|
לאמן כדורסל נערות - מבט אישי מהשטח
ספסל
,02/09/2012
יהונתן אורן (31), מאמן כדורסל נשים בבנות הרצליה. החל את דרכו בהפועל נס ציונה ילדים ונערים. אימן ילדות ונערות ברמת השרון, רמת חן ואשדוד שם גם שימש כעוזר מאמן וכן בנבחרת טרום קדטיות, בטור אישי על קשיים של מאמן נערות צעיר בעקבות הכתבה: "כדורסל נשים בישראל איפה ולאן?"
ביום ה-"וואו שנים... מה עושה בחיים?" (הידוע גם כיום כיפור) לפני שנה הלכתי לי ברחוב הראשי של נס-ציונה (ההוא עם הרמזור) ופגשתי את יו"ר עירוני נס-ציונה, יניב מזרחי, באמצע השיחה על מצב הכדורסל הישראלי ("אז מה אמרנו 4 או 5 זרים?") הצטרף לשיחה סגן ראש העיר שעבר לידנו, הדבר הראשון שהוא אמר ליניב מזרחי (יו"ר עירוני נ"צ) היה: "תראה איזה מאמן מקומי מסתובב בחוץ, איך הוא לא חלק מהאגודה שלנו?" והתשובה של יניב חיזקה את כל מה שמאמן נשים מרגיש: "אין לי משהו מאתגר להציע לו בבנות..." ישר בלי לחשוב עניתי שהוא צודק הרי בכדורסל בנות משחקים עם כדור מרובע וסל משולש לא כמו בבנים שהכל עגול.
אני חושב שמאמני כדורסל נשים... סליחה... מאמני כדורסל נערות נמצאים בין הפטיש לסדן, הרי כדורסל נערות זה ממש לא כמו כדורסל נערים, מאמן כדורסל נערות זה מאמן נערות ולא מאמן כדורסל בעיני מאמני הגברים ומצד שני בענף לו אני שייך היחס הוא דומה, מאמן נערות זה לא מאמן נשים.
בעודי קורא את הכתבה על מצב כדורסל הנשים בישראל חשבתי לעצמי שזאת כתבה מאוד אופטימית, אם בעיני הכותב הבעיה היא רק בכדורסל נשים. אני לא חושב על עצמי כמאמן נשים אלא כמאמן כדורסל, פעם (עד לפני כמה חודשים) זה היה המקצוע העיקרי שלי, כדורסל, במקרה נשאבתי לכדורסל נערות אחרי שאימנתי קבוצת ילדות ברמת השרון (עליסה וייץ, מיכל אהרון, אביגיל כהן והיו עוד מוכשרות וטובות) הבנתי שלאמן בנות זה לא לאמן בנות אלא באמת לאמן כדורסל, החלטתי ללכת על הנישה הזאת של כדורסל נשים, אולי שם בענף הקטן הזה הכל נקי וטהור יותר מהכדורסל גברים אשר רקוב מהשורש ועוד אזכה באמת להתעסק בכדורסל נטו.. אז חשבתי.
לאט לאט התחלתי להבין שהסיבה היחידה שהדשא של השכן ירוק יותר היא שפשוט כי הוא מלא בדשן. זיהיתי שהקידום בענף הזה בעייתי, ישנן 10-12 (תלוי בשנה) קבוצות נערות ב' לאומית ואותה כמות של קבוצות נערות א' לאומית (מצחיק אבל בלאומית נשים יש אותה כמות כמו 2 הליגות ביחד) ולא רק שמספר העבודות מוגבל מבחינה הזאת אלא גם גיאוגרפית, במרכז יש את חולון, רמת חן, רמה"ש, ואפשר לכלול גם את אשדוד רעננה והרצליה.
ולא רק זה, על כל תפקיד מתחרים לא מעט מאמנים, והמאמנים שכן מקבלים את התפקיד לרוב נשארים מספר שנים לא מועט באגודה ודוגמאות לא חסרות.
אבל נניח וזכיתי בהגרלה והתקבלתי לעבודה כמאמן נערות ב' או א' לאומית באחת המהאגודות שהתפשרו והיו מוכנים לקחת את המאמן הצעיר - עמדה בפני רעה חולה נוספת של הכדורסל בכלל ושל הנשים (שם זה יותר גרוע בגלל הנשים א' וארצית) בפרט, "עסקאות החבילה":
עסקאות החבילה אומרת דבר פשוט: אנחנו ניתן לך לאמן את הנערות ב' לאומית שלנו אבל אתה חייב לקחת גם ארצית נשים וילדות ותמורת כל הדבר הזה "נפרגן" לך ב4000 ש"ח לחודש. ההסברים תמיד הגיוניים, ארצית זה אימון ומשחק ואתה יכול לחבר את האימון לנערות ב' שלך ככה תחסוך לעצמך אז בעצם אתה מרוויח פה כי הארצית זה רק משחק... "אההה אבל ה-4000 ש"ח האלה, זה רק עד שייגמר הארצית ככה באזור חודש אפריל ואז נוריד לך סכום כלשהו מהמשכורת".
איזה סכום אתם שואלים? החלוקה מאוד ברורה (תביאו רגע בדידים):
נערות ב' לאומית 3 אימונים + משחק (אם אתה רוצה עוד זה כבר בחינם)
ילדות 2 אימונים + משחק (אם אתה רוצה עוד זה כבר בחינם)
ארצית נשים אימון + משחק
סה"כ 9 יחידות שבועיות תמורת 4000 ש"ח שלמים (ברוטו אבל מי סופר...) , כלומר טיפה יותר מ-400 ש"ח ליחידה וכשייגמר הארצית יבואו לקראתי ויורידו לי רק 900 ש"ח בחודש.
בתור מאמן צעיר ניסיתי להתווכח על הסכום והתשובה שקיבלתי היתה פשוטה, אם אני לא רוצה הם ייקחו מישהו אחר.
סיפור אמיתי, באחת האגודות בה עבדתי התפטר מאמן הארצית באמצע העונה וביקשו ממני להגיע רק למשחקים של הקבוצה תמורת כ 500 ש"ח בחודש, "בבקשה, בבקשה" התחננו, "יש שם בנות ששיחקו אצלך אל תאכזב אותן" , הם אמרו.
הסכמתי לקחת את הקבוצה ובחודש אפריל נגמרו המשחקים, המשחק האחרון של הליגה היה בשבוע השלישי של החודש ובעודי פותח את המשכורת ראיתי שחסרים 125 ש"ח, ההסבר פשוט, 500 ש"ח לחודש פחות שבוע יוצא 375 ש"ח... ואני ברוב חוצפתי חשבתי שזה לחודש ולא פר משחק.
כדי שמאמן מתחיל ישתלב באימון נערות הוא חייב להסכים ל"עסקת חבילה": אנחנו ניתן לך לאמן את הנערות ב' לאומית שלנו אבל אתה חייב לקחת גם ארצית נשים וילדות
החלטתי ללמוד עוד כדורסל ולנסות להתקדם (תמימות זאת תכונה נדירה), מאמן בוגרות חדש הגיע לרמת חן וחיפש מישהו שיערוך את הוידאו, ישר התנדבתי לקחת את התפקיד תמורת סכום גנרי של 500 ש"ח לחודש (כלומר, בחלוקה לפי חודשים ומשחקים), אבל היה לי תנאי, אני אעבוד כמו חמור אסע לצלם משחקים (דלק זה חינם בישראל, אז לא הרגשתי) ואבלה שעות מול המחשב לערוך אותם בתנאי שיתנו לי להיות חלק באימוני הבוגרות, כלומר, אני מוכן לעבוד קשה תמורת סכום לא קיים בתנאי שיתנו לי לעבוד יותר קשה, למזלי למאמן קראו עדן ענבר שנתן לי להיות חלק בלתי נפרד מהצוות המקצועי, עונה שנתנה לי הרבה כדורסל אבל כלכלית עלתה לי ביוקר כי כדי להתקיים הייתי צריך למלצר בבוקר ולקחת עוד 3 קבוצות אחה"צ אבל שהאימונים לא יתנגשו עם הבוגרות כדי שאספיק לנסוע לצלם ולהגיע לאימוני בוגרות שהיה מאוד חשוב לי.
