|
"מועדון הדמים"-בניה הנופלים של עפולה
ספסל
,14/04/2013
לא פחות מ10 בנים איבד המועדון מבירת העמק במלחמות ישראל ובמהלך שירותם הצבאי. המועדון שהוקם ב1972 נאלץ לפקוד מידי שנה קברים רבים של יקיריו, ועורך לזיכרם משחק ראווה אחת לשנה. חגי פלק, יליד עפולה, שגם שיחק ואימן את חלקם, כותב לזכרם
-- חגי פלק --
יום הזיכרון הוא היום שבו אנחנו מתייחדים עם האנשים הקרובים אלינו, וגם עם אלו שגדלנו על סיפוריהם. כאחד שנולד וחי שנים רבות בבירת העמק, וגם כמו רבים אחרים התחיל את דרכו כילד במגרש הכדורסל העתיק של הפועל עפולה ליד מועצת הפועלים. וגם אני גדלתי על סיפוריהם של אנשים שלא זכיתי להכיר שנפלו במלחמות, ולצערי גם יצא לי לשחק עם כאלו שלאחר מכן נהרגו בתאונות דרכים, תאונות אימונים או בעת מילוי תפקידם. לזכרם של כל אותם שחקני האגודה עורכת הפועל עפולה כבר למעלה מ-20 שנה ערב זיכרון שנתי בו משתתפות הקבוצות הבכירות בליגת העל. בעבר גם נערך הטורניר לקבוצות נוער ובשנים האחרונות נהפך התוכן למשחק בין הקבוצה המקומית לקבוצה מליגת העל, בעיקר זו שמאמן ארז אדלשטיין (ששיחק עם חלק מהנופלים וכמובן גם אימן אותם).
ב-1972 נוסד מועדון הפועל עפולה על המגרש הפתוח ליד מועצת הפועלים. בין השמות ששיחקו במחלקת הנוער ובקבוצה הבוגרת היו מספר שחקנים שלאחר מכן שירתו במלחמת יום כיפור. לאחר מותם הוקם בית עוג"ר, שהיה בעצם המשרד וחדר הנצחה לזכרם למען שחקני ביה"ס לכדורסל. ואלו השחקנים שנפלו במלחמת יום כיפור:
 רב"ט רענן ולד- בן 19. שירת בחטיבת הצנחנים. עוד בהיותו תלמיד בבית-הספר היסודי ניכר כמנהיג חברתי. הוא לא השקיע מרץ רב ושעות אין-ספור בלימודים, ואף-על-פי-כן השיג ציונים טובים. את עיקר מרצו וזמנו הקדיש לפעילות ספורטיבית וחברתית. הוא היה פעיל באגודת הספורט של "הפועל" עפולה, שיחק כשוער בנבחרת הנוער והדריך קבוצת נערים חובבי ספורט. בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון השתלם בקורס למאמני כדורסל וסיים אותו בהצטיינות. רענן גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1972 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס צניחה והיה רשאי לענוד כנפי-צנחן. כעבור זמן השתלם בקורס מ"כים, וסיים כשבידו זימון ישיר לקורס קצינים. הקשיים הפיזיים והנפשיים לא מוטטו את רוחו, וכשהיה בא הביתה לחופשות קצרות לא התלונן ולא נתן ביטוי לחששותיו מן הצפוי לו במהלך שירותו בחיל הצנחנים. נפתולי נפשו ומחשבותיו מתגלים בשירים שכתב באותה תקופה. בשיר "אמרתי" הוא מתוודה: "אמרתי / אתנדב לצנחנים / אחבוש את הכומתה / שיידעו האחרים / כי איש אידיאלים אני / איש ערכים / פטריוט /ושאר פגעים טובים. / הם הבינו / ואני לא / ובכל זאת עודני פה." בשיר אחר הוא חושף את אכזריותם של כלי המלחמה: ..."הייתה הפלדה לחוד / שקקה חיים, / רק אני ואתה ידענו, / כי הברזל בוגדני, / כי עתיד / לדבוק הברזל בבשר / ויהיו לאחד קר". במלחמת יום-הכיפורים הייתה יחידתו של רענן באזור המתלה בחזית סיני. עשרה ימים נלחם רענן בחירוף נפש ודאג לעודד את רוחם של רעיו. גם במכתבים ששיגר אל הוריו ואל ידידיו ביקש להרגיע ולעודד. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נפגע רענן מאש שנורתה לעברו, בעת ניסיון לחלץ חיילים שנפגעו באזור ביר-אל-מרה, בגזרה הדרומית של המתלה. רענן מת מפצעיו והשאיר אחריו אב, אם ואח.
 רב"ט עופר רותם- בן 19. שירת בחטיבת הצנחנים. נולד בשיקגו בארה"ב ועלה לארץ בגיל שנה. הוא התגורר גם בר"ג, גם בדימונה ובגיל 10 עבר לעפולה שם סיים את לימודיו בתיכון. הוא עסק הרבה בספורט והצטיין בענפים רבים: כדורגל, כדורסל, שחייה, הרמת משקולות, ריצה וטניס-שולחן. הוא היה שחקן פעיל בקבוצת הכדורגל והכדורסל של הפועל עפולה. עופר גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והתנדב לחיל הצנחנים. הוא היה חייל מצטיין בטירונות ובתקופת האימונים שלאחריה, הסתגל במהירות למשמעת הצבאית, אם כי לא קיבל כל פקודה ללא עוררין. הוא היה בעל כושר גופני מעולה ועזר תמיד לחלשים ממנו, גם כאשר התקשה בעצמו. תמיד היה ראשון המתנדבים לכל משימה ומפקדיו ושאר החיילים אהבוהו מאוד. במלחמת יום-הכיפורים שירת עופר בסיני. הוא נפגע ונהרג מהפצצה אווירית על רפידים ביום י"ב בתשרי תשל"ד- 8.10.73. השאיר אחריו זוג הורים.
 סרן אריה דובנוב - בן 25. שירת כטייס בחיל האוויר. בבית-הספר התיכון שילב בלימודיו פעילות חברתית וספורט. הוא השתתף בפעולות הגדנ"ע, יצא לקורסים ושימש כמדריך אשר שמו יצא לפניו, בזכות היותו בוגר ואחראי ובעל סמכות וכושר טבעי לפקד ולהדריך. בתחום הספורט הצטיין בעיקר בענף הכדורסל ופעל רבות בענף זה במסגרת הפועל עפולה. בזכות חוסנו הגופני, קומתו הגבוהה וכושרו הגופני, השתלב היטב במשחקים ואף השלים קורס למדריכי כדורסל במכון וינגייט וקורס למצילים חובבים בעפולה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא אריה למשימות מבצעיות רבות בחזיתות השונות. כטייס מטוס-קרב נדרש ממנו להיות מוכן תמיד לכל משימה. ביום כ"ז בניסן תשל"ד(19.4.1974) יצא לגיחה קרבית על המקום שכונה "העיניים של המדינה", הר החרמון. בגיחה זו נפגע מטוסו בטילים נגד מטוסים והוא נפל. השאיר אחריו אישה וילד, זוג הורים ושני אחים.
 סג"ם גרשון בלאו- בן 21. שירת בחטיבת הצנחנים. בעת לימודיו בבית-הספר התיכון התעניין בתחומים רבים, וסדר-יומו היה עמוס למדי: טיולים עם חברים, צעדות ומרוצים, משחקי כדורסל וכדורגל, ג'ודו, קליעה למטרה והשתתפות בחוגים שונים אחרים. גרשון גויס לצה"ל באוגוסט 1972 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס- צניחה וכן בקורס-מ"כים של חיל-הרגלים. כשבועיים לאחר סיום הקורס פרצה מלחמת יום-הכיפורים, וגרשון לחם במזרח מפרץ-סואץ. בקרבות אלה נפל חברו הטוב – רענן ולד, שגרשון עשה עמו את כל שלבי-האימונים בצה"ל. גרשון הצליח להתגבר על ההלם הכבד, ועם סיום המלחמה נשלח לקורס-קצינים. בחודש מרס 1974 סיים בהצלחה את הקורס והוחזר לגדודו. ביום ט' באייר תשל"ד (1.5.1974) נפל גרשון בקרב ברמת-הגולן מפגיעת פגז סורי במוצב. השאיר אחריו הורים ושני אחים.
