קורה שיש לקבוצה עונה גרועה. קורים מקרים שנכשלים באירופה ובליגה. זה קורה לכל הגדולות. אין קבוצה שלא עוברת משבר שכזה. אבל האישיו בנושא של מכבי תל אביב זאת לא התוצאה. זאת הדרך, כמאמר הקלישאה.

בשתי מילים: גועל נפש. בלי להתייחס ליכולת החלשה של הצהובים באירופה ובליגה, יש דרך להיפרד ממאמן. יש תקופות רעות, יש טעויות בבניות של קבוצה (ומכבי נבנתה לא מאוזנת, עם קו קדמי בעייתי וקו אחורי שלא שומר. אבל את הכול אפשר לתקן) ומה שמכבי תל אביב עשתה לגודס עד הפיטורין שלו זאת בושה וחרפה. רוצים להחליף מאמן? זכותכם. אל תפיצו כל שנייה בתקשורת שגודס שם עד שתמצאו מאמן. תמצאו מאמן ותפטרו אותו בצורה מכובדת, ולא כל שתי שניות לזרוק ציטוט חדש לעיתונות להראות שמחפשים מאמן. מפתיע אותם שאף אחד לא רוצה לבוא לשם? אותי ממש לא. מאז הפועל ירושלים של תחילת שנות האלפיים לא היה כזה בית קברות ולחץ למאמנים. מי ירצה לעזאזל למקום כזה? הקבוצה שהייתה פעם משאת נפשם של מאמנים הפכה להיות חלום בלהות. שום מאמן לא יעזור כשאין יד מכוונת מקצועית לטווח ארוך, עם התערבות גסה של ההנהלה בצד המקצועי. אם מכבי תל אביב זאת הקבוצה של המדינה, צריך להקים וועדת חקירה ממלכתית איך אבי אבן עומד על הקווים באחד המשחקים הכי קריטיים שהיו למכבי בשנים האחרונות.

מצד שני, אני חייב לפרגן לדיויד פדרמן ושמעון מזרחי. בזמן שכולם דנו בפיטורין של גודס, באבי אבן ודני פדרמן, הם הלכו ודאגו לשים את הקבוצה שלהם ביורוליג לעוד שנים ארוכות. לא מסוגלים לנצח קרבות פשוטים, אבל רשמו השיג מרשים במלחמה על שימור מעמדה של מכבי תל אביב באירופה ובארץ. וזה כנראה כל ההבדל.

ומילה לסיום על צביקה שרף: צודק צביקה שאמר שאם מכבי תפנה אליו הדבר הראשון שהוא צריך לעשות זה להגיד ליו"ר של אשדוד. בין אם התכוון או לא, אין שום אישור למכבי לדבר איתו תחת חוזה. רק לאשדוד. וגם אם הוא ילך, אשדוד חייבת לדרוש לקבל פיצוי כספי + מקצועי. ובכל זאת אם יחליט ללכת, לעזוב את אשדוד בתחתית בשביל מועדון נעוריו, זאת לדעתי בושה, שערורייה, זילות במעמד המאמן. אני מאוד מעריך את צביקה כמאמן ואיש מקצוע. ככה הוא רוצה שיזכרו אותו?

ביקורת על התקשורת

זה היה אמור לקרות בטור הקודם, אבל קרו מאז כמה דברים בעלי קצת יותר משמעות. אז הנה זה בא. ומי שיש לו בעיה, המייל שלי למטה, המספר שלי נמצא אצל עורכת האתר.

* בפרומו לחמישיות הוצגו שלושת האנשים אשר הולכים להיות בתכנית: עידו גור, פיני גרשון וארז אדלשטיין. שתי בעיות עיקריות יש לי עם זה. קודם כל, השילוב של אדלשטיין ופיני. מעבר לעובדה שזה הופך את הפאנל ללא מאוזן, אשר לאורך השנים היה עם שני אנשי תקשורת ואיש מקצוע אחד, הוא יכיל בתוכו את מאמן הנבחרת והאחראי על נבחרות ישראל. שני אנשים מאיגוד הכדורסל. אתם רואים מצב בו קורה מקרה בתוך האיגוד, או שקשור לאיגוד ושחייב התייחסות, ומישהו משניהם יוצא נגד איגוד הכדורסל? בכלל, מאיפה הרעיון לתת לגרשון ובן חסותו לאורך השנים (ועוזרו בירושלים ואולימפיאקוס), ששניהם ידועים כחברים טובים וביחסים של מורה ותלמיד, להגיש תכנית משותפת? מה, אין מפסיק אנשי מקצוע כקונטרה לאחד מבין השניים?

*אז לפני שבוע התראיין דני פדרמן ב"שער השבת", תכנית המסקרת את הכדורגל ישראלי, על הדברים של פיני ועל מצב הקבוצה. בלי שום סיבה מובנת, דווקא לשער השבת. מבלי להתייחס לדברים של פדרמן עצמו (האמת, כאמור, נמצאת איפה שהוא שם באמצע. פיני לא חף מטעויות ומהתנהלות, אבל על ההתנהלות של מכבי תל אביב וההנהלה שלה אפשר לכתוב רב מכר), למה? מה לשרף, קלינגר ונמני ולספורט הזה? מה לתכנית על כדורגל לארח את דני פדרמן? נראה לכם שבארה"ב תהיה תכנית על כדורסל שתארח את טום בריידי (שחקן פוטבול) לדבר על המשבר שלו מול הקבוצה שלו? למה לא בחמישיות, יציע העיתונות או אפילו חדשות הספורט? באמת שלא מובן. זה יכול היה להיות הרבה יותר פתטי אלמלא גלדסטון ואלי סהר באולפן. אני רק יכול לדמיין מה היה קורה אם היו משאירים אותו לבד עם קלינגר נמני ושלמה שרף. פטתיזציה בהתגלמותה...

*חמש דקות אחרי שצפיתי במשחק של הפועל ירושלים מול גלאטסריי (זה המשיך בשבועות האחרונים) עשיתי השתק על הקול, ונתתי ליוטיוב לקחת אותי למחוזות מוזיקליים רוקיסטים תוך כדי המשחק (הפועל, אגב, נראתה יותר טוב עם ברוס ספרינגסטין ברקע). שני דברים הוציאו אותי מדעתי. ראשית, צביקה שרף בעמדת הפרשן. לא בגלל התוכן (כיף לשמוע אותו מפרשן), אלא בגלל העיקרון. למה מאמן בליגת העל, מאמן במשרה מלאה (שלא כמו אדלשטיין עד מזמן, שמעבר לעניין הכספי, אדלשטיין מאמן את הנבחרת, משהו שעוד אפשר לחיות איתו בשלום) מקבל עמדת פרשן מול קבוצה שהוא אמור לשחק מולה? זה מצטרף לפיני גרשון בעונה שעברה שפרשן תוך כדי אימון במכבי. זאת לא זילות במעמד המאמן בארץ ? אז לאנשים שמזדהים איתי, אני ממליץ על ברוס ספרינגסטין. גם לד זפלין הולך טוב עם יורוליג.

*אוי יורם ארבל אוי יורם ארבל. האיש שהיה פיגורה ועונג בשידורים, האיש שאחראי משפטים וציטוטים לפנתיאון כמו "ככה לא בונים חומה" הפך ללעג ולקלס בשידור. משפטים כמו "גפני קלע שלשה אחת במשחק מול מכבי, עכשיו הוא רוצה עוד אחת" וכדומה (שחקן של 40% מקשת השלוש), מוציאים את החשק מלראות כדורסל. וספורט בכלל. האם לא מגיע לנו צופי הספורט חוויית צפייה גם מהשדרים? האם חובבי הכדורגל לא מרגישים טוב יותר שהם שומעים את שפיגלר הבן ואיווניר? ארבל, לדעתי, כבר עבר זמנו ובטל קורבנו. הבינו את זה בערוץ הספורט וגם בערוץ 1. יש בספורט הישראלי כמה וכמה פרשנים ששווים לנו הצופים את התענוג הזה של שידור המשחק (רסקין, איינשטיין, סער ואולי אפילו גלדסטון ).

ליגת העל מחזור 5

זה היה שבוע צרוף הנאה מבחינתי(מבלי להתייחס למשחקים של אמש). לא בגלל רמת המשחק, אלא הקונספט שבתוכו. כבר בשבוע החמישי לליגה אין אף אחת מושלמת. לא זוכר מזמן אחרי חמישה מחזורים שהליגה צמודה כל כך, כאשר ניצחון לכאן או לכאן משנה בשבוע הבא כל כך הרבה בטבלה. מעל הכול, זה הניצחון של אשדוד במנורה מבטחים. לא משחק מדהים של הקבוצה של צביקה (מלבד גארט המדהים), אבל רפיסות וחולשה הזויה של שחקני מכבי תל אביב. חיפה, אחת הקבוצות שהתחילו את העונה במומנטום מדהים, מעבר לכל ציפייה, מפסידה בהרצליה, שמתחילה להתעורר ולהראות המון כישרון, עם או בלי מורן רוט. נהריה שהייתה על הגל נכנעה לקרית גת, שעל הנייר אמורה להיות אחת המועמדות לרדת ליגה, אבל כרגע עושה קולות וצרות למי שמשחקת מולה. נס ציונה מפרקת את חולון (ונדב זילברשטיין יכול להגיד מה שהוא רוצה, ברגע שמפרקים לו את השלישייה אדווין- נעימי- סימפסון מפרקים לו את הקבוצה. מצד שני, כשהם מתחברים הם יכולים לנצח כל אחד), וירושלים אוי ירושלים. מה שנעצר מול מכבי הרס שני משחקים ביוון ובראשון לציון. ההתרסקות ברבע השלישי במשחקים האחרונים עולה לקבוצה של פרנקו ביוקר, ואם זה לא ייעצר בקרוב, עוד יתכן שאלופת המדינה תתגלה כחולה בתסמין האלופות הישראלי (לזכות ירושלים יאמר שהיא ניצחה באירופה משחק קריטי עם שישה שחקנים משחקני הרוטציה).

