ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

זיו ברתנא

יש אליפות!!
ספסל ,31/05/2010

קצת באיחור, שלח לנו זיו ברתנא, מאמן קבוצת הנוער האלופה של גליל עליון את תיאור רגעי האליפות המרגשים מהזווית האישית שלו. "רק החיבור המיוחד הזה, חיבור שאי-אפשר לתכנן, חיבור מושלם שנדבק בצורה מושלמת ובתזמון הכי נכון, רק החיבור הזה היה יכול להביא לנו את האליפות."

שלומי ביקש ממני לכתוב כמה שורות על הזכייה שלנו באליפות המדינה לנוער. החלטתי להתמקד בהרגשה שלי, בדברים שחשבתי, הרגשתי ואמרתי לעצמי, ברגעים הכי יפים של החיים. אני אתחיל חצי דקה לפני שהכל קרה.

71-74 לנו, לגליל-עליון, 29 שניות לסיום המשחק. יונתן שטרקמן, הקלעי המדהים של מכבי, הפיור שוטר הכי טוב בליגת הנוער לאומית במדינת ישראל, האיש האחרון שרציתי לראות אותו מוציא זריקה, עולה לשלשה. אמנם שני מטרים מעבר לקו השלוש, אמנם במין מעבר, לא במצב אידיאלי לזריקה, אבל בכל זאת, זהו יונתן שטרקמן. מיכאל אלגלי רחוק ממנו, הוא יודע שאסור ששטרקמן יוציא את הזריקה הזאת, הוא מנסה להגיע, הוא קופץ לעברו ומנסה למנוע ממנו את הזריקה, אבל מאוחר מדי... הכדור באוויר, ואני כבר חושב מה עושים אחרי שלשת השוויון. המחשבות שעוברות לי בראש: "יהיה לנו כדור אחרון, וצריך לעשות סל. נעלה כדור נגד הלחץ שלהם, במבנה שלנו, נדאג שהכדור יגיע לבר מאור, ונשחק את תרגיל 4 שלנו: הם עוברים בכוח P&R, הגבוה משהה שטוח וחוזר, וזה משאיר לבר נתיב פנוי לטבעת... אם הם מביאים עזרה מהצד החלש, תום מעיין יהיה פנוי לקליעה מהפינה, או יניב שטראוס בחצי פינה"...
... הכדור של שטרקמן ממשיך את דרכו לסל, פוגע בטבעת, מקפץ עליה ולא נכנס. מעשה שטן מבחינתם, יש אלוהים מבחינתנו... על הכדור החוזר מסתער בר מאור... צריך עכשיו להוריד שעון, כמה שיותר, "לא לזרוק, מסירות", אני צועק... הכדור נע מיד ליד, החבר'ה מושכים זמן... מכבי מבצעים עבירה על בר. "שיקלע רק אחת", אני אומר לעצמי, זה מספיק ... אבל בר קולע את שתיהן... 71-76 לנו. מכבי יוצאים להתקפה אחרונה, שניות אחרונות, עוד ריבאונד, הפעם של ניצן מדר... 4 שניות לסיום, 3 שניות, 2 שניות... השופטים לא שורקים לעבירה לטובתנו... שנייה אחת, וזהו, נגמר, יש אליפות, יש אליפות, ייייישששששש אליפווווווווווווות, הפועל גליל-עליון אלופת המדינה לנוער לשנת 2009-2010.

חיבוקים נשיקות, לחיצות ידיים, מדהים. שיר האליפות של עונת הדובדבנים ב-93' מתנגן ברקע. שמעתי אותו כל יום בחודש האחרון במכונית, עשרות ומאות פעמים שרתי אותו בפול ווליום בתוך האוטו, כשאני לבד, או כשאני ואחותי הצעירה, ליאת, במכונית. לא העזתי להביא את הדיסק לשום משחק, לשום אימון, רק במכונית, שהשחקנים לא יידעו על השריטה הזו שלי. חלמתי ודמיינתי שמישהו יביא אותו, את השיר הזה, כל-כך רציתי לשמוע אותו ברגע הזה, והוא היה שם (תודה, אלמוג יעקובי, שהבאת את השיר לדי.ג'י), בזמן הנכון ובמקום הנכון. הנה: "גם בארץ, גם בחו"ל, השמיים הם הגבול, הגליל-תמיד עליון.... ומעל גבעה צופה הגאה האלופה, הפועל גליל-עליון...".

