מכל מלמדי השכלתי, ואני אוהב לקרוא כמה שיותר טורים של כתבי הכדורסל בארץ, בשביל לקבל תמונה מלאה על המשחק הזה. אבל אני הכי אוהב כאשר מגיע טור שמערער לי כל הנחת יסוד, שגורם לי לנסות לחשוב מחדש. וככה היה עם הטור של ברק חקלאי.

גילוי נאות, ברק היה האיש שהביא אותי לספסל, עוד שהייתי בצנחנים, וכל מה שעניין אותי היה הטבלת ייאוש, ושהקצינים יעזבו אותנו בשקט. הטור של חקלאי גרם לי לחשוב מחדש. תקופה ארוכה אני כותב על כך שיש, בזהירות, שיפור במעמד השחקן הישראלי. כתבתי לא מעט על כך שלצד לא מעט ישראלים שלא משחקים, אנחנו רואים יותר ישראלים על המגרש מאשר בשנים קודמות. אבל אז הגיע הטור שלו.

בקצרה, מה שבעצם ברק חקלאי מביא, זאת העובדה שכמות הדקות של הישראלים עלתה מסיבה אחת: כמות מתאזרחים גדולה ומוכשרת (ובאמת שאין מה לדבר על רוצ'סטי, פארמר, פישר, לנדסברג ואחרים).

מה שאתה בעצם אומר שכמות הדקות שלכאורה עלתה אצל הישראלים היא פיקציה? הנחת היסוד שלי הייתה שהם משחקים יותר.

"לחלוטין כן. כמות הדקות של הישראלים עולה כי הגיעו יותר מתאזרחים לליגה מאשר בחמש השנים האחרונות וגם האיכות שלהם היא יותר גבוה מאשר בשנים עברו. אם תסתכל על הדקות של השחקן הצבר תוכל לראות שזו העונה הגרועה ביותר עבורו גם כן בחמש-שש שנים האחרונות."

ובכל זאת אנחנו רואים ישראלים חדשים פורצים בשנה שנתיים האחרונות כמו זליקוביץ, טימור ובלייזר. אין עלייה מסויימת לישראלים הצברים שמשחקים?

"כל עוד החוק הרוסי מונהג, שחקנים ישראלים ישחקו. מצד שני אם לא יהיה, רק הטובים ביותר ישחקו בזמן שהשאר יחממו ספסלים, אלא אם כן יחליטו רק על שלושה זרים ואז לא נראה שינוי לרעה. ארבעה זרים בחמישייה יסרסו לחלוטין את הכדורסלן הישראלי וההוכחה היא מהשנים שקדמו לחוק הרוסי. העלייה היא אך ורק בגלל החוק הרוסי. אם לא היה חוק כזה רוב הסיכויים שלא היינו מגלים את בר טימור. ספציפית כאן אולי כן היינו מגלים אותם כי הם משחקים בעמדות בהן אין יותר מדי שחקנים ישראלים איכותיים".

וכאמור, בטבלה שהוא שם בטור, הוא מראה כיצד המתאזרחים בקבוצות שלהם מקבלים נתח לא קטן מכמות הדקות של כלל הישראלים. כך לדוגמא, כאשר היו למכבי תל אביב שלושה מתאזרחים, הם קיבלו 35% מדקות כלל הישראלים. המצב אצל קבוצות כמו מכבי חיפה ומכבי אשדוד, המשופעות מתאזרחים, המצב לא פחות טוב.

במנהלת כאמור, מבינים את המצב, ומנסים לעשות כמה דברים, כמו הגבלת מתאזרחים, וסדרת חוקים, על מנת ליצור מצב בוא יותר שחקנים מקומיים משחקים. השאלה היא, האם אלו הפתרונות הנכונים.

איך אתה רואה את חוק ה22 שנכנס בשנה האחרונה לליגה? הוא תורם במשהו?

"החוק של ה-22 והכרטיס הכפול זה בדיחה ורק מונע מהשחקן הצעיר להתקדם. קח לדוגמא את יובל זוסמן. שחקן צעיר עם המון פוטנציאל, אבל הסיבה היחידה שהוא בסגל של מכבי תל אביב היא אך ורק בגלל החוק שמחייב שני צעירים עד גיל 22 בסגל. לגבי הכרטיס הכפול זה חוק שהיסודות שלו הגיעו ממקום טוב של כן לתת לצעירים מוכשרים את הבמה בליגה הלאומית, אבל הם במקרה הטוב עושים אימון בשבוע עם הקבוצה מהלאומית ומשחק, ובכל שאר הזמן אפילו לא בעשירייה של האימון בקבוצת ליגת העל וזו בדיחה."

אז מה בעצם צריך לקרות בשביל שנראה עוד ישראלים משחקים או ישראלים חדשים פורצים?

"בהקשר הזה שני דברים: החלטה גורפת על שלושה זרים בסגל, מכבי ת"א וירושלים יכולות להחתים מבחינתי גם 5-6 זרים לאירופה, שיעשו רוטציה בליגה כמו שגם ככה קורה בפועל. השתתפות באירופה של קבוצות דרג הביניים וכך יהיה למאמן יותר הזדמנויות לתת צ'אנס לשחקן הצעיר".

איך את רואה את הניסיון להגביל את מספר המתאזרחים? רשמת בטור שלך שיש פה ניסיון לפגוע במכבי תל אביב. אין פה אינטרס אחר של בעלי הקבוצות?

"החוק הזה לא יעבור בבג"צ. ישראלי הוא ישראלי וכך החוק רואה אותו. וכן, יש פה נטו כוונה לפגוע במכבי בעקבות שלושת המתאזרחים שהם הביאו בתחילת העונה"

לקראת סוף הטור שלך אתה מדבר על כך שבעתיד ישנו סיכוי נוסף לשביתה של שחקני הליגה. עד כמה זה ממשי?

"אם וכאשר תהיה שביתה היא תהיה רק לקראת סיום החוק הרוסי בעוד שנתיים. עוד מוקדם לדעת אבל השחקנים הישראלים לא פראיירים, ועובדתית, אירועי העבר מראים את זה".

ושאלה לסיום. למרות הכול, האם אחרי בשנים האחרונות אתה רואה שיפור בכדורסל הישראלי? האם ישנה מגמת עלייה בכדורסל שלנו?
"זה נושא לכתבה שלמה וכולל לא רק את ישראל שמושפעת ישירות מרמת הזרים בעקבות משברים כלכליים במדינות אירופה. מבחינת הכדורסלן הישראלי יש שיפור אבל הוא הגיע רק תודות לחוק הרוסי. כישרונות יש, אומנם לא הרבה, אבל יש. הם צריכים לקבל צ'אנס אבל אני יכול לספור על כף יד אחת את המאמנים שנתנו צ'אנס אמיתי לצעירים"

כמה הערות לסדר

• בשבוע שעבר דיברתי על חמישה שחקנים שנרקבים על הספסל של קבוצותיהם במקום לשחק. השבוע האחרון תסכל אותי עוד יותר. כי אז הגיע המשחק בין אשדוד למכבי תל אביב, בו שיחקו בצורה נהדרת איתי שגב (13 נקודות ב24 דקות), ונאור שרון (7 נקודות ו4 אסיסטים ב 14 דקות), ותוסכלתי עוד יותר, כששני שחקנים עם פוטנציאל אדיר (בעיקר שגב, שיכול להוות עתודה נוספת בעניין הגבוהים הישראלים), משחקים הרבה פחות, ומקבלים פלטפורמה פחות טובה להתפתח ממה שהם צריכים.
• ובכלל בעניין הגבוהים הישראלים. איתי שגב, דניאל תמיר, רם אליאספור, עידן זלמנסון וכו'. איך אנחנו רוצים להתקדם לאן שהו שאין יד מכוונת לאחת הבעיות הכי גדולות של הכדורסל הישראלי לדורותיו: שחקני פנים ?
• כמה מילים לסיום על טל קרפלס. בשנתיים האחרונות הוא שיחק בקבוצת צמרת ברומניה, רובינארי. באמתחתו הגביע המקומי ומקום שלישי ביורו צ'אלנג', הטורניר הבכיר של פיב"א בשנה שעברה. שנים הוא נחשב לשחקן ליגה לאומית לגיטימי. השבוע הוא הראה שגם בליגת העל יש לו מה לתת. אני מאוד מקווה שעופר ברקוביץ הרוויח אותו. כישרון יש לו, ולא מעט. אני מקווה שברקוביץ הרוויח אותו תודעתית כשחקן חשוב ברוטציה שלו. הסטטיסטיקה מראה שהספסל של נס ציונה נותן תוצרת, הקבוצה מנצחת.

לזכרו של חבר (או, כדורסל זה יותר ממשחק)

התפיסה שלנו כלפי כדורסל או כלפי קבוצה שאנחנו אוהדים לרוב היא חד ממדית. אנחנו אוהבים את המשחק, אוהבים את הקבוצה שלנו, לרוב פה זה נגמר. כמה מאיתנו מסתכלים על כדורסל, או על ספורט בכלל, מעבר לכלי הבידורי, אלא ככלי שנותן לקהילה, ככלי שיכול לעזור לאנשים?

השבוע מלאו תשע שנים למותו של חברי אריאל שטריגלר ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים בצפון. רק אחרי שהוא מת התחילו להבין את כמות ההתