ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות

אבדה תעודת זהות
ספסל ,25/05/2012

כמו כל הספורט בישראל, גם הכדורסל הישראלי נמצא בצומת על פרשת דרכים. אחרי שבעה פיינל-פורים, ושלוש אלופות שונות, אין ספק שהכדורסל הישראלי צריך שינוי. שינוי שיבוא מלמטה, מהבסיס. ערב הפיינל פור, איתמר יצחקי על כמה מהנקודות החשובות שצריך לשנות, בדרך להחזרת הזהות לכדורסל הישראלי. רמז: פחות זרים, יותר ישראלים, יותר משחקים, ונטייה לאירופה.

בעשרה ביוני תחליט מנהלת הליגה על חבריה מהי השיטה החדשה לעונת המשחקים 2012/13, וכאמור, ההחלטות שתושגנה הן משמעותיות ואף מכריעות לא רק לעונת המשחקים הבאה, אלא לעתיד הכדורסל הישראלי כולו. כולנו תקווה שהשיטה שתיקבע בעשרה ביוני תהיה ספורטיבית, הוגנת, וחשוב מאלה - שיטה שתרוץ לאורך זמן.

גם עונת 2011/12 הסתיימה בלי הפתעות מיוחדות. שוב זו מכבי, שוב זה ההיכל. והעולם, כמנהגו נוהג. נכון, מירב הברכות לאשדוד שהגיעה למעמד. אבל ספק אם זה יכתיר את העונה הזו כעונה מוצלחת, כעונה מותחת, מעניינת או מרתקת. נכון, היו משחקים שכיף היה לצפות בהם. אבל זהו, ומעונת כדורסל אנחנו מצפים להרבה יותר.
לא פחות מ65 זרים עברו העונה בליגת העל שלנו. ספק אם את רובם נזכור, ספק אם לרובם מישהו יצליח להזדהות. למה ? משתי סיבות. האחת – הולכים על כמות ולא על איכות. השנייה – הקהל מתחבר הרבה יותר לישראלים, ולא לזרים, טובים ככל שיהיו.
הוכחה נוספת ? להוציא את מכבי ת"א, ריבוי זרים דווקא הפריע לקבוצות, וההיפך – תראו איך נראתה העונה של בני השרון (8 זרים), נתניה (7 זרים), או חיפה (7 זרים) – שלוש הקבוצות סיימו את הליגה בבית התחתון ועונה מאוד מאכזבת. מצד שני, אשדוד (5 זרים, סיימה את העונה עם שלושה בלבד), חולון וראשון לציון (4 זרים לכל קבוצה) – שלושתן שיחקו בפיינל פור הקרוב.

והדוגמה הטובה ביותר – השחקן המשתפר של העונה, ה- MVP של העונה, איזה תואר שתרצו . יוגב אוחיון. פשוט תענוג לראות את הרכז הטוב ביותר בישראל. שחקן העונה. איזה פיינל פור מצוין, איזה דאבל-דאבל בגמר הפיינל פור. אירוע השיא של הכדורסל הישראלי נתן לחובב הכדורסל לראות את קרב הרכזים הטוב ביותר שיש לליגת העל להציע – יוגב אוחיון מול מאיר טפירו. כמה סמלי שזה היה הגמר, אולי טקס העברת היורש, כי היום כבר אין לאף אחד ספק שיוגב הוא היורש, טקס החלפת הדורות בכדורסל הישראלי. וכמו שהמשחק הזה סימן את חילופי הדורות, את הסוף מצד אחד, ואת ההתחלה מהצד השני, קברניטי הליגה צריכים לשאול את עצמם שאלה אחת:

האם עונת המשחקים האחרונה נראית כמו שאנחנו רוצים לראות את הכדורסל הישראלי ?

הכדורסל הישראלי שאנחנו אוהבים הוא לא רק מכבי. הכדורסל הישראלי משופע בישראלים טובים, ובצעירים מבטיחים. הכדורסל הישראלי הוא כזה שמביא אלפי אוהדים למגרשים כל שבוע, כדורסל שמשוחק באולמות מלאים ורועשים. הכדורסל הישראלי שאנחנו אוהבים מייצר דרמה כל שבוע, ולא רק מחודש אפריל, שבאמת יש על מה לשחק (וגם זה בערבון מוגבל

ומה הלאה ?

עונת המשחקים הבאה עתידה להיות מבטיחה הרבה יותר. למה ? כי הפועל ת"א חוזרת לליגת העל, ותאהבו את זה או לא, זה מבטיח עוד כמה משחקים טובים ומעניינים במהלך העונה. למה ? כי לפי מה שאבנר קופל טוען, זו השנה האחרונה של הפיינל פור הישראלי, וחוזרים לסדרות שרובנו כל-כך אוהבים. למה ? כי זו שנה שלהרבה קבוצות יש מה להוכיח – גליל, אשקלון, וכמובן ירושלים.
אחרי עונת 2011/12, ולקראת עונת 2012/13, הנה תעודת הזהות שצריכה להיות לליגת העל שלנו:

סממני המפתח לתעודת הזהות – מבנה תקין ויציב שכולל כמות, איכות, קהל ושייכות:

I - מבנה תקין ויציב:

לשנות ולעשות התאמות זה טוב ויפה, אבל ליגת העל חייבת מבנה יציב ותקין, ולא שיטה שמשתנה בכל שנה, בלי חוקים חדשים, ובלי אירועים נוצצים. ליגת העל חייבת להכיל 12 קבוצות. בטח ובטח לא מספר אי-זוגי של קבוצות כך שנוצר מצב שבכל שבוע קבוצה אחת לא משחקת. 12 קבוצות, שישה משחקים בכל מחזור (בשביל המתח, הדרמה והעניין לפחות ארבעה מהם באותו יום, ולא לפרוש שישה משחקים על שלושה ימים). בכל עונה תעלנה שתי קבוצות לליגת העל, במקום שתי קבוצות שתסיימנה את העונה במקומות 12-11.
בתום שלושה סיבובי ליגה תחולק הליגה לשני בתים – עליון ותחתון.
בית עליון:
8 הקבוצות שתסיימנה את העונה במקומות 8-1 תתמודדנה בסדרות פלייאוף של הטוב מחמישה משחקים בדרך לחצי הגמר (מקום 1 נגד מקום 8, 2 נגד 7, 3 נגד 6, ו4 נגד 5). בחצי הגמר תשוחק סדרה בת חמישה משחקים (המנצחת בסדרה בין מקומות 1 ו8 נגד המנצחת בסדרה בין מקומות 4 ו5, המנצחת בסדרה בין מקומות 2 ו7 נגד המנצחת בסדרה בין מקומות 3 ו6).

סדרת הגמר תהיה בת שלושה משחקים, ולא חמישה, כך שסיכוייהן של הקבוצות הקטנות יותר יהיה גדול יותר מאשר בחמישה משחקים. בתום סדרת הגמר תוכתר האלופה. המסיימות במקומות הגבוהים ביותר תתמודדנה במפעלים האירופיים (בהתאם למספר ההקצאות לכדורסל הישראלי, כך גם תשחקנה קבוצות ישראליות באירופה).

בית תחתון:
ארבע הקבוצות שתסיימנה את העונה במקומות 12-9 תשחקנה במתכונת של ליגה פנימית, בת שלושה סיבובים נוספים (חוץ מהליגה הסדירה) – כך שכל קבוצה תפגוש את כל קבוצות הבית התחתון (ותשחק מספר שווה של משחקים כמו קבוצות הבית העליון בשלב רבע הגמר וחצי הגמר), ותשחק עוד תשעה משחקים לאורך העונה.
המשמעויות:

1. תחרותיות ועניין מתחילת העונה ועד סופה. משמעות למיקום בסוף העונה (גם בהתמקמות בפלייאוף העליון, וגם בהרווחת יתרון הביתיות).

2. מספר משחקים רב לאורך העונה, מספר משחקים שיאפשר למשוך קהל רב, והכנסת סכום כסף גדול יותר מזכויות שידור (שידור של יותר משחקים מכניס יותר כסף), אמצעי פרסום ועוד.
שתי הקבוצות שתהיינה ממוקמות במקומות 12-11 בתום הליגה הפנימית תרדנה לליגה הלאומית.

הקהל רוצה כדורסל, והרבה. משחק בכל שבוע, לפעמים אפילו שניים בשבוע. כמות המשחקים שלו זוכה הקהל במהלך העונה הסדירה הוא קריטי לזהות הליגה, ובסופו של דבר גם להצלחתה. במתכונת הנוכחית, נוצר מצב שקבוצה מסוימת יכולה להעביר שבועיים שלמים מהעונה ללא משחק אחד. לעומת זאת, במתכונת החדשה, כל קבוצה משחקת בין 50-40 משחקים בעונה (לא כולל גביע) – ואפשר לקבל ליגה הרבה יותר מעניינת, מותחת, ובעיקר אינטנסיבית. 40 משחקים יכולים למשוך הרבה יותר קהל, והרבה יותר כסף. משחקים מסוימים ישוחקו באמצע השבוע (ימי שלישי ורביעי), בשעות נוחות יותר גם לבני הנוער. ליגת אינטנסיבית היא ליגה מקצוענית יותר, מעניינת יותר, אטרקטיבית יותר ומשוכת יותר. בנוסף, מספר משחקים רב יותר מאפשר לקבוצות להתחבר טוב יותר תוך כדי עונה, וכן זמן רב יותר כדי לכפר על תקופות פחות טובות.

לסיכום: ליגה בת 12 קבוצות, שלושה סיבובי עונה סדירה. בסופה אלופה אחת (אחרי סדרות משלב רבע הגמר עד הגמר) ושתי יורדות לליגה הלאומית (אחרי ליגה פנימית של מקומות 12-9), במקומן תעלנה שתי קבוצות אחרות מהליגה הלאומית.

II – איכות:

תהא הליגה מעניינת ואינטנסיבית אשר תהא, כדי להיות גם ליגה מושכת ואטרקטיבית, היא חייבת להיות גם ליגה איכותית, מכמה סיבות: האחת – ליגה איכותית מושכת אליה יותר קהל, ויותר קהל בסופו של יום שווה גם יותר כסף. השנייה – אחרי הכול הכדורסל הישראלי צריך את השחקנים הישראלי במיטבם לקראת כל קיץ – למשימות הלאומיות, וכמה שזה נשמע מרחיק לכת, לליגת העל תפקיד משמעותי ואף מכריע ברמתו של השחקן הישראלי.

חייבים לזכור שכסף הוא דבר משמעותי, אבל הוא לא שם המשחק. בנייה נכונה של הקבוצות יכולה להיבנות גם בתקציבים קטנים בהרבה מזל של מכבי. הדרך – השקעה גדולה יותר בשחקן הישראלי בשחקן הישראלי הצעיר – בנייה לטווח ארוך, בכדי לקבל שחקנים ישראלים טובים יותר בעתיד. לראייה – לכל קבוצה ישראלית טובה יש לפחות רכז ישראלי מוביל אחד (למכבי יוגב אוחיון, לירושלים יובל נעימי, לחולון מורן רוט, אשדוד כמובן עם טפירו וחג'ג'), ומצד שני, קבוצות ללא רכז ישראלי מוביל נתקלו בבעיות רבות העונה (גלבוע גליל, בני השרון, חיפה). מחלקות הנוער משופעות בגארדים מוכשרים מאוד. למה לא לתת להם את הצ'אנס ? אולי בטווח הקצר זה יהיה הפסד או שניים, אבל בטווח הארוך כולנו נרוויח. לכן, תקרת שכר, לפחות כרגע, אינו צעד שהוא בגדר חובה. להיפך – במקום להגביל, להגדיל. ויש הרבה דרכים.
אגב, עוד שתי נקודות קטנות למביני דבר:
1. מצאו פתרון הולם לעניין הספורטאים הצעירים המובילים. חלילה, אף אחד מאיתנו לא בעד השתמטות, אבל אלו מקרים מיוחדים של ספורטאים מצטיינים שפשוט מתבזבזים בשירות הצבאי, קשה הרבה יותר לעבור מהצבא לחיים האזרחיים ולחזור ליכולות העבר. אחרי הכול, ספורטאים מצטיינים גם מייצגים את המדינה, וכנראה שהתרומה שלהם ככאלה תהיה גדולה יותר מאשר שירות צבאי.

2. עשו הכול בשביל להפחית את המס על השחקן הישראלי. כמה אבסורד שעל אזרח מקומי צריכות הקבוצות לשלם יותר מס, מאשר על עובד זר (וכך צריך להסתכל על זה. שחקן זר הוא גם עובד זר). הורדת המס על השחקן הישראלי תעודד את הקבוצות להשקיע בישראלים, ולא בזרים. לפחות שיהיה שוויון בקטע הזה, אם לא יותר מכך.
בעניין הזרים: אף קבוצה (כולל הקבוצות המשחקות באירופה), לא צריכה יותר מחמישה זרים (וגם זה יותר מדיי לדעת רבים). עדיף איכות על כמות. עדיף להביא ארבעה ואף שלושה זרים איכותיים, שיעריכו את המקום אליו הם הגיעו, שיחברו את הקבוצה ויתרמו לה, מאשר שישה-שבעה שרק יהרסו את הקבוצה. (ע"ע ירושלים בעונת 2004-2003, שלקחה את גביע היול"ב עם שלושה זרים).

הו אירופה, אירופה:
צעד שהוא בגדר חובה לעשות הוא לחייב את הקבוצות לשחק במפעלים אירופיים. לא להמליץ, לחייב. אם לדוגמה ישנן חמש הקצאות לשלושת המפעלים המובילים (יורוליג, יורוקאפ, יורוצ'אלנג'), חמש קבוצות ישראליות חייבות לשחק במפעלים האירופיים. זה משפר את הקבוצות, זה עושה אותן טובות יותר. קבוצות ישראליות טובות יותר משפרות את הליגה המקומית. זרים טובים יותר, שמחפשים לשחק במפעלים האירופיים יגיעו לליגה הישראלית וייקחו בה חלק, השחקנים הישראלים יפגשו שחקנים איכותיים. הופעה במפעלים אירופיים מושכת יותר בעלי עסקים וספונסרים, כסף מזכויות שידור – יותר כסף לקבוצות, יותר השקעה, שיפור תשתיות, עוד משחקים מעניינים במהלך העונה שמושכים עוד קהל, ועוד ועוד. בקיצור ולעניין – השתתפות במפעלים האירופיים מזיזה את כל החלקים החיוביים בגלגל.

III – קהל ושייכות:

אדון קופל היקר. ליגת העל למען הקהילה זה יפה, נחמד, ואפילו מרגש ומבורך. אבל ליגה אטרקטיבית חייבת קהל במגרשים, והרבה. לא עוד לשחק מול אולמות ריקים (ולא שהאולמות כאן כל-כך גדולים). נכון, משיכת קהל יכולה להיות רק נגזרת של ליגה מעניינת ואיכותית, אבל עד אז – למשוך קהל למגרשים. הדרך המהירה ביותר: סבסוד כרטיסים למשחקים לבני נוער, הבאת מחלקות הנוער, ואפילו כרטיסים ומנויים בחינם למשחקים מסוימים בליגה. כן, גם למשחקים המעניינים. אין תחליף למשיכה מאשר להיות במגרשים.
ושוב, חוזרים לבסיס. אותו קהל יגיע למגרש, כשהוא ירגיש שייכות והזדהות. כשהוא ירגיש קרבה לליגה. הדרך – שחקנים ישראלים, והרבה. הקהל מחפש את זה שהוא יכול להזדהות איתו במהירות, לא אותו זר שייתן הטבעה מרהיבה, ינצח משחק, או אפילו ייקח אליפות, אבל שנה לאחר מכן ימשיך הלאה. לכן, לפחות שני ישראלים על המגרש בכל רגע נתון, חיוב קבוצות לרשום בטופס לפחות שלושה שחקנים ישראלים צעירים. זו הדרך – גם לקרב ולמשוך את הקהל, וגם לשפר את הכדורסל הישראלי.

לסיכום, אין ספק שלכדורסל הישראלי יש הרבה עבודה. אפילו המון עבודה. בשנה כל-כך קריטית, השינוי חייב להתחיל, בכל האספקטים השונים – ליגה יציבה בת 12 קבוצות, שתי עולות ושתי יורדות בכל שנה, החזרת הסדרות, לשדר יציבות. להשתלב במהירות במפעלים האירופיים, למשוך קהל, ולחזק את מעמד השחקן הישראלי.

לליגת העל אבדה תעודת זהות, המוצא הישר מתבקש להחזירה למנהלת הליגה.

פגרה נעימה, גם, בגדול !