אחרי שכולם כבר סימנו את סטף קרי כמלך החדש והכתירו כבר באמצע העונה את גולדן סטייט כאלופה, המלך האמיתי התעורר בפלייאוף ורשם עוד היסטוריה בשנה המטורפת הזאת. רוני לוי על האליפות ההיסטורית של קליבלנד.
-- רוני לוי --אין ספק שעונת 2015/16 תהיה חקוקה עמוק בספרי ההיסטוריה. מה לא קרה לנו השנה: לסטר אלופת אנגליה, מכבי ראשון לציון לקחה אליפות בכדורסל, באר שבע לקחה אליפות אחרי 40 שנה במדבר, צסק"א לקחה את היורוליג אחרי שנים רבות בתור הלוזרית הרשמית של המפעל ועוד רבים אחרים. גם הלילה היינו עדים להיסטוריה כשהשחקן הטוב ביותר בהיסטוריה בכדורסל זכה באליפות אחרי שכולם כולל כולם לא האמינו שתסריט כזה יכול לקרות.
כמו בכל גמר NBA בשנים האחרונות גם השנה התעוררתי כמו משוגע כדי לצפות בהצגה הטובה בעולם שיש לכדורסל להציע. מצד אחד, הילדים הטובים והשקטים מגולדן סטייט ומהצד השני המלך ונתיניו מקליבלנד בשחזור של הגמר משנה שעברה. שני ההבדלים המשמעותיים שהבדילו בין שנה שעברה לשנה היו הסגל המלא שקליבלנד הגיעה איתו לגמר והמאמן שהתחלף. לא אשקר לכם, אני בדיוק כמו כל ישראלי שאוהד ספורט ורוצה שהישראלים יצליחו בכל מקום אהדתי את קליבלנד ובלאט בשנה שעברה (לא לדאוג אני עדיין נשאר נאמן לקבוצה היחידה שלי בNBA- וושינגטון). כל מה שרצתי זה לראות את המאמן הישראלי לוקח את גמר הNBA, אבל הסגל החסר והיכולת המדהימה של גולדן סטייט ניצחו ולקחו את התואר.
השנה זה כבר היה לגמרי אחרת. רציתי שסטאף קארי יקח עוד אליפות ולא בגלל שקליבלנד פיטרו את בלאט, זה בכלל לא שינה לי. אלא בגלל שבמשך כל העונה המכונה שנקראת גולדן סטייט ווריורס דרסו כל מה שעמד מולם ועל דרך שינו את פני המשחק. אם פעם דאנקים היו באופנה, החבורה של סטיב קר בדיוק כמו המאמן שלהם הביאו לאופנה את השלשות המטורפות ואיך אפשר שלא להתלהב כשאתה רואה שהבחורים האלה קולעים מכל פינה, זווית ומצב אפשרי. על הדרך חוץ מלשנות את סגנון המשחק הנהוג הם גם קבעו שיא NBA מטורף של
73 ניצחונות ו-9 הפסדים ונראה היה שמולנו עומדת הקבוצה הטובה בעולם ושהאליפות השנה קלה מתמיד. אלא שהמלך מקליבלנד לא היה מוכן לוותר.
המלך המדובר הוא לא אחר מאשר לברון ג'יימס. אני בטוח שהדעות שנויות במחלקות לגבי הבן אדם הזה, אבל הפעם הוא הוכיח (בפעם המי יודע כמה) שאותו אסור להספיד. אחרי שעזב את קליבלנד בשביל לקחת שתי אליפות במיאמי הוא חזר והרעב היה גדול מתמיד. נכון, בשנה הראשונה העייפות והסגל החסר השפיעו והאליפות הלכה לסטף קרי וכולם חשבו שזהו, יש מלך חדש בשכונה. אבל לברון כמו לברון הוריד את הראש עבד קשה והגיע שוב לגמר נגד סטף קריי. הפעם זה נגמר שונה.
כל מי שראה את סדרת הגמר כבר חתם שסטיב קר מסמן עוד אליפות כבר אחרי 4 משחקים כשהקבוצה שלו הובילה 3-1, תוצאה שממנה אף קבוצה לא הצליחה לחזור. אבל כמו שכבר אמרתי השנה זה שנה של היסטוריה. לברון וארוויניג רצו לרשום את ההיסטוריה מחדש ובמשחק החמישי שהיה אמור להכתיר את גולדן סטייט הם קלעו 41 נקודות כל אחד וניצחו בגדול. גם אז אף אחד לא האמין שהמהפך יקרה ואז הגיע המשחק השישי ושוב המלך מקליבלנד לקח את המושכות, תפר 41 נקודות וניצח בגדול. הפעם כבר התחילו ספקות ובמצב של 3-3, המשחק האחרון באורקל ארנה הביא איתו את הטירוף לכל מקום. המחירים הרקיעו שחקים והמשחק סיפק לנו הכול: מחצית מטורפת של דיימונד גרין הורידה את החבורה של קר ביתרון 7, אבל בקליבלנד לא הורידו את הראש וחזרו כמו גדולים ובהובלת המלך שלהם לברון ג'יימס (שסיים עם טריפל דאבל מדהים) זכו באליפות ראשונה למועדון וההיסטוריה נרשמו. הריעו למלך הבלתי מעורר של הכדורסל לברון ג'יימס.