כמו הילד ההוא שצועק תחזיקו אותי תחזיקו אותי, או המוכר קסאטות בים שכל שתי שניות צועק "אני הולך" ואף פעם לא הולך, כאן גם עו"ד שמעון מזרחי. לא בפעם הראשונה הוא עושה את זה. תמיד הוא עושה את זה כשהאינטרסים שלו נפגעים, תמיד זה בגלל שבאים לדפוק את מכבי (ולא חלילה למצוא דרכים רגולטוריות ליצירת שיווין או צמצום פערים, כמו שעושים בארה"ב), תמיד באים האיומים, תמיד בסוף מתקפלים, ותמיד הוא נשאר. אז הפעם צריך להגיד לו: לך. לא רוצה, לא מתאים לך? אל תהיה. לך ל VTB (אני מת אבל מת לראות אותם מתמודדים שבוע אחרי שבוע מול חימקי, צסק"א, קאזאן והאחרות) או לאדריאטית או לליגת שקר כלשהי ותעזוב אותנו בשקט. די, נמאס מהאיומים והסחיטות האלו, הבכיינויות כאילו צריך לקבל כל תכתיב של המועדון הזה, יען באמת הוא מה שחשוב כאן, ולא הכדורסל הישראלי.

אז פעם אחת בואו ניתן לו ללכת, ניתן לו לממש את האיום שלו. לא להתקפל, לא לוותר. החוק הזה שיגביל את המתאזרחים לשניים, ולאחר שנה גם לאחד, הוא חשוב מעין כמוהו. הוא ייצור מצב שחצי סגל יהיה לכל הפחות ישראלי, מה שיאפשר לעוד שחקן אחד לקבל הזדמנות. חלון ההזדמנויות לישראלים לשחק (שמסתבר שלא כזה גדול, ואני מזמין אתכם לקרוא את הכתבה של ברק חקלאי בנושא), ואין שום סיבה בעולם שיוותרו עליו.

אני יכול להבין קבוצות שהתנגדו לפיינל פור (גם אני תמכתי בחזרה לסדרות), אני יכול להבין התנגדות לחוקים ותקנות אחרות. אבל הפעם צריך לעמוד איתן ולהילחם על חוק שאמור לעזור לכדורסל הישראלי. האינטרס של הליגה, מלבד הכסף וההכנסות לקבוצות, הוא שכמה שיותר ישראלים ישחקו במסגרת הגבלים ובהתחשב בכל הנסיבות, בעיקר עם העובדה שלא מעט קבוצות מוותרות על אירופה, ואין סיבה לכמות כזאת גדולה של מתאזרחים וזרים.

אז כאשר האינטרס של הכדורסל הישראלי עומד על הפרק, זה הזמן של הקבוצות, אנשי המקצוע, אוהדים ושחקנים לבוא ולהגיד: החוק הזה חשוב, ואנחנו לא נוותר עליו. הגיע הזמן שהכדורסל הישראלי יעמוד על שלו ולא ייכנע לקונספט של עשרות שנים ושמו "הקבוצה של המדינה". ואם לא מתאים לקבוצה המהוללת אז כמו שאומרים בבובה של לילה: מי שלא רוצה להיות פה, וולקאם!

ורק עוד מילה על החוק עצמו: הוא נהדר, הוא ראוי, הוא מסוג הדברים שיכולים לעזור לכדורסל הישראלי, והוא חייב לבוא במקביל להורדת מספר הזרים בליגת העל לארבעה ביחד עם חוק רוסי (ומקביל ליישומו בליגה הלאומית, עם הורדת מספר הזרים בליגה לבודד. אין צורך ביותר מזה).

אל פרפקטו קלאסיקו

והיה גם קלאסיקו השבוע. ואיזה קלאסיקו קיבלנו. שתי קבוצות שנתנו על המגרש הצגה, קהלים שדחפו את הקבוצות שלהם מהיציע, ואחד המשחקים היותר טובים שיצא לי לראות בשנים האחרונות, גם בין שתי הקבוצות.

אז מה היה לנו כאן? מכבי תל אביב דחפה את הכדורים פנימה, ושיחקה לא מעט על הפיק אנד דרול. היא נהנתה מיום נהדר של סמית' ולנדסברג (שצריך להיות מושעה מיד ובדיעבד, כמאמר הסרט מציצים), אבל זה לא הספיק. לא כשפארמר לא מגיע למשחק, כשרוצ'סטי במשחק בינוני, וכשפניני לא פוגע. כי הקו הקדמי של מכבי תל אביב הוא פיקציה (עם כמות החטאות מזוויעות מהעונשין, שהאדומים ידעו לנצל את זה ולשלוח את הגבוהים של טבק לקו פעם אחר פעם, בידיעה ששום דבר טוב לא יצא מזה לאורחים), בטח כשרנדל לא משחק. הכול קם ונופל על הגארדים. וכשרק שניים מגיעים במיטבם, זה מה שקורה. וכשאתה סומך על יכולת הזריקה שלך משלוש, ורק שני שחקנים פוגעים, זה מה שקורה.

מנגד, הפועל ירושלים שיחקה גם היא עם סגל חסר (ללא פישר וגפני), אבל היא נהנתה מלא פחות משמונה שחקנים שנתנו הכל על הפרקט, בראשות דונטה סמית' (אין מילים על מה שהוא עשה במשחק הזה. מדהים מדהים מדהים), ליאור אליהו וג'וש דאנקן. כששמונה שחקנים באים לשחק לעומת שניים, זה אומר הכול. אבל עוד דבר שהכריע את המשחק לטובת הקבוצה של פרנקו זה העניין המנטאלי. הפועל ירושלים ידעה לשמור לאורך המון זמן על ההפרש בצד שלה, וגם שהוא עבר למכבי, היא רצה 10-0 ולא שמטה מאז את ההובלה. וזה לדעתי הכריע את הכף. מכבי מצמצה ראשונה, באה פחות חדה, ואלופת המדינה לקחה את מה שנתנו לה.

אבל בסוף היום, הסטטיסטיקה לא משקרת, והפועל ירושלים עלתה על מכבי תל אביב בכמעט כל פרמטר. היא לקחה יותר ריבאונדים (36 לעומת 25), מסרה יותר אסיסטים (24 מול 20), קלעה באחוזים גבוהים יותר ל2 (64% מול 56%), ומהעונשין (78% לעומת 35%), וסחטה הרבה יותר עבירות (26 עבירות לעומת 19 של מכבי). וכנראה, נכון לעכשיו, הפועל ירושלים יותר טובה ממכבי תל אביב. האומנם...

וכמה הערות קטנות לסיום