אחרי המחוז הדרומי - גם בצפון מסכמים עונה. החלק השני בכתבת מצטייני העונה שלנו נע צפונה: ה- MVP שלא מפספס הזדמנות להופיע, הנציגות של האלופה והמאמן (המפתיע?). הקטגוריות המשלימות בשני המחוזות: בשבוע הבא.

--- אדי מינץ, אלירן כהן ---

מצטיין העונה: איתי קרביוב (א.ס. רמת השרון)

עונה שנייה ברציפות שאיתי קרביוב מוביל את הקבוצה שלו למקום הראשון בסיום העונה הסדירה, עונה שלישית ברציפות בה הוא זוכה ברוב מכובד של קולות בתואר ה- M.V.P השנתי, ו... עונה שלישית ברציפות שהוא מסיים בלי לעלות ליגה. אומרים שהפלייאוף עושה טוב לליגה (מה זה אומרים? אנחנו אומרים, אתם חושבים אחרת?) אבל נראה שדווקא לשחקן הכי דומיננטי ששיחק בליגה הארצית בשנים האחרונות, שבפורמט הישן יכול היה לציין השנה עליית ליגה שלישית בקריירה ושנייה ברציפות, קצת פחות.

ובכל זאת, ולצד כל אלה, קבוצה שתרצה להתמודד בחלק העליון של הטבלה בעונה הבאה, ולא תצרף אליה את קרביוב (אם לא יבחר לחזור לעוד קדנציה בלאומית), כנראה תצטער על כך, מהסיבה הפשוטה: הוא פשוט הטוב ביותר לעמדה שלו, ויעידו על כך טוב מכולם מאמני הליגה ב- 3 העונות האחרונות שנתנו לו את קולם שנה אחרי שנה אחרי שנה.

קרביוב "הגיע לעבודה" בכל ערב. לא חשוב מי הייתה היריבה, לא משנה מי היה אמור "להפריע לו" מהצד השני. אין כמעט משחק שלא סיים עם דאבל-דאבל, אין כמעט ערב בו לא היה השחקן הכי משמעותי על הפרקט. על השורה התחתונה אולי צריך עוד קצת לעבוד, אבל מה ששלו - פשוט שלו, ואת התואר האישי אף אחד לא יוכל לקחת ממנו.

לא פחות משבעה מאמנים בחרו בקרביוב לשחקן המצטיין של העונה. כל האחרים נתנו לו את קולם לחמישיית העונה.

איתי: "הבחירה זו השנה השלישית ברציפות ממש מחמיאה לי, וזה כלל לא מובן מאליו. תודה לכל מי שבחר בי, כיף לדעת שמעריכים אותך, אבל כמובן שזה לא משהן שיכול היה לקרות בלי עזרה מאוד גדולה מצד החברים שלי לקבוצה, שיחד עם המאמן והצוות מסביב עזרו לי להיות טוב יותר.

למרות הסיום המאכזב והלא צפוי לעונה, נהניתי מאוד ברמת השרון. הייתה עונה מדהימה מכל הבחינות, וזו הזדמנות להגיד תודה לכל האנשים במועדון. רמת השרון הוא מועדון מדהים והלוואי ותהיה המשכיות . שמח מאוד על הבחירה ומקווה שבשנה הבאה אוכל להתראיין על עליית ליגה, זה ללא ספק ישמח אותי יותר".

משלימים חמישייה

גל איתן (אליצור עירוני נתניה)

דווקא כשנדמה היה שהקריירה שלו מתחילה בתנועה למטה, אחרי עונה אישית פושרת במכבי רחובות, ידע גל איתן לעשות את הבחירה הנכונה ולהרים אותה בחזרה. נתניה, שעוד בתחילת הקיץ שעבר הצהירה כי לא תחסוך באמצעים כדי לסיים את העונה בליגה הלאומית, אכן לא חסכה בהם, וצרפה לשורותיה את הרכז הנהדר שהוכיח שיש לו עוד המון כדורים בקנה. למסור וגם לקלוע.

שבעה מאמנים נתנו את קולם לאיתן, אחד מהם אפילו בחר בו לשחקן המצטיין של העונה, ולא בכדי. איתן היה המנוע מאחורי המכונה המשומנת של עידן פלדה בנתניה, ספק נקודות משני יחסית אך ספק האסיסטים העיקרי (ואם הייתה לנו סטטיסטיקה רשמית גם היינו יודעים להגיד לכם באיזה פער מהליגה כולה מינוס אילן נניקשוילי) והאיש שהיה שם בכל נקודת מפתח בה לניסיון הרב (ולא שהיו חסרים שחקנים בעלי ניסיון בנתניה) ולקור הרוח שלו היה משקל משמעותי, כל הדרך ללאומית.

אורן בן-חמו (הפועל מעלות)

בזמן ששחקנים בגילו כבר תלו את הנעליים, אורן בן-חמו ממשיך להוכיח, עונה אחרי עונה, שהוא אחת המניות הבטוחות שיש לליגה הארצית להציע. אין לנו סטטיסטיקה רשמית מהעונה הזו (ואנחנו נמשיך להתלונן על זה בכל הזדמנות שרק תהיה לנו) אבל לא בטוח שאנחנו בכלל צריכים אותה על מנת להצביע על האימפקט הגדול שהיה לבן-חמו העונה. די להביט במקום אליו הגיעה מעלות כדי להבין.

מעלות כיוונה בקיץ למקום בין ארבע הראשונות אבל ידעה שנוכח העובדה ששלוש קבוצות כבר "משוריינות" - זה לא יהיה קל במיוחד. הסגל עבר מספר שינויים ביחס לעונה שעברה, גם המאמן התחלף, אבל בן חמו נשאר העוגן: הקלעי הכי טוב על המגרש, הכי ותיק, הכי מנוסה, ואולי הכי-זה-שלא-רוצה-שהקריירה-תגמר. מקום בחמישיית העונה, עם 10 קולות, מתוכם 2 לתואר ה- MVP, הם אחלה סיבה להמשיך אותה.

ג'רמיין הול (הפועל עכו)

כמעט בכל ליגה תמצאו קונצנזוס על החתמה אחת שהוגדרה כ"משנה עונה", וכזו בדיוק הייתה ההגעה של ג'רמיין הול לעכו. בלעדיו, הקבוצה של אבי נניקשוילי / יוסי בוכניק בעיקר סחבה רגליים, השיגה נצחונות דחוקים או הפסדים בעייתיים, והתקשתה להביא את העוצמה והניסיון שלה לידי ביטוי. איתו - זו כבר הפכה להיות אופרה אחרת.

הול היה אמור להיות צלע נוספת בקו הפנים הדמיוני שהעמידה השנה עכו, ושכלל גם את עידו קוז'יקרו, רז מנשה וקורי קאר, אולם מהרגע שנחת בקבוצה הוא הפך לאחד השחקנים המשמעותיים בליגה - קודם כל בזכות עצמו. דאבל-דאבל מפלצתי כמעט בכל משחק, דומיננטיות בצבע שכמעט ולא היה שני לה, אבל בעיקר - רצף מרשים של נצחונות עם מעט מאוד הפוגות, שהסתיים בסדרת חצי גמר הפלייאוף נגד האלופה שתהיה.

לירן מורן (אליצור עירוני נתניה)

נציג שני לאלופה בחמישיית העונה, ולא שחשבתם שזה יהיה אחרת. כמו גל איתן, כמו יועד בית-יוסף, כמו עוד שחקנים שעיטרו את הסגל הנתנייתי העונה, ללירן מורן לא היו חסרות אופציות בליגה הלאומית בשנה שחלפה, ולמרות זאת - הוא בחר לדהור עם הקטר הצהוב-שחור לליגה השנייה. בביטחון מלא אנחנו גם יכולים להוסיף שלא בטוח שבלעדיו המשימה הייתה מסתיימת בהצלחה.

מורן סיים את העונה כקלעי המוביל של נתניה, רשם כמה וכמה תצוגות של למעלה מ- 20 נקודות (ובסגל עמוק כמו זה שהעמידה הקבוצה העונה - זה כלל לא מובן מאליו) וגם היה ה- MVP הגדול של המשחק האחרון בסדרת גמר הפלייאוף. סביר מאוד להניח שבנתניה ירצו להתבסס על כמה משחקני העונה שעברה גם בליגה הלאומית, ומורן, שכבר העביר כמה עונות טובות בליגת המשנה, בהחלט אמור יהיה להיות אחד מאלה.

מאמן העונה: שי מינסטר (הפועל מעלות)

לרוב, הקרב על תואר מאמן העונה נע תמיד בין שניים - זה שהוביל את הקבוצה שלו לאליפות (או למקום הראשון) מול זה שהוציא ממנה 150 אחוזים. זה בדיוק מה שקרה לנו במחוז הדרומי, ובדיוק מה שלא קרה לנו במחוז הצפוני: שי מינסטר גרף חמישה מקולות המאמנים, בעוד כל האחרים התחלקו בין ארבעה אחרים.

אחרי כמה שנים מחוץ לראדר (במהלכן שימש , ועודנו, כמנהל המקצועי במחלקת הנוער של כפר ורדים) הקשיב מינסטר לעצתה של איריס וקנין, יו"ר הפועל מעלות, והצטרף למועדון. האתגר - העפלה לפלייאוף - היה גדול ותנאי הפתיחה מעניינים: שלוש קבוצות שכבר מראש היו "גדולות מהליגה" ותקציב שלא אפשר להביא שחקן בסדר גודל משמעותי. ובכל זאת זה הספיק.

מעלות לא הייתה גדולה מהאחרות שהתמודדו איתה על המקום הרביעי, אבל היא ידעה לשמור על הקצב הנכון, ועל אף העובדה שלא הצליחה לנצח אף אחת מהקבוצות שסיימו מעליה בטבלה, היא הצליחה היטב בדבר אחד: לא ליפול נגד הקטנות. בהרבה מאוד מקרים זה קורה בזכות נגיעת יד טובה של מאמן. מינסטר ידע לחבר בין חבורת צעירים מוכשרים לחבורת ותיקים מנוסים, ובהרבה הזדמנויות גם ידע להחביא מגבלות כמו נחיתות יחסית בצבע וסגל קצר. וככה עושים פלייאוף, אולי לא בניגוד גמור לתחזיות, אך בהחלט בצורה מרשימה ומעוררת השראה.

שי: "תודה רבה על הבחירה. היה חשוב לנו להעלות את מעלות, מקום קטן בפריפריה, לסדר היום בכדורסל האזורי. המטרה שלנו הייתה לקחת חבר'ה צעירים ולצידם מספר ותיקים וליצור איזשהו תלכיד בין שחקנים שרוצים להוכיח את עצמם לבין חבר'ה מנוסים שכבר עברו כמה דברים בכדורסל, ואני שמח שעמדנו בזה".