את השחקנים הבאים הכרתי באופן אישי, צפיתי בהם כשחקני קבוצת הנוער ועם חלקם שיחקתי אף אני ואת האחרון שבהם גם יצא לי לאמן. שחקנים אלו נהרגו בהיותם מאד צעירים בתאונות דרכים, תאונות אימונים ובעת שירותם הצבאי והשאירו כאב גדול מאד גם בקרב משפחותיהם אבל גם בקרב המועדון שבו שיחקו שהתקשה לעכל את האובדן במשך שנים רבות:
 טוראי חן שחל- בן 18. חיל התותחנים. מגיל צעיר נמשך לכדורסל ואת רוב זמנו הפנוי הקדיש לאימונים ולמשחקים. חן עבר את כל השלבים, מקבוצת הקט-סל ועד לקבוצת הבוגרים, עם תוכניות להמשיך בליגת הבוגרים לאחר השירות הצבאי אצל המאמן ארז אדלשטיין. את חלומו זה לא זכה להגשים. תמיד האמין בעצמו וביכולתו להצליח. בחודש מאי 1988 גויס חן לשירות חובה בצה"ל ונשלח לטירונות. לחופשה האחרונה בתום הטירונות הגיע במצב-רוח מרומם. סיפר על טקס ההשבעה המרשים והצטער שההורים לא הוזמנו. כשלושה שבועות לאחר גיוסו ביום י"א בסיוון תשמ"ח (27.5.1988), בהיותו בחופשה מאושרת, נהרג חן בתאונת-דרכים בין הכפר דבוריה לכפר תבור. השאיר אחריו זוג הורים – דני ולאה, אחות טלי ואח אבי. לאחר מותו נקראה קבוצת הילדים –הפועל 'חן' עפולה ונשארה כך עד היום.
 רב"ט גיל צוריאנו- בן 19. שירת ביחידת החילוץ 669 של חיל האוויר. היה בן הזקונים למשפחה של ארבעה ילדים. גיל היה בחור נאה ותמיר בעל חיוך מקסים וכובש, שהייתה בו משובת נעורים. היה כדורסלן מצטיין, הרבה להתאמן ושיחק בליגה הארצית במדי הפועל עפולה ומגידו. עוד לפני גיוסו הספיק לשמש כקפטן קבוצת הנוער בליגה הלאומית, ולשחק בטורניר הנוער לזכר חבריו חן שחל ורונן סיבוני ז"ל. בטורניר זה אגב שיחקו בין היתר כוכבי מכבי ת"א דאז – עודד קטש, דודי אדלר ומוטי בן בסט, ובעמק יזרעאל – שרון אברהמי, גור שלף, דני אלוש, ובנתניה – אלירן גואטה. היה חברותי ורגיש ושאף להצטיינות. עוד בטרם סיים לימודיו ניתב גיל עצמו ליחידה קרבית-עילית. הוא הוכיח בשאיפתו זו דבקות במטרה ללא-פשרות. התמיד באימוני כושר ובריצות ארוכות. גיל ביקש להתנדב ליחידת החילוץ של חיל האוויר. לאחר המבדקים, המבחנים המיוחדים והגיבוש התקבל ליחידה. לגיל הייתה אפשרות להתגייס ליחידות עילית אחרות. הוא בחר ביחידת החילוץ בהיטס. בתחילת חודש דצמבר 1991 גויס גיל לשירות חובה בצה"ל. הוא סיים טירונות חי"ר והתחיל את המסלול המיוחד ליחידה זו: קורס חובשים, אימון לוחם-חילוץ, צלילה במים רדודים וקורס מ"כים-חי"ר. ביום י"א באב תשנ"ב (10.8.1992) נפל בעת מילוי תפקידו, בתאונת-אימונים בנגב, במהלך תרגיל חילוץ פצועים. כבל החילוץ ששולשל מהמטוס בעת ששני החיילים אחזו בו, נקרע. עימו נספה רב"ט אסף רוזנברג, חברו הטוב של גיל ליחידה. הותיר אחריו הורים – חיים ז"ל ולאה, והאחים דוד, טלי ורחל. לאחר מותו נקראה קבוצת הקט-סל של המועדון על שמו – הפועל 'גיל' עפולה.
 סמ"ר משה (צ'יקו) אוחיון- בן 20. שירת בחטיבת גולני. משה בלט במיוחד בענפי הספורט וזכה במספר תעודות של ספורטאי מצטיין בתחום האתלטיקה, הוא שיחק כדורסל בקבוצת הנערים והנוער ובמסגרת זו גם יצא מטעם המחלקה למשלחת בגרמניה. בשלהי חודש נובמבר 1992, גויס משה לשירות חובה בצה"ל והוצב לחטיבת גולני. הוא סיים את מסלול הטירונות בפלוגת ההנדסה של חטיבת גולני, נשלח לקורס נגמ"שים והמשיך את מסלולו הקרבי באימון המתקדם של החטיבה. משה קיבל דרגת סמל ונשלח להרחבת הכשרתו הקרבית בקורס מש"קים של חיל ההנדסה ובקורס רגמים. בסיום מסלול זה נשלח לשרת כלוחם ומש"ק מרגמות בפלוגת ההנדסה של חטיבת גולני. פעמיים במשך שירותו שירת משה עם יחידתו תקופות ממושכות בפעילות מבצעית בלבנון. בתקופה זו נוצר קשר חברי, הדוק, אוהב ויפה עם חברתו, ערבה. משה התקדם בסולם הדרגות הפיקודי עד לדרגת סמ"ר. ביום כ"ד בשבט תשנ"ה (25.1.1995) נפל משה בקרב במוצב ריחן, ברצועת הביטחון בדרום לבנון. במהלך הקרב, בעת שהכוח ירה פגזים לעבר מחבלים, אירעה תאונה מבצעית - פגז התפוצץ בקנה המרגמה וגרם למותו של משה. הוא השאיר אחריו הורים – ניסים וזיוה, ושני אחים – גולן וסהר. לאחר מותו נקראה קבוצה במחלקת הנוער של המועדון על שמו. במסגרת הפרויקט של גלי צה"ל – 'עוד מעט נהפוך לשיר' נמצא בפרטיו האישיים לאחר מותו – שיר שכתב לחברתו ערבה. הזמר עידן עמדי החליט לאמץ את השיר וקרא לו 'המכתב האחרון'.
 סמל אביעד עקירב- בן 20. שירת כמדריך ספורט בחטיבת הנח"ל. בילדותו כינה אותו אחיו הבכור עמית, 'פרוגי'. כאשר היה בן 8, ביום 11.7.1990 נהרג אחיו הבכור, עמית, ששירת בצנחנים, בעת מילוי תפקידו. אביעד היה אז בחופשת הקיץ בתום כיתה ב'. כשחזר לבית-הספר לכיתה ג' סיפרה המחנכת לתלמידי הכיתה על האסון שפקד את המשפחה, ואביעד קרא בפני כל ילדי הכיתה מתוך החוברת שהוציאה המשפחה לזכר עמית, שכונסו בה שירים שכתב עמית ודברים לזכרו. לאחר ההקראה נתן אביעד את החוברת למורתו, למזכרת ודמעה זלגה על לחיו. באותה השנה, בכיתה ג', החליט אביעד, בעידודם של אימו ואחיו, להירשם לקבוצת הכדורסל של הפועל עפולה. עד מהרה הפך לשחקן בולט ומצטיין ושימש שנים רבות כראש הקבוצה. אביעד שיחק בקבוצה ברציפות עד גיל 17, כשאמו מלווה אותו לכל הנסיעות והמשחקים ומכינה כריכים לכל הקבוצה. בין מאמניו הבולטים ניתן למנות את רועי פרל, חגי כהן ויוסי הררי שאימן אותו בעונתו האחרונה בה שיחק בגלבוע. בחודש אוגוסט 2000 התגייס אביעד לצה"ל. תחילה ביקש ללכת בדרכי אחיו עמית ולשרת בצנחנים, אך מתוך רגישות והתחשבות בהוריו שינה כיוון ויצא לקורס מדריכי ספורט במכון וינגייט. אביעד, שכשחקן כדורסל עסק בספורט באופן קבוע, עבר את הקורס בקלות ושובץ לשרת כמדריך ספורט בבסיס הטירונים של חטיבת הנח"ל בתל ערד. בהסכמת בני המשפחה בחר אביעד שלא לשרת קרוב לבית, כפי שהוצע לו, וזאת מתוך רצון לעשות שירות משמעותי ולתרום ככל הניתן. ביום י"ג באייר תשס"ב (24.4.2002) נפל אביעד בעת מילוי תפקידו. בתום אימון שהעביר בחדר הכושר בבסיס הטירונים של חטיבת הנח"ל הוא התמוטט. כל הניסיונות להצילו לא צלחו ומשפחת עקירב איבדה בן נוסף במהלך שירותו הצבאי. הוא הותיר אחריו הורים – עזרא וגילה, ואת אחיו האמצעי – אסף – שממשיך להנציח את זכר אחיו כשופט כדורסל. לאחר מותו נקראה קבוצת ילדים במחלקת הנוער על שמו.
כתבות אחרונות באתר
|
|