בשבוע שעבר הועלה נושא דקות המשחק והשחקנים הצעירים בליגה הישראלי. האם אפשר למצוא מסגרות שיתאימו לגילאי 18-22 הקריטיים? על נקודת המבט של המאמנים, ליגת הגמדים (לא השנה), והטורניר השנתי לזכר עידן רוכין. הטור השבועי של אוהד גרייבסקי.
-- אוהד גרייבסקי --בהמשך לטור של שבוע שעבר: למי שקרא את מה שכתבתי, דעתי היא שפחות מסגרות, יותר אימונים (בספרד לדוגמא, מתאמנים שישה ימים בשבוע במחלקות נוער ואקדמיות) ויותר אימונים שקשורים להתפתחות האישית של השחקן (אימונים פיזיים, אתלטיקה, אימון על יכולת אישית וכו) יהפכו את הילד לשחקן טוב יותר. בטורים הבאים אנסה להביא פתרונות או דרכים לשיפור המצב, עם אסמכתות של אנשי מקצוע בארץ.
אחת המטרות שצריכות להיות זה למצוא פלטפורמה מתאימה לשחקנים שרק עכשיו עלו לבוגרים, בגילאים הקריטיים להתפתחות שחקן לבוגרים. כל החוקים שכופים על המאמנים גורמים לפעמים למאמן הממוצע לעסוק ביותר אסטרטגיה מאשר באימון קבוצה. אני רואה בדמיון בנאדם כמו קטש או חסין יושבים ומנסים לנתח קבוצה עם חוקי גילאים, חוקים לזרים וישראלים, ואני מקווה שלא שכחתי כלום, כי זה אומר שיש להם פחות כאב ראש. בהעדר כל יכולת של הליגות הבכירות לספק לכמות גדולה של שחקנים צעירים דקות משחק, צריך למצוא את אותה מסגרת שתבטיח את היכולת לאותם שחקנים לקבל דקות ולהתפתח.
"לדעתי, הבעיה העיקרית בכדורסל, והיא זאת שמונעת מאיתנו ליצור יותר שחקנים היא העדר מסגרת לגילאי 18-22" מסביר יונתן "יונצ'וק" אלון, עוזר המאמן של הפועל "יונט" חולון, ואחד מהמאמנים הבולטים שיצאו ממחלקת הנוער של הפועל ירושלים בשנים האחרונות (אשר תחתיו שיחקו בין השאר דניאל תמיר, עידן רג'ואן, גיא דותן, עדי כהן סבן, אדם אריאל ואחרים). "מדובר בגילאים בהם שחקנים מעצבים את עצמם, והם נחשבים לגילאים החשובים ביותר להתפתחות השחקן. צריך ליצור מסגרת שמתאימה לצרכים של אותם שחקנים. לא רק דקות משחק, אלא גם אימונים "
אז למה לא לקחת את הליגה הארצית כפרויקט לשחקנים באותם גילאים?
"אני לא מסכים לגבי הליגה הארצית, כי זאת ליגה שמתאמנים בה מעט מדי. צריך לחייב כל קבוצה בליגת העל להחזיק קבוצה כזו, שתהיה אפילו תחת מחלקת הנוער ותתאמן 6 פעמים בשבוע ותשחק בליגה של 12 קבוצות בלי יורדות. העניין האמיתי בליגה הזאת הוא המוכנות הפיזית של השחקנים, כי כשהם מסיימים גיל נוער רובם המוחלט פשוט לא מוכן עדיין להתמודדות בשתי הליגות הבכירות".
איך זה מסתדר עם המערכת הצבאית?
אין בעיה עם הצבא כי צריך בשביל קבוצה כזו בסה״כ 3 שחקנים מכל מחזור שיכולים לשלב צבא וכדורסל מקצועני. צריך להבין ש 95% מהשחקנים שמסיימים גיל נוער לא בשלים פיזית להתמודד בליגת בוגרים ואת רוב השחקנים אנחנו מאבדים שם."
אז פיתרון אחד שמוצג הינו: קבוצות בת עם יעוד לאמן את אותם שחקנים בגילאים 18-22, אימונים רבים, ועבודה על היכולת האינדיווידואלית של השחקן. נכון, יש הרבה חסרונות או חורים בתוך תכניות מסוג זה, כמו כמות השחקנים שאפשר לגייס, המלחמה על שחקנים מוכשרים בליגה הלאומית או ליגת העל, והתקציבים. אבל פתרונות מהסוג הזה אלו אותם פתרונות עם חשיבה מחוץ לקופסא שיכולים לקדם אותנו. לראייה, יש כמה וכמה מדינות, דוגמת גרמניה, שיש להם ליגות כאלו.
גם מאמנים רוצים להצליח
בהמשך לדברים שנאמרו בשבוע שעבר על תפיסת המאמן שרוצה לנצח, לפעמים על חשבון קידום שחקנים אלון אומר "למאמנים בישראל יש הרבה ידע זה נכון. אבל, חשוב לדעת ואת זה לא כולם יודעים שידע בלאמן בוגרים הוא לא בהכרח מתאים לגידול שחקנים ולהיפך. בעייני זה מקצוע שונה בהמון דברים"
מאמן אחר איתו דיברתי הוסיף על דברים אלו: "צריך לזכור שגם למאמנים חשוב לנצח בכל גיל כי גם הם צריכים להתקדם ואף אחד לא יזכור להם שהם גידלו שחקן כזה או אחר".
נקודה לציון. במדינת הגמדים?
אנחנו רגילים לאורך השנים בליגת העל ובליגה הלאומית לגבוהים באיזור ה205.זכורות לי לא מעט שנים שהגבוהים הבכירים כאן, כמו אדי אליסמה, נוריס קולמן, בילי תומפסון, טונג'י אווג'ובי, עידו קוזיקארו ואחרים לא עברו את המספר הנ"ל. לרוב, הליגות הבכירות שלנו ידועות בשחקנים יחסית נמוכים לאירופה, עם סגנון משחק מהיר. כל גארד נהיה פוורוד, כל פוורוד נהיה סנטר לעניים.
והשנה? השנה כאשר רוב הקבוצות טרם סיימו להרכיב את הסגלים שלהם: ירושלים החתימו את פישר (212), מכבי תל אביב את ויקטור פאברני (211), הפועל תל אביב את רוברט רוטבארט (217), מכבי חיפה התחזקה בג'רמיה קרייסברג (208) לצד אלכס צ'ורבצ'יץ (212), בני הרצלייה את המאדי נדייה (213) ובקריית גת הגיע ג'ייסון לאב (206). וזה עוד לפניי שדיברנו על שחקנים כמו אליהו, ג'וש דאנקן, וואלי ג'אדג' ואחרים. מדינת הגמדים? לא כזה בטוח (רעש ומהומה תמיד, דרך אגב)
לזיכרו של עידן רוכין
ב27 לחודש בירושלים יתקיים הטורניר השנתי לזכר עידן רוכין, בו ישתתפו, בין השאר, קבוצת הנוער של הפועל ירושלים וקבוצת הנוער של מכבי ראשון לציון. את אביו של עידן, ירון, הכרתי בשנים האחרונות, אם דרך מחלקת הנוער של ירושלים, ואם זה דרך הקבוצה הבוגרת. משתדל ללכת, לסקר, בעיקר לתת לטורניר הזה במה. לפעמים הטורניר הזה חשוב לי לא פחות מעוד טורניר של ליגת העל או נבחרות ישראל.
את עיקר המידע על עידן תוכלו למצוא בלינק הבאhttp://www.che.co.il/HTMLDocs/Memorial/idan.html. רק בקצרה: עידן ז"ל חלה בסרטן בגיל צעיר, והתמודד עם המחלה עד מותו כמה וכמה פעמים. את חייו הוא הקדיש לכדורסל. קורס מדריכים, קורס מאמנים ואין ספור שעות במגרשי הכדורסל הם רק חלק מפועלו של אדם שנקטף בגיל כל כך צעיר. הטורניר הזה הינו הזדמנות לחלוק כבוד לאדם שלא נתן למחלה לשנות לו את שיגרת יומו.
לתגובות: t5550@walla.com