לאט לאט למדתי להעריך את עצמי יותר והפסקתי לקחת עבודות שכביכול מקדמות אותי תמורת סכומים מצחיקים, אפילו כשאגודה הציעה לי 30,000 ש"ח להיות עוזר מאמן בבוגרות (כולל אימוני אחה"צ, אימוני בוקר ועריכת וידאו) אמרתי שיש גבול והגיע הזמן למצוא משהו חדש בחיים, אגב, כדי לגרום לי לקחת את העבודה אמרו לי "אני נלחם עלייך, יש פה מישהו שמוכן לקחת את העבודה ב25000 ש"ח" , מצחיק כי למה שאלך לאגודה ש"נלחמים" בה עלי כי זה הרי אומר שלא כולם רוצים אותי ועוד בסכום שבו לא אוכל לקחת עבודה נוספת (כן, למדתי שעבודה נוספת זאת ממש לא מילה גסה).
ועם כבר בסיפורים אישיים עסקינן, בקיץ הקודם עדני דגן לקח את נבחרת העתודה ומאמן האתלטיקה לא יצא עם הנבחרת לאליפות עצמה, הצעתי את עצמי כסקאוטר של הנבחרת ללא תשלום, חשבתי לעצמי שהנה הזדמנות לחוות אליפות אירופה ללמוד ולהתקדם, אני מוכן לעבוד בחינם רק שישלמו לי על הטיסה והשהייה כמו שגם ככה התכוונו לשלם על מאמן אתלטיקה, עדני ואני עבדנו הרבה ביחד ואני מכיר את הראייה שלו ויודע בדיוק מה הוא מחפש במשחקים, עדני מאמן מוערך וחבר אמר שישמח וייקח את זה קדימה לאיגוד, "תכין דרכון" כבר אמרו לי מהאיגוד עד שהגיע הטלפון שמבשר לי שאין תקציב להטיס אותי.
תמימות כבר אמרתי? כבר במשחקי אימון הראשונים ראיתי מאמן נוסף יושב על הספסל, טלפון מהיר הסביר לי שהוא הסקאוטר של הנבחרת והוא לא רק שלא עושה את זה בחינם אלא מקבל כסף.
ידעתי שזאת הרי לא היתה החלטה של עדני שהוא גם חבר וגם מעריך אותי ( 3 שנים עבדנו ביחד) ושיחת טלפון מאלי רבי הסבירה לי שאני צריך להבין שיש אנשים שפשוט לא אוהבים אותי בענף והם למעשה מקבלים את ההחלטות, הזכיר לי קצת את השיחה שקיבלתי אחרי שאימנתי 3 שנים טרום קדטיות (צפון, אשדוד ומרכז) וברוב תמימותי חשבתי שאולי אהיה עוזר מאמן קדטיות אבל אז גם שיחה מהאיגוד הסבירה לי שרק מאמנות (או ויטו גיליץ') יכולות לקבל תפקיד של עוזר מאמן כאפליה מתקנת וגם יש הרבה אנשים ששמים לי רגליים באיגוד.
אין למאמנים פה אפשרות להתקדם כלכלית ואין למאמנים הזדמנות להתקדם מקצועית, איך אפשר לאמן 4 קבוצות כדי להתקיים ואיזה זמן יישאר כדי ללכת להשתלמויות או ללמוד ולהשקיע באימונים אישיים
ישבתי וקראתי את הכתבה על כדורסל הנבחרות בעיון רב, מהתגובות למדתי רק שנבחרת ישראל נשים עלתה לאליפות אירופה 3 פעמים ולא מה ניתן לעשות בשביל לרפא את הענף.
