הלילה תצא לדרך הסדרה בין סן אנטוניו למיאמי היט בשחזור הגמר של העונה שעברה. הצגנו לכם את המאצ'-אפים, הדרך של הקבוצות למעמד הגמר ותחזית.


הדרך לגמר:

סן אנטוניו:
הקבוצה של גרג פופוביץ' סיימה את העונה הסדירה עם המאזן המוצלח ביותר מכל קבוצות הליגה – 62 נצחונות לעומת 20 הפסדים בלבד, מה שכמובן הקנה לה את המקום הראשון במערב ואת יתרון הביתיות לאורך כל הפלייאוף, בניגוד לשנה שעברה כאשר מיאמי היתה בעלת יתרון הביתיות לאורך הפלייאוף. ברבע הגמר פגשו הספרס את המאבריקס שעשו להם חיים לא קלים בכלל:
במשחק הראשון הספרס הצליחו לנצח בעזרת יכולת טובה במחצית השניה אבל נוביצקי ושות' גנבו את הביתיות כשהשפילו את הספרס בביתם. שלשת באזר-ביטר של וינס קרטר הותיק העלתה את דאלאס ל- 2:1, אבל הספרס ידעו להחזיר את הביתיות והישוו בזכות יכולת טובה של ג'ינובילי ודיאו שעלו מהספסל. הסדרה הגיעה למשחק שביעי והספרס לא הותירו למאבריקס שום סיכוי וניצחו 4:3 בסדרה לא פשוטה בכלל.

דווקא בחצי הגמר זה הלך קל יותר מול פורטלנד. שלושת המשחקים הראשונים הסתיימו בהפרשים גדולים לספרס ולמרות שפורטלנד הצליחה לנצח את המשחק הרביעי, הספרס דילגו לגמר לאחר 4:1 די פשוט.בגמר המערב חיכו דוראנט ו-וסטברוק ואיבקה (שנפצע והספיק לחזור למשחק השלישי ולשנות קצת הסדרה). הסדרה התאפיינה במשחקים מאוד לא צמודים כשההפרש הממוצע בחמשת המשחקים הראשונים עמד על יותר מ-20 נק'. המשחק השישי התקיים באוקלהומה וסיפק דרמה אדירה כשהספרס ניצחו בהארכה עם תצוגת שיא של דיאו – 26 נק'.

מיאמי היט:
דרכה של מיאמי לגמר היתה הרבה יותר קלה משל הספרס (גם בגלל חולשת המזרח לעומת המערב), והיא לא הפסידה אף משחק בית לאורך כל הפלייאוף. למרות שהקבוצה של ספולסטרה סיימה רק במקום השני עם מאזן של 54-28, היא הצליחה להעפיל לגמר בקלות ואיפשרה לעצמה לזכות בתואר הנחשק בפעם השלישית ברציפות. זהו הגמר הרביעי ברציפות של ההיט והיא הראשונה לעשות זאת מאז הסלטיקס בשנים 1984-1987.

בסיבוב הראשון של הפליאוף היו אלה הבובקאטס (הורנטס בעונה הבאה) שחטפו סוויפ 4:0. בחצי הגמר זה היה קצת קשה יותר כשמיאמי גברה על ברוקלין בחמישה מפגשים. בגמר המזרח, שהיה שחזור הגמר של השנה שעברה, פגשה מיאמי את אינדיאנה שסיימה את העונה הסדירה במקום הראשון למי ששכח. הפייסרס סיימו את שני משחקי הבית הראשונים שלהם עם נצחון אחד ואיבדו את הסדרה. מיאמי שמרה על הבית וניצחה באמריקן איירליינס ארנה שלוש פעמים כאשר במשחק השישי ההיט מביסים את הפייסרס.


מאצ'-אפים:

טים דאנקן – כריס בוש:
המא'צ-אפ הראשון שלנו מפגיש בין שני שחקנים ותיקים בליגה שעשו דבר או שניים. דאנקן מגיע לסדרה אחרי הארכה אדירה מול אוקלהומה עם סלי קלאץ' כמו שרק הוא יודע ובהיעדרו של פארקר סחב את הספרס למעמד הגמר. בעונה הסדירה סיפק 15.1 נק', 9.7 ריב' ו-3 אסיסטים למשחק ב-29 דק', לעומת העונה שעברה בה היה דומיננטי יותר עם 17.8 נק' ב-30 דק'. גם ספולסטרה מבין שיהיה לו קשה להתמודד עם דאנקן בצבע, שהרי דאנקן יספק את מנת הנקודות הרגילה שלו לערב. טימי סוגר 16 עונות מאז נבחר בשנת 1997 במקום הראשון בדראפט ע"י הספרס וירצה להוסיף לעצמו טבעת נוספת.

אם ביציבות עסקינן, כריס בוש מגדיר מחדש בפלייאוף השנה את המושג חוסר יציבות. בנצחונות של ההיט קולע בוש 15.6 נק' למשחק לעומת 13.7 בהפסדים. בבית הוא קולע 5 נק' בממוצע יותר מאשר בחוץ. את הסדרה נגד אינדיאנה התחיל בוש בצורה נוראה עם אחוזים רעים, אבל ככל שהסדרה התקדמה ראינו את השחקן שיודע לייצר נק'.

לסיכום:
במאצ'-אפ הזה היציבות והשקט של טים דאנקן יעשו את שלהם. 1:0 לספרס.


דני גרין – ריי אלן :
שני קלעים גדולים נפגשים במא'צ-אפ השני.

מי מחובבי ה-נ.ב.א לא זוכר את התצוגה האדירה של דני גרין במשחק מס' 3 בגמר השנה שעברה. הקלע הנהדר צלף 7 שלשות מ-9 נסיונות בדרך ל-27 נק'. בכלל סדרת הגמר מבחינת גרין היתה מצויינת והוא סיפק את הסחורה עם 14 נק' ב-53% מעבר לקשת (לעומת 10.5 נק' ו-43% בעונה הסדירה של אשתקד). בנוסף, התרומה של גרין באה לידי ביטוי גם בהגנה הנהדרת שהוא נותן ועם עוד קצת יציבות יהיה ניתן להכתירו של הקלעי הטוב בליגה.

אמרנו קלעי הטוב בליגה – אמרנו ריי אלן. מאז שנת 1996 קורע אלן את הרשתות וגם בגילו הוא מוכיח שהוא מתאים לרמות הגבוהות ביותר. את הנסיון והשקט שנותן ריי אלן למיאמי קשה לאתר בליגה ואולי אף ניתן לומר כי האליפות של ההיט בשנה שעברה רשומה על שמו עם השלשה האדירה שקלע במשחק 6 אחרי שהספרס כבר נגעו בתואר. 9.1 נק' קולע אלן בפלייאוף השנה עם 38% לשלוש. תוסיפו לזה מדד פלוס מינוס חיובי של פלוס 6.2 והנה לכם שחקן יעיל.

לסיכום:
למרות הנסיון האדיר של ריי אלן במעמדים האלה, קשה להספיד את דני גרין בייחוד אחרי מה שנתן לספרס בשנה שעברה - שוויון.


קוואי לאנרד – דווין וויד:
לאנרד, בוגר אוניברסיטת סן-דייגו, נבחר לפני 3 שנים בדראפט ומי אז האמין שדווקא הוא יהיה הכלי הכי חשוב של הספרס. לאנרד הופקד לשמור על דוראנט בגמר האזורי ועשה עבודה טובה כשגם בצבירת הנקודות היה לא רע בכלל בפלייאוף עם 13.3 והוסיף 6.8 כדורים חוזרים. לדעתי מדובר בשחקן החשוב ביותר של הספרס שיכול לשמור כמעט על כל שחקן שמיאמי יציבו במגרש.

אולי חלקכם ציפיתם לראות כאן את לברון (התשובה אליו תבוא בהמשך), אבל אם נשפוט את וויד לפי הפלייאוף שהוא מספק עד עתה, הוא בהחלט בחירה ראויה עם 18.7 נק' ו-4.3 אס'. בכל 15 משחקי הפלייאוף של מיאמי השנה קלע וויד לפחות 13 נק'. האחריות שמביא וויד למשחק של ההיט בתוספת הנסיון הרב במעמד עלול להכריע את הסדרה לטובת מיאמי. בגמר הפלייאוף בשנה שעברה וויד קלע 19.5 נק' למשחק עם משחקים מפלצתיים של 32 ו-25 נק' וגם במשחק השביעי הוא סיפק את הסחורה עם 23 נק'.

לסיכום: למרות העונה המצוינת של לאנרד במאצ'-אפ הזה וויד מנצח – 2:2.


ספסלים:
ספרס: בוריס דיאו, ג'ינובילי, מילס, בלינלי, בונר/ספליטר
היט: בטייה, אנדרסן, קול,האסלם וביזלי.

בקרב הזה הספרס מנצחים בלי קושי בכלל. למעשה, מדובר כנראה בספסל הכי טוב בליגה בלי שהזכרנו ברשימה את ספליטר/ בונר, ג'וזף שיכול לתרום רבות. לראייה – אחת הסיבות בגללה עברו הספרס את הת'אנדר היא בגלל קטגוריית הספסל. מיאמי מנגד מציגה ספסל די בינוני ולמרות שתצוגה הבלתי נשכחת של בטייה במשחק 7 בשנה שעברה זה לא משתווה לספסל של פופוביץ'.
לסיכום: הספרס לוקחים בענק בקטגוריית הספסל ומובילים 3:2.


למי שתהה היכן לברון ג'יימס אז לפניכם התשובה: לעניות דעתי מדובר כיום בשחקן הכי טוב בעולם שכשהוא רוצה לעשות סל הוא משיג אותו ודרכי הפעולה שלו להשגת הסל הן רבות ומגוונות – קליעה מחצי מרחק ומרחוק, חדירה לסל, משחק פוסט אפ טוב. לדעתי לברון יותר תלוי בו מאשר בשומר שלו ואם הוא יגיע לסדרה מפוקס הוא יספק את מנת הנקודות הרגילה שלו לערב.
לכן נעניק נקודה נוספת למיאמי ולמלך ג'יימס והרי לכם 3:3.

מנגד, הכוכב של הספרס טוני פארקר יופיע לסדרה פצוע והוא בספק, מה שיכול להיות משמעותי מאוד. בהיעדרו של פארקר קשה לראות את ג'וזף או מילס מוליכים את הספרס לארבעה נצחונות ומביאים את היכולות, המנהיגות והנסיון העצום שיש לצרפתי אף על פי שבקבוצה של פופוביץ כבר למדנו כי השלם גדול מסך חלקיו.


תקציר השנה שעברה:
הגמר של השנה שעברה זכור לחובבי ה-נ.ב.א כאחד מסדרות הגמר המרגשות, מותחות, מלאי אמוציות שנראו בשנים האחרונות. ההיט הגיעו לסדרה עם יתרון ביתיות שנגנב כבר במשחק הראשון עם הסל הזכור של טוני פארקר בחצי ישיבה לאחר שהחליק. ההיט באו בידיעה שאם יפסידו את המשחק השני הסדרה תלך לכיוון של הספרס והצליחו לנצח די בקלות. סן אנטוניו ראו את מה שמיאמי עשתה והחזירו להם באותה מידה כשניצחו את המשחק השלישי ב-36 הפרש. מיאמי החזירה לעצמה את יתרון הביתיות שלקחה את משחק מס' 4 והסדרה התנקזה לשלושה משחקים מכריעים. הספרס הגיעו למשחק מספר 5 מפוקסים ועלו ל-3:2 כשהסדרה עברה לפלורידה. המשחק השישי כנראה צרוב עמוק עמוק בזכרון של אוהדי הספרס כשריי אלן קולע שלשת קלא'ץ ומונע מהספרס את האליפות. במשחק השביעי הבחורים של פופוביץ' כבר לא יכלו לתצוגת השלשות של בטייה ומיאמי ניצחה 4:3.


תחזית:
תסריט השנה שעברה לא יחזור והפעם יהיו אלה הספרס שייקחו את התואר. 4:2 לספרס. אנחנו רק נקווה לקבל סדרה כמו שראינו בשנה שעברה עם מתח, אמוציות והרבה לילות של התרגשות.
לחיי לילות ללא שינה !