בוא נתחיל עם האמת. הפועל ת"א לא הרשימה ביום שלישי האחרון כשניצחה את רובין הסרבית במסגרת הליגה הבלקנית, 66-74. אבל גם ארז אדלשטיין יודע שמכאן אפשר רק להשתפר וזו הייתה אחת הסיבות המרכזיות שבעקבותיה הוא החליט לשחק במפעל שהקשר הגיאוגרפי בינו לבין ישראל עדיין לא נמצא.

אז מה היה לנו:

1. איבודי כדור – תוצאת המשחק לא קרובה אפילו לרמז על המשחק המפוזר שהתרחש בהדר יוסף.הפועל ת"א איבדה 14 כדורים שזה עוד די סביר בעוד שלאורחים היו 22 כאלה שהובילו למתפרצות רבות ונקודות קלות בצד השני.

2. אנרגיה– שם המשחק היה אנרגיה. הפועל ניצחה כי הייתה ראשונה לכל כדור, שלטה בריבאונד ושחקניה נעו כל הזמן ללא הכדור.

3. שמירת לחץ – הפועל לא הרשימה היום ולמרות זאת ניצחה, למה? כי יש לה חבורה של זאבים שרק מחכה לרגע שבו שחקן יריב יוריד את הכדור לרצפה כדי להתנפל עליו ולהוציא ממנו את הדבר הכתום. אדלשטיין מורה לשחקניו ללחוץ כל הזמן ולא להרפות, דבר שמוביל גם לעבירות מיותרות אך בסה"כ עושה את העבודה.

4. שובו של הג'ינג'י – כמה התגעגענו אליו. הכדורסל הישראלי ללא אדלשטיין הוא לא אותו הדבר ולא פרשן בערוץ הספורט או עוזר מאמן לצד מאמנים אחרים זה אפילו לא קרוב לדבר האמיתי. רק מי שראה את המאמן מתרוצץ כמו מטורף על הקווים, מעודד את שחקניו וקופץ על המזכירות בכל שריקה שלא נראתה לו מבין שהוא חזר, וזה הרווח של כולנו.

5. הבעיות בסגל- למרות כל מה שנאמר, המשחק חשף את הבעיות של הפועל. אין לה איש מטרה בצבע או מי שיעשה סדר בהתקפה המבולגנת. האחוזים בצבע ומחוצה לו מזעזעים והזרים רחוקים מלהרשים למרות שקרטיס קלי סיים כקלע המוביל. נכון, זה רק המשחק הראשון וסביר להניח שזה ישתפר אבל במקרה של קבוצות טובות יותר הפועל תיתקל בבעיה. לאדלשטיין יש הרבה עבודה ומעט זמן לתקן את הליקויים . האם הוא יצליח? בעתיד הקרוב נדע.


אדלשטיין. מכאן אפשר רק לעלות