברתי תקופה טובה. כל קיץ אני עובד על אלמנט אחר לשפר כשהמטרה כמובן היא להגיע כמה שיותר רחוק".
הפרידה הפתאומית מאבא
אך לצד ההצלחה המקצועית, פקדה טרגדיה אישית את הרכז המוכשר כשלפני כמה חודשים נפטר אביו בארי במפתיע לאחר שלקה בדום לב במהלך משחק כדורסל עם חברים. "זו ההתמודדות הכי קשה בחיים שלי", משחזר שיפמן את הקושי, "בימים הראשונים הייתי בהלם מוחלט והייתה לי התלבטות מאוד גדולה אם לחזור לשחק. לא פעם הייתי עם המפתחות ביד בדרך לצפון לתלות את הנעליים, אבל בזכות האהבה לקבוצה ובזכות זה שידעתי שאבא שלי היה רוצה שאמשיך לשחק ולא אפסיק לעשות את מה שאני אוהב, הצלחתי לעבור את הימים הקשים האלו . לקיבוץ בארי יש חלק גדול בהתאוששות שלי. בכל מקום אחר לא הייתי מצליח לגבש את הכוחות הנפשיים ולעלות לשחק, אבל בזכות האנשים והחברים שיש לי שם הצלחתי לעבור את התקופה הזאת מה גם שלא רציתי לעזוב את הקבוצה במצב כל כך קשה".
חזרת למגרשים בטירוף, זה נתן לך מוטיבציה באיזשהו מקום?
"בשבוע-שבועיים הראשונים, אנשים שאלו שאלות והתעניינו, לאחר מכן הם ציפו ממני להציג את היכולת הרגילה על המגרש. זה לא פשוט, הטרגדיה לא מרפה כל כך מהר, כשמגיע רגע העצבות ותוקף פתאום זו כמו משאית גדולה בבטן והיה לי קשה מאוד לשים את זה בצד. אני חושב שזה שידעתי שאבא שלי היה אומר לי להמשיך ולשחק נתן לי המון מוטיבציה לעשות זאת".
אבא שלך היה שחקן גדול, היית אומר שאתם דומים בסגנון המשחק?
"אני חושב שאנחנו דומים על המגרש בקטע של מנהיגות, מרכזיות ותמיד לדחוף את החבר'ה קדימה. מכבדים אותי, את הדעה שלי והולכים אחרי. אלו תכונות שירשתי מאבי. הוא היה מעביר לי ביקורת ורצה שאשחק בפשטות ובחדות. זה משהו שאחרי המקרה המצער נכנס לי חזק לראש והשתדלתי ליישם. אבא ראה את הדברים בצורה מאוד פשוטה ואני ניסיתי להביא למגרש את השובבות שכל כך אפיינה אותו. מעבר לכדורסל, מגיל מאוד צעיר הייתי מדבר ומתייעץ איתו על כל דבר בחיים. אבא שלי בתפיסת עולמו ידע לחוות ולחיות את הרגע, ליהנות מהדברים הפשוטים. למדתי ולקחתי את הגישה הזאת גם אל חיי. יש לי תחושה, כאילו הוא מלווה אותי מאיזשהו מקום, עוקב ויודע, כמו שהיה עוד בחיים. כיום אני משחק בשביל שנינו".
אז מה התכניות לעונה הבאה?
כל שנה היא שנה חדשה, שחקנים מצטרפים ומאמנים מתחלפים, זה תהליך שקורה בליגה הלאומית בצורה קיצונית, שחקנים לא נוטים להישאר באותה קבוצה יותר מעונה אחת. אני מאוד אשמח להמשיך לשחק בבארי, אך כרגע המצב המשפחתי מקשה עלי לשחק רחוק מהבית".
שאלון מהיר
יותר אוהב לקלוע או למסור?
למסור. לקלוע רק שחשוב.
מי השחקנים הכי גדולים ששיחקת איתם?
קורי גיינס ומרקו בוליץ' בחיפה.
מי המאמן שהכי נהנית לשחק תחתיו וללמוד ממנו?
אורן עמיאל וצביקה רוזנברג.
איפה נראה את הרן שיפמן בעוד 5 שנים?
ליגת העל.
הקהל הכי טוב בליגה הלאומית?
מגידו/יקנעם ובארי.
האולם הכי ביתי בארץ?
'המבצר', מגידו/יקנעם.
ליגת העל בשבילך?
מטרה בדרך.
אמונה תפלה?
"אני לא מתקלח ביום של משחק."
החלום?
"מאז שאני ילד שיחקתי בנבחרות הקדטים, הנוער והעתודה, אבל להיות בסגל של נבחרת ישראל הבוגרת זו השאיפה, המטרה והחלום שלי".
זוגיות?
"כבר שנה וחצי. קוראים לה רותם אלקוני היא מקיבוץ בית אלפא ופגשתי אותה כשאימנתי את הילדים במשמר העמק והיא עבדה שם בחינוך. אני זוכר שעשיתי רוורס עם האוטו ופתאום היא הופיעה לי מול העיניים. מרוב בלבול דפקתי את האוטו בסלע והשאר היסטוריה, מאז אנחנו ביחד. אני מודה לאל שיש לי אותה, היא עזרה לי לעבור את התקופה הקשה. היא פשוט מספר אחת בשבילי".
כתבות אחרונות באתר
|