הענף כולו חולה אנוש ולא רק הכדורסל נשים, הסיבות של גנטיקה זה לא נכון לדעתי (שוב, לדעתי), עקבתי בעיון אחרי אליפות של העתודה וביוון שסיימה במקום הראשון השחקנית הכי גבוהה היא 1.86 (ובאתר הזה עוד מגביהים) , למעשה חוץ מהונגריה בכל הנבחרות שסיימו מעלינו השחקנית הכי גבוהה היא 1.88 (לא בדיוק יאו מינג) ודווקא בולגריה שסיימה במקום האחרון מציגה 2 שחקניות מעל 1.90.
כל הזמן היינו נבחרות נמוכות, בימים ששלטו פה עדי גורדון, קטש, שפר, אמיר כץ וישראל אלימלך הגבוהים היו תומר שטיינהואר, עופר פליישר ושמעון אמסלם מישהו יכול להגיד לי שהכוח היה בגבוהים?!
אין מאמן שהיה לוקח את שטיינהואר על קטש! ולא רק זה, כשחשבתי שאולי אבנה קבוצה בליגת העל של אליצור ת"א (דבר שלא יצא לפועל בסוף - עסקנות כבר אמרתי?) התייעצתי עם אלי רבי לבניית הסגל והמשפט שהכי נחקק בזכרוני היה: "כדורסל זה משחק של גארדיות" , תמיד זה היה הכוח שלנו, למה לחפש להיות כמו האירופאיים? למה לא לחזור למה שתמיד עבד?! למה לא לעשות מה שנכון לנו?!
גם בכמויות לא נעוצה הבעיה (שוב, לדעתי), כי כל הספורט מתמודד עם אותן בעיות ההשמנה והטכנולוגיה, הדור של היום לא במגרש כל הזמן כמו שאנחנו היינו.
פעם היו אגודות עם קבוצה מעורבת של כתה ז' - יב' והיום יש אגודות עם מאות של שחקניות, למשל אגודה כמו הפועל ראשל"צ עם 400 בנות בלי אף קבוצה בלאומית מול אגודה כמו מכבי ראשל"צ עם בקושי 100 בנות אבל כבר עם קבוצות אלופות אז כמויות זה גם ממש לא הבעיה.
הבעיה היא ברמת המאמנים, גם אני חטאתי ונתתי לשחקן / ית המובילים שלי לכדרר במשך התקפה שלמה לזרוק על 3 מגינים ולמחוא כפיים אחרי שהיה סל, גם אני עד שהתנדבתי להיות חלק מקבוצת בוגרות בחינם והבנתי איך צריך לשחק כדורסל מקצועני עם זרות, עם גבהים אחרים, איזה אלמנטים ללמד כל שחקנית וגם למשל לצעוק על שחקנית שנותנת בלוק יפה כי בכדורסל בוגרות זרה כבר מזמן היתה מוציאה ממנה עבירה ולקפוץ בהגנה זה הרגל מגונה (גם אם היה בלוק).
לא משנה אם יהיו פה כמויות כאשר אין למאמנים פה אפשרות להתקדם כלכלית ואין למאמנים הזדמנות להתקדם מקצועית, איך אפשר לאמן 4 קבוצות כדי להתקיים ואיזה זמן יישאר כדי ללכת להשתלמויות או ללמוד ולהשקיע באימונים אישיים.
אולי צריך להתייחס לענף כאילו זאת הכלכלה שלנו, ליצור שכר מינימום, ליצור עוד משרות, לתת למאמנים סיבות להשאר בענף ובכך ליצור אולי דור עתיד לכדורסל, ללמוד איך עובדים על קליעה, איך מלמדים יסודות של כדורסל מקצועני.
אולי יעשו וועדה שבה יהיו גם מאמנים שעובדים בשטח ויצאו עם תכנית הבראה לכדורסל הנערות בישראל, אולי עוד נחזור לדרג א', אולי...
אם אתה רוצה לגדל אבטיחים מושלמים הפיתרון זה לא לשתול עוד זרעים אלא להכשיר את החקלאים. שיהיה לכולנו בהצלחה.
יהונתן אורן,
מאמן בני הרצליה.
כתבות אחרונות באתר
|
|