ומחמאות לשלושה אנשים לסיום:

שרון דרוקר. מנצח את ירושלים, מעלה את קבוצתו למקום הראשון בליגה, ומרחק נגיעה מהשלב הבא בגביע פיב"א, תוך כדי שהקבוצה מציגה כדורסל מהיר, עם ריצות שלא פעם ניצחו לכתומים את המשחק.

שרון אברהמי. במשחק הראשון שלו בליגה הוא מנצח את אילת (סיפור בפני עצמו. הייתי בטוח שהקבוצה של שיבק תהיה אחת הקבוצות החזקות בליגה, מתוך תפיסה על התחזקות של הדרומיים ברוב העמדות שלהם. עכשיו זה חורק, שיבק פוטר, שחקנים מתנדנדים, ואילת סוגרת את ליגת העל), ונותן להפועל תל אביב המון אויר לנשימה. אברהמי לא זכה להוביל את הפועל תל אביב לליגת העל. עכשיו זה הזמן שלו לעשות את זה בליגת העל.

עוז בלייזר. כרגע הישראלי היציב של הליגה, שבוע נוסף שהוא נותן מספרים ויכולת טובה, גם כשהקבוצה שלו מפסידה. אחרי חמישה מחזורים, הפוורוד מעמיד ממוצאים של 13.6 נקודות ו6.6 ריבאונדים למשחק, עם חמישה משחקים רצופים מעל 12 נקודות. יחד עם אבירם זליקוביץ (11.8 נקודות ב27 דקות) בר טימור (12.8 נקודות ב26 דקות) עמית שמחון (11.6 נקודות ,52.6% ל3) ושון דוסון (11.8 נקודות ו5.0 ריבאונדים למשחק) אפשר פשוט להתגאות שלמרות הכול, יש כאן כדורסלנים ישראלים צעירים שמצליחים לעשות את זה שבוע אחרי שבוע.

וכל מילה על מאיר טפירו הוותיק (13 נקודות,4 ריבאונדים ו5 אסיסטים בניצחון של קריית גת) מיותרת. תענוג תמידי.

Its all about the money

אני לא משתגע על המעבר של היורוליג לשיטה החדשה. זאת שהופכת אותו תרתי משמע למועדון סגור, עם מעט הזדמנויות להיכנס אליו. אבל אני לא מתרגש מזה גם. כי מהיום הראשון שארגון יול"ב הוקם, מה שעניין אותו זה לעשות כסף. הכדורסל זה משני. מצד שני, כל הסיפור הזה פותח הזדמנויות חדשות לפיב"א להעמיד מפעל ראוי, עם קבוצות שלא יכנסו ליורוליג מרוסיה, טורקיה, יוון, ספרד וישראלית אחת או שתיים. אני רואה כאן מצב של win win. יצליח? ימים יגידו.

שופטים עלינו

לפני כמה שבועות פורסם בידיעות אחרונות תחקיר על שופטי הכדורגל בישראל. נמצא שהבכירים מבינם הינם בעלי תארים מתקדמים, עובדים בעבודות מכובדות, משפטנים, מהנדסים וכו'. תהיתי לעצמי האם הדבר דומה גם אצל שופטי ליגת העל שלנו. אז לאחר בירור קצר (קיצר, הסתכלתי באתר של מנהלת הליגה) מסתבר ש: גילי כהן עובד כאיש מכירות, גיל עובד מורה למדעי המדינה ולאזרחות, פיני רימון עובד כמנכ"ל מעריב מנויים, כפיר מועלם מנהל מחלקת מיסים במשרד רו"ח, עמית בלק מנהל יבוא וברק ליברמן הוא מאמן אישי ובעלים של בית ספר ללימוד משחק ברידג'. משופטי העבר, אגב, ראובן ווירובניק עבד באל על כסמנכ"ל משאבי אנוש (יצא לפנסיה), דוד דגן בעל עסק פרטי, וטוד וורניק עבד ככלכלן.

לתגובות: t5550@walla.com