זו לפי דעתי דילמה אמיתית, כאשר משני הצדדים ישנם אינטרסים מובהקים הקשורים בשחקן. גם הייצוג האישי שלו כשחקן בליגה הטובה בעולם, וגם ייצוגו כשחקן בנבחרת של מדינתו. השחקן שנמצא במצב לא פשוט יודע שלכל החלטה שלו תהיה השלכה. מצד אחד השחקן רוצה להישאר נאמן למדינתו ורוצה לשים את משחקי הנבחרת בראש סדר העדיפויות, אבל מנגד הוא רוצה לקדם את עצמו מבחינה מקצועית וגם את זה הוא רואה לנגד עיניו מעל לכל.

חשוב לי להבהיר שעיקר המחלוקת בין הצדדים, היא על מנוחתו של השחקן. דאלאס רוצה להבטיח שגל מקל יגיע רענן וכשיר ככל שניתן לפתיחת האימונים הסדירים של הקבוצה. ומנגד, בדיוק במנוחה הזו הנבחרת רוצה אותו. כאן מתווספת עוד דילמה אחת קטנה. או אם תרצו עוד גפרור למדורה. במידה וגל יחליט להשתתף במשחקים של הנבחרת וחלילה ייפצע, דאלאס מבחינת הביטוח עליו, לא תהיה אחראית ובמקרה של פציעה חמורה, אפשר להגיד אפילו שהוא יישאר לבד.

לפי דעתי גל צריך לנוח, או להישאר במחנה האימונים. או במילים אחרות לוותר הקיץ על הנבחרת. נכון, הנבחרת באמת צריכה להיות בראש סדר העדיפויות, אבל אותה נבחרת בנויה משחקנים שיש להם קריירה מקצועית ונפרדת ממשחקיה של הנבחרת. לכן בצומת הזה אני מאמין שגל צריך לתת הזדמנות לחלום המקצועי ורק לרגע (לקיץ) להניח בצד את משחקיה של הנבחרת.

בכל דילמה יש יתרונות אל מול חסרונות. כאן אני חושב שהיתרונות גוברים על החסרונות. נכון, הוא לא יהיה לעזור לנבחרת. אבל מצד שני הוא יקבל את ה"כלים" הטובים בעולם להיות שחקן טוב יותר. כשזה יקרה, הוא יחזור לנבחרת כשחקן משמעותי הרבה יותר, דבר שיקדם את הנבחרת בעתיד.

גל ניצב בפני אותה דילמה של עומרי כספי. בקיץ ההוא, אחרי דיון ציבורי ולחצים שהופעלו עליו כספי החליט לא להגיע. בקיץ 2013 גל צריך להגיע לאותה החלטה. החלטות מהסוג הזה הם בדיוק הסיבה למה השחקנים האלו יודעים להבחין בין המקל לבין הגזר.