|
ככה מעפילים לגמר גביע - בלוג מיוחד לספסל
ספסל
,29/02/2008
נועם כהן, עוזר מאמן הנערים של גליל עליון, מספר בטור מיוחד על ההעפלה של גליל לגמר הגביע לנערים. בדיוק שנה אחת אחרי הדחה כואבת בחצי הגמר מול גבעתיים
בשיא החגיגות על הפרקט בעמיר בזמן שהילדים שופכים עלינו מים והמון אנשים באים לחבק אותנו אנחנו נזכרים בשנה אחת אחורה באולם תלם בגבעתיים.
אנחנו זה אני וזיו ברתנא מאמן שכל מילה/משפט שאגיד או כתבה שאכתוב עליו לא יספיקו כדי להסביר כמה תותח הוא וכמה הוא תרם לי בשנה וחצי שאנחנו עובדים יחד.
אולם תלם בגבעתיים זה המקום שבו הודחנו בחצי גמר הגביע בעונה שעברה , ישבנו שבורים על שולחן המזכירות מנסים 3 דקות אחרי הדחה להבין איפה טעינו ואיך הגיע איזה אלון הרטנו שלא הכרנו ועלה לגמר במקומנו.
את ההכנות לסדרת חצי הגמר מול מכבי חיפה התחלנו למעשה כבר 12 בדצמבר מיד אחרי שניצחנו את עמק יזרעאל ברבע הגמר עם הצגה גדולה של הקבוצה כולה. מאז עבר סיבוב משחקים שלם בליגה , היו לנו נצחונות גדולים ברעננה ובכפר סבא והיו גם הפסדים בהרצליה , בבית לרמת השרון ובמשחק טקטי בחיפה בו שני המאמנים לא חשפו כלום ממה שצפוי להיות בחצי הגמר. היו לנו משחקים של יכולת מצוינת והיו גם משחקים שהקבוצה לא תפקדה , הליגה התנהלה לה קדימה אבל מעל הכל ריחף לו התאריך 24.2.08 היום בו אנחנו מתייצבים שוב לחצי גמר הגביע. הפעם אנחנו נעשה הכל כדי לא לפשל.
סימנו לנו ביומן משחקים של חיפה שבהם אנחנו רוצים להיות , נסענו להרצליה וצילמנו , בשלב מסוים הרגשתי שאני מכיר את שחקני חיפה לא פחות מאשר את השחקנים שלנו. ככל שהתקרבו הימים עלתה הדריכות , ארבעה ימים לפני המשחק יצאנו למחנה אימון בשדות ים. התנהל ויכוח קטן באגודה כמה נחוץ מחנה האימון להכנות של הקבוצה אבל זיו ואני התעקשנו וידענו למה. בלילה אחד של מחשבה משותפת הוספנו 2 תרגילים ועוד כמה חידודים קטנים לתרגילים קיימים וביום אחד של אימונים הספקנו מה שלא היינו מספיקים בשלושה ימים בגליל.
וככה הגענו למשחק הראשון – בראש רצים המון תסריטים : מה יקרה אם אחרי כל ההכנות נחטוף 20 הפרש ? האם הפסד ב5-6 זאת תוצאה טובה או שצריך לנצח כבר בחיפה? מרגע שריקת הפתיחה האדרנלין פשוט זורם בטירוף , בהתקפה השנייה שלנו במשחק אנחנו כבר קולעים סל מהתרגיל החדש שהכנסנו , שנינו מסתכלים אחד על השני עם חיוך קטן.
אגודת מכבי חיפה עשתה עבודה מצוינת בארגון המשחק והאולם מפוצץ בילדים רועשים אבל 50 הורים וחברים מהגליל נותנים להם פייט ראוי ואנחנו מרגישים כמו בבית , רבע שני אנחנו עולים ליתרון של 7 נקודות שנמחק תוך דקה ואנחנו יורדים למחצית בפיגור נקודה. בחדר ההלבשה אנחנו מחליטים שלא לתת לשחקנים תחושה שהכל בסדר ומשדרים להם שהיינו צריכים כבר להוביל ב15 והמצב ממש לא טוב כרגע. השחקנים מפנימים את המסר ויוצאים מחדר ההלבשה כמו מלוע של תותח , 2 דקות ברבע השלישי ואנחנו כבר בפלוס 12. שחקני חיפה בהלם אבל יוצאים ממנו והופכים את המשחק שמסתיים ב2 לחיפה.
התחושה אחרי המשחק מטרידה , אמנם הפסד ב2 בחוץ הוא לא נורא אבל יותר מידי פרצופים מחייכים מסביב אחרי הפסד לא מבשרים על טוב לקראת הגומלין. ברור לנו כבר בשנייה ההיא שמכבי חיפה תבוא טובה יותר לגומלין ואין שום משמעות לתוצאה לקראת הגומלין.
שלושת הימים בין המשחקים הם הזמן האהוב עליי כמאמן בסדרה מסוג זה , שתי הקבוצות שלפו כבר את הנשק המרכזי שלהם ומתחילים לשבור את הראש במה אפשר להפתיע ועוד יותר מכך במה המאמן היריב יפתיע.
אחרי אירועי גבעתיים כנראה שלעולם ועד קבוצה שזיו מאמן תתכונן להגנה של 2 אישית , 3 אזורית לפני משחק מכריע ככה זה שנכווים ברותחים נזהרים מאד בפושרים, למרות שלא היה שום סימן שיש לחיפה את הנשק הזה. הדיסק של המשחק הראשון רץ אצלי במחשב לפחות 7 פעמיים מההתחלה עד הסוף במהלך הימים הללו והמסקנות מתחילות לצוץ להן – פישלנו בחלק מהדברים המרכזיים שדיברנו עליהם לפני המשחק.
בינתיים הטירוף לפני הגומלין חוצה גבולות בגליל , אני מקבל טלפונים והודעות ללא הפסקה , מי רוצה לברך על "ההישג" במשחק הראשון (לך תזכיר להם שבכלל הפסדנו) ומי שרוצה לברר באיזה שעה כדאי להגיע לאולם בעמיר ועדיין למצוא כסא פנוי (ההערכה המעודכנת היא ששעה לפני זה מספיק). בין לבין מספיקים להכניס ראיון חפוז לרדיו של האזור ולקדם את המשחק ולהכין קלטת וידאו ממצה מהמשחק הראשון שאותה נראה לשחקנים יום לפני המשחק.
אנחנו ממשיכים את הקו מחדר ההלבשה בחיפה שהתוצאה לא טובה לנו והמשחק היה צריך להיות שלנו , רק חצי שעה לפני המשחק השני מודה זיו בפני השחקנים שנתנו משחק מצוין בחיפה וכל הביקורת שנאמרה היא כדי להביאם דרוכים לגומלין.
יום המשחק הגיע , למזלי אותו יום מצא אותי עסוק ביותר עם לימודים ואימון קטסל שבכוונה לא דחיתי על מנת להיות עסוק כי אחרת הזמן לא היה זז והייתי סופר דקות בבית. לאולם בעמיר נכנסים לאט לאט כל האנשים ופחות ופחות מקום פנוי נותר עם כל דקה שעוברת.
הפתיחה היא כל התסריט הגרוע ביותר שיכולתי לדמיין , חיפה בורחת לנו וגם המומנטום שהתחלנו לפתח נעצר בתקרית של השופטים עם הקהל , הרבע השלישי מסתיים והאמונה קטנה מאי פעם. אני לא יודע אם השחקנים האמינו אני יודע שאני כמעט ולא. ניסיתי לשכנע את זיו שאנחנו מנצחים והכנסתי בו אנרגיות אבל לא האמנתי בזה בעצמי. אבל משום מקום חבורת של גברים הפכה את הבלתי אפשרי לעובדה.
חבורה שאף אחד לא האמין בהם בתחילת השנה אפילו כאן בגליל , בטח שאף אחד לא ספר אותם בתחזית של הליגה כולה אבל זה הפך כבר לבדיחה בגליל שבתחזית תחילת העונה של ספסל תמיד כתוב שהמחזור הנוכחי של הגליל פחות טוב מזה של שנה שעברה וההישגים נשארים גבוהים.
שום טקטיקה , שום הסבר מקצועי אני לא מוצא גם עכשיו 48 שעות אחרי המשחק לשאלה איך ניצחנו את המשחק הזה.
את התשובה יצטרך לתת קרדיולוג שיבדוק ממה בנוי הלב של ניתאי , עטר, ניצן , גיל , ינון , רן , מיכאל, בר , אסף , יניב , ניר, וסתיו ואחרי שהוא יסיים עם כל אלה הוא יצטרך להקדיש זמן נוסף ולבדוק ממה עשוי הלב של טל כהן הקפטן של הקבוצה הזאת והשחקן החשוב ביותר שלה. הוא לא קולע הכי טוב , הוא לא שומר הכי טוב והוא לא רץ הכי מהר אבל זה נס די גדול שהלב הענק שלו נכנס בתוך גוף של איש אחד שמנהיג חבורת שחקנים שלחלקם השנה הזאת תהיה שיא הקריירה אבל גם אלה מהם שייצאו שחקנים לא ישכחו את השבוע האחרון שעבר עליהם המון המון זמן.
גם ברגע כזה מאושר לא הצלחתי לשכוח מה עבר עליי בדיוק שנה לפני באולם תלם בגבעתיים , אני יודע ששום מחמאה שניתנה לשחקני מכבי חיפה לא תנחם אותם אבל אולי החגיגות הגדולות שיצאו מכיוון שחקני והורי הגליל היא המחמאה הגדולה ביותר שיכלו שחקני מכבי חיפה והצוות המקצועי לקבל
הן היו שמחות כל כך גם מכיוון שניתנה לנו הזכות להתמודד מול קבוצה כמו ומול צוות מקצועי מעולה כמו שיש לה. לא ניצחנו סתם קבוצה ניצחנו את הקבוצה הכי טובה שעמדה מולנו ואולי אף קבוצה טובה מאיתנו. הספורט הוא אכזרי לעיתים אבל זה מה שהופך אותו לכייפי כל כך , כדי שקבוצה תבצע מהפך כזה מדהים ותנצח , קבוצה אחרת צריכה להיות זאת שמפסידה, כמה שזה כואב. אמרו כבר בעבר שמי שלא יודע להפסיד לא מגיע לו לנצח – שחקני מכבי חיפה למרות כל הכאב ידעו להפסיד והתנהגו כספורטאים אמיתיים ועל כך מגיע להם ולהוריהם את כל הכבוד האפשרי.
לסיום אני חייב לנצל את הבמה לכמה תודות :
לרובן נויברגר מאמן הנוער שעזר לנו המון בהכנה למשחק וגם תוך כדי המשחקים.
לניר יהלום , יוסי ראוך ומחלקת הספורט כולה על התמיכה.
להורים של השחקנים שמשקיעים את הכל למען ילדיהם וההצלחה היא גם שלהם.
ומעל כולם לזיו ברתנא המאמן התותח שבזכותו הצלחתי לחוות רגע שישאר איתי לכל החיים.
כתבות אחרונות באתר
|
|