גל גרינברג, האוהד הכי שרוף שיש של עירוני ר"ג וכתב ספסל, במכתב פתוח לראש עיריית רמת גן ישראל זינגר, בקריאה ובקשה להתערב ולסייע במצב הקבוצה.
-- גל גרינברג --אהדת קבוצת ספורט הינה אחת ממערכות היחסים המורכבות ביותר היכולה להיות לאדם. היא יכולה לעורר שמחה והתרגשות ברמה שמעטים הדברים בחיים היכולים בכלל להתקרב לכך. ההתרגשות לפני פתיחת העונה, לפני משחק פלייאוף, לפני התקפה שיכולה להכריע עונה שלמה. פחד מלווה בתקווה וחלומות, שלא פעם מתנפצים ושוברים את לבך, אך במקביל לכאב, אתה נותר אסיר תודה על הזכות שקיבלת – לחלום.
למה אני קורא לזה מערכת יחסים? כי אני לא חושב שיש דרך אחרת לתאר את היחסים האלו מלבד אהבה. אהבה מוגזמת, לא הגיונית, תובענית מדי, שלי באופן אישי הסבה בוודאות יותר רגעי תסכול ועצב מאשר רגעים של אושר ושמחה. ועדיין כמו רבים אחרים ברחבי העולם אשר היו ונמצאים במצבי, לא הייתי מחליף או משנה דבר לעולם.
אני אוהב את עירוני רמת גן. עוד מילדות, עוד כשהיתה מכבי רמת גן, דרך האיחוד, דרך השנים הנפלאות בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, עד השנים הרעות והרעות יותר בעשור האחרון. במשך שנים בחרתי באופן מודע להתרכז אך ורק בדבר אותו אני יודע לעשות הכי טוב – לעודד את הקבוצה שאני אוהב. נסעתי לכל חור, לא פעם לבדי או בליווי אדם אחד או שניים, כדי לדאוג שבכל מגרש אליו נגיע, הקבוצה לא תהיה לבדה. מדי עונה השקעתי מאות שעות ואלפי שקלים כדי לדאוג לציוד עידוד, הבאת קהל למגרשים, מעולם מבלי לקבל על כך שכר – כי את הגמול שלי הקבוצה החזירה לי לא בכסף. ראיתי במשך השנים אוהדי קבוצות אחרות מוחים נגד קבוצתם – לא מעודדים, מחרימים משחקים, מפגינים נגד הבעלים. אני מודה כי אז חשבתי שאין זו הדרך וכי על אוהד לעודד את קבוצתו תמיד, לא משנה מה. היום אני מבין שטעיתי. היום ברור לי, שאלמלא יהיה מי שיתערב, אחת ממערכות היחסים הארוכות והמורכבות בחיי – בדרך להגיע אל סיומה.
בני ברנר הינו היו"ר של עירוני רמת גן בעשור האחרון. למרות הביקורת הרבה שיש לי כלפיו, במקום כלשהו אני עדיין מרגיש לא נוח לצאת כנגד אדם שהשקיע מכספו וממרצו בקבוצה במשך שנים, גם אם מניעיו לא היו תמיד ברורים לי. אך אדם צריך לראות כשהוא מאבד את הדרך, במיוחד כשמדובר בדרך ומסורת של מועדון, אשר נראה כי אינם תואמים את דרכו של ברנר. אין עוררין כי מבחינה מקצועית הכישלון של ברנר מוחלט – בניהולו, מועדון אשר משנת 1968 עד 2010 בילה עונה אחת בלבד בליגת המשנה, פותח בה כעת את עונתו החמישית ברציפות, כאשר בעונות אלו לא השכילה הקבוצה אפילו להגיע לגמר הפלייאוף. אך לא על כישלון זה אני מלין, אלא על כך שבתקופתו של ברנר איבד המועדון את זהותו לחלוטין. מן אחד המועדונים המסודרים בליגת העל, הפכנו למועדון אשר הינו שם נרדף לאי סדר ניהולי, חובות לשחקנים, סוכנים, מאמנים ומי לא. אני מתבייש להעלות על הכתב רבים מן הסיפורים ששמעתי לאורך השנים, אשר מתוך לויאליות חשבתי כי המעשה הנכון הוא לשמור את קיומם בדיסקרטיות. אך לא עוד.
בעבר התגאה המועדון בשחקני הנוער אשר צמחו בו, השתלבו בקבוצה הבוגרת וממנה התקדמו לקבוצות גדולות ולנבחרות ישראל. הקבוצה התבססה על שחקני בית, שגדלו במועדון, שמחוברים אליו. בעשור האחרון שחקנים שגדלו בנוער של רמת גן, שחקני נבחרת כמו אלישי כדיר וליאור אליהו עשו את הפריצה שלהם במקומות אחרים. האחרון אפילו לא שיחק משחק אחד בקבוצה הבוגרת, אחרי שגדל בקבוצה מגיל קט-סל. עמית שמחון לא זכה כלל להזדמנות בקבוצה הבוגרת. נדמה כי מבין העולים מקבוצת הנוער מי שקיבל את מירב ההזדמנויות, התמיכה והלחץ על מאמנים לשתפו, הוא לא אחר מבנו של ברנר, אור, אשר אחרי שנים בחמישיה של הקבוצה בליגת העל ובליגה הלאומית, המשיך והתקדם להפועל עודפים בליגה ב'. שחקני בית הפכו גם הם לעול ולא למצרך רצוי – כך לאורך הקיץ הזה ישנם דיווחים על התכחשות המועדון לחוזה לשנתיים אשר נחתם לפני העונה שעברה עם עודד שעשוע, שחקן אשר גדל במועדון, זכה עמו באליפות בגיל נוער והגיע עמו לגמר הפלייאוף בליגת העל.
בשבועות האחרונים עלתה שוב הקבוצה לכותרות באתרי הספורט – הפעם בעקבות איחוד, שיתוף פעולה, הפיכה לחממה לצעירי קבוצת מכבי תל אביב. במחי החלטתו של ברנר, קבוצת הכדורסל העירונית של רמת גן, עיר של כ-150,000 תושבים, תהפוך לקבוצה אשר תפקידה הינו לייצר שחקנים למכבי תל אביב. הניהול המקצועי כולו יהיה בידי מכבי תל אביב, אשר קובעת את המאמן, את עוזריו ולמעשה תקבע את דרכו של המועדון. מחלקת הנוער של עירוני רמת גן, אחת ממחלקות הנוער הוותיקות וההישגיות בישראל לאורך השנים תהפוך למעשה לחסרת חשיבות כאשר בוגריה ידעו כי הקבוצה הבוגרת אינה פתוחה בפניהם. את מקומם תפסו בוגרי מחלקת הנוער של מכבי תל אביב. ישנם גורמים בעמותת המועדון ביניהם שחקן העבר של המועדון עמיקם ריקלין, אשר יוצאים כנגד המהלך (כפי שדווח בספסל בשבוע האחרון), אך אין בכך די.
אדוני ראש העיר מר ישראל זינגר – מועדון הכדורסל עירוני רמת גן, אחד המועדונים הוותיקים והמכובדים ביותר בספורט הישראלי, אחד הנכסים הספורטיביים הגדולים ביותר של העיר, נמצא באחת הצמתים החשובות בתולדותיו. בשנים האחרונות הוכח כי הפוטנציאל של הקבוצה גדול, עמי נאווי, שגדל בקבוצה כנער, סייע כמאמן להחזיר משהו מן הרוח של המועדון. נרשמה התעוררות של הקהל אשר חזר למגרשים אחרי שנים, הוקם חוג אוהדים, הוחזרה הזהות. אך שינויים אלו נגדעו באיבם. במקום לחזק את שורשי המועדון, לשלב עוד בוגרים של מחלקת הנוער בקבוצה, לשלב שחקני עבר בתפקידים ניהוליים, ויתר המועדון על זהותו. ובשביל מה?
אדוני ראש העיר, אל תתן לקבוצה עם מסורת של שנים להימחק. אל תתן לתקציבים עירוניים לרדת לטמיון שנה אחרי שנה. אל תתן למועדון הזה להתרסק במשמרת שלך. בבקשה, פעל להצלת את עירוני רמת גן.
תגובות
תגובת עיריית ר"ג: "בשבועות האחרונים מכבי ת"א קיימה מספר פגישות עם נציגים מעירוני רמת גן וזאת בכדי לקדם שיתוף פעולה בין המועדונים, שיתבטא בהשאלת שני שחקנים של מכבי בכרטיס הכפול וכן השאלת דראגאן בנדר, השחקן האירופי המבטיח ביותר בגילו. כמו כן, נבחנה השאלת שחקנים נוספים של מכבי לעירוני רמת גן, בהתאם לשיקולים התקציביים והמקצועיים של עירוני רמת גן. שיתוף הפעולה נועד לתמוך בעירוני רמת גן ולעזור לה להעמיד קבוצה ראויה ואטרקטיבית בליגה הלאומית, תוך כדי קידום דור צעיר של שחקנים- כל זאת, ללא תמורה. חשוב לציין כי אין מדובר בקבוצת בת או ניהול כלשהו מצד מכבי אלא אך ורק שיתוף פעולה שנוצר מתוך זהות ערכים ואינטרסים של שני המועדונים"
תגובת עמיקם ריקלין: "איני מבין איך יתכן שעיריית ר"ג תסכים לכך שהקבוצה שהיא הקימה- עירוני ר"ג, שהינה סמל של ר"ג, תישלט על ידי מכבי ת"א ותעלם כאגודה שעומדת בפני עצמה ומייצגת את העיר ר"ג. מעבר לכך אני תמה איך עיריית ר"ג תעביר מכספי המיסים של תושבי ר"ג כדי לסייע במימון קבוצת בת של מכבי ת"א. מהיכרותי עם ראש העיר מר ישראל שזינגר, אני בטוח ומשוכנע שבמידה ויבדוק את הנושא לעומקו, לא יסכים למהלך זה. בעיניי ראש העיר חשובים סמליי העיר, שחקנים שגדלו בעיר ולא שחקני מכבי ת"א שלהם צריכה לדאוג עיריית ת"א ולא עיריית ר"ג."
תגובת בני ברנר: "אין איחוד עם מכבי תל אביב ואנחנו נמשיך כמו כל קבוצה בליגה לאומית להשתמש בכרטיס הכפול."
הו ר"ג בתקופות היפות (עדי פוזנר)