7.5 דק' ראשונות להתמודדות מתרוצצים על הפרקט 9 זרים וכדורעפן אחד. רק לאחר יותר מ 9 דק' עולה דובר עברית ראשון בצהוב ושתי דק' אח"כ יש לנו אפילו סל צהוב כחול/לבן. דקה 16, רגע מכונן בחיפה, כמות הנק' של דוברי העברית מוכפלת. מ2 ל4. כולי צמרמורת. כשאני חושב שהתקדמנו האורחים חוזרים לחמישייה על טהרת דוברי האנגלית. עוד רגע מכונן, למשך שתי דק' תמימות המארחים משחקים עם שני שחקנים שיודעים לתקשר ביניהם בשפת הקודש. ימות המשיח.

במחצית זכינו לראות 10 עברים בכחול ולבן מתרוצצים על הפרקט רק חבל שהם בני 11. אולי יש עתיד. אבל ההווה? אתם תגידו.

החצי השני מתחיל כמו הראשון. 9 זרים ומתאזרחים בפרקט + רק אחד שיודע את התקווה. אחרי 2.5 דק' כמות העברים במגרש מוכפלת. הם גם על אותה עמדה וגם שומרים אחד על השני. עוד רגע היסטורי מתרחש בדקה 28 כשהצהובים משחקים בו זמנית עם שני דוברי עברית. סוג של סנסציה. טוב, ככה זה כשגם המנהל וגם המאמן זרים. שלשה במעבר של גרייבס המקומי קובעת פער שיא של 54:68 וגם חיפה מרשה לעצמה לעשות היסטוריה ולשחק במשך דקה שלמה (שאר 39 הדק' האחרות שוחקו עם 4 זרים/מתאזרחים לפחות) עם שני דוברי עברית בו זמנית. אמצע רביעי, 58:68 מקומי. גם האורחת מת"א שיחקה 37 דק' עם 4 זרים/מתאזרחים לפחות בחמישייה כך שהאווירה הבינ"ל שלטה ברוממה לאורכו של כל הערב. כמה סמלי שאת שלשת הניצחון קלע עם הבאזר השחקן האינטר קונטיננטלי האולטימטיבי, רוצ'סטי, שהספיק כבר להיות נוצרי, יהודי, בודהיסטי, יוגוסלבי, בולגרי ומה לא.

לסיכום: פניני עם 11 נק' ושגב עם 3 השלימו 20% מנק' המנצחת ואילו בצד המפסיד היו אלה צוברוביץ' ובלייזר שקלעו יחד 8 נק' (11%) מתפוקת הקבוצה שלא הספיקו לחצי גמר. אל אל ישראל.

5,000 ישראלים נהנו מערב דרמטי.