אז איך מסכמים עונה במכללות בקנדה? כמו כל עונה היו עליות וירידות, היו ימים נהדרים וניצחונות גדולים וגם מהימים הקשים טעמתי. קל מאוד להישבר כשחצי שנה ברצף שלג בחוץ וקור שמגיע למינוס 40, לימודים ומבחנים נון סטופ וטיסה כל שבועיים לעיר אחרת. אתה רחוק מהבית, מהשפה, חברים, משפחה, המיטה שלך, קפה שחור ושווארמה. מאיזור הנוחות. לאלו שחושבים על לעשות את זה בעצמם, אמנם זו לא חוויה שתתאים לכל אחד, אבל בהחלט עשתה לי טוב.

לפני שהגעתי בכלל לא ידעתי שיש כזה דבר ליגת מכללות בקנדה. ולהיות אמיתי, לא חשבתי שהרמה מי יודע מה. הופתעתי לגלות שיש פה שחקנים ומאמנים מצוינים ומתקנים ברמה הזו. אם הייתי צריך להשוות את הכדורסל לארץ, אז פה לא מאוד שונה מהארץ, ההבדל המרכזי הוא שהשחקנים הם בגילאי 18-25. זה נותן לשחקנים הקנדים יתרון על ישראל בהיבט שיש להם 4 או 5 שנים לפתח את המשחק שלהם ולשחק עם בני גילם ולקבל דקות משמעותיות. לעומת בארץ שישר מהתיכון קופצים למים העמוקים ומתמודדים על דקות עם שחקנים מנוסים, מבוגרים יותר וכל השאר. הבדל נוסף הוא שבארץ אין ממש אפשרות לעשות תואר ולשחק כדורסל בלי להקריב את המקצוענות בתחום השני. פה יש קשר ישיר, אם אין לך ציונים טובים אתה לא כשיר לשחק, ולכן אתה מקבל עזרה.

את העונה הסדירה סיימנו במקום ה7 מתוך 17 בליגה החזקה ביותר בקנדה הOUA, והפסדנו ברבע גמר הפלייאוף לקרלטון אלופת קנדה. העונה תרמתי 7.6 נקודות, 2.5 אסיסטים ו2.5 ריבאונדים ב19.4 דקות. בשנה הבאה בונים עליי בקבוצה יותר, בגלל שכמה שחקנים מפתח מהקבוצה סיימו את הלימודים ועוזבים את הקבוצה. אני אסכם ואגיד שזו חוויה של פעם בחיים, נהנתי מכל רגע ולמדתי המון. בינתיים ממשיך לעבוד על המשחק, ולהתכונן מנטלית ופיזית לעונה הבאה שתתחיל באוקטובר. שחקנים שרוצים לשמוע פרטים נוספים יכולים לשלוח לי הודעה, או לינון ריאטי שהוא המאסטר לקולג'ים בקנדה ובארה"ב. בהצלחה לכולם, עדכונים בהמשך.