החוויה ממשיכה. נעם כהן, עוזר המאמן שלי, שעובד איתי כבר ארבע שנים ברציפות, בהלם. רק הילה, החברה שלו, יודעת כמה זמן הוא הקדיש לקבוצה וכמה הוא רצה את האליפות הזו. הילדים, ההורים, המנהלים, כולם מתחבקים, כולם קופצים, כולם בעננים. יוסי ראוך, מנכ"ל עמותת הספורט שלנו, מראה יכולת אתלטית לא פחותה מזו של טל בן-צבי, כשהוא קופץ ומתחבק עם כל השחקנים, ולא שוכח אף אחד.

ועכשיו הטקס, הענקת הצלחת. אין לנו קפטן לקבוצה. החלטנו בתחילת השנה שאנחנו קבוצה וכולם שווים, בלי תארים ובלי כתרים, בלי שחקנים ותיקים ובלי שחקנים צעירים, קבוצה. ניר וסרמן ניגש אלי, "זיו, אפשר ששחקני י"ב יניפו את הצלחת?". האמת, הדבר האחרון שחשבתי עליו הוא מי יניף את הצלחת. אמרתי לניר שבסדר, אבל ששאר השחקנים יהיו איתם, והשחקנים שמסיימים את גיל הנוער יניפו מקדימה.

מכבי מקבלים את המדליות, ואז אנחנו, ואז ההנפה, והתמונות, והראיונות, והילדים גוזרים רשתות ומתחבקים עם הקהל המדהים, שעשה את כל הדרך הארוכה מהגליל. כולם שרים, רוקדים, ומתיזים מים. גם באוטובוס חזרה – שירים וחגיגות שלא נגמרות. ואני? אני נהנה מהרגע, נהנה מכל חיוך, מכל שיר, מכל ריקוד של כל אחד.

בחזרה יושב במקום הקבוע שלי, בקדמת האוטובוס, מסתכל על הכביש, ב-CD שיר מוכר, כן, נכון, "הגליל תמיד עליון...". והילדים מאחור, שרים, רוקדים, נהנים, מתמוגגים.

אין תחושה טובה יותר מלנצח בצורה שניצחנו, ולראות את הילדים שאתה כל כך אוהב, שליווית והיית איתם ברגעים טובים וגם בהרבה רגעים לא קלים; לראות אותם שמחים ומחייכים, מאושרים בצורה הכי מושלמת שיכולה להיות, הכי נקייה והכי אמיתית.

גם אלו ששיחקו פחות דקות במשחק הזה היו בעננים, ובצדק. כולנו היינו שותפים. כל אחד נתן משהו במשחק כזה, או במשחק אחר, בעונה המרגשת הזאת. כל אחד מהשחקנים היה גורם חשוב ומשמעותי בקבוצה שלנו. תוציאו רק שחקן אחד מהחבילה הזו, והיא כבר לא שלמה, ובטח לא אלופה. תוציאו את אבנר מנהל הקבוצה, את ישי מאמן החדר כוח או את קרן המאמנת המנטלית וזה כבר לא היה אותו הדבר. זהו בעצם הסיפור של העונה הזו, זהו בעצם הסיפור של האליפות הזו. רק החיבור המיוחד הזה, חיבור שאי-אפשר לתכנן, חיבור מושלם שנדבק בצורה מושלמת ובתזמון הכי נכון, רק החיבור הזה היה יכול להביא לנו את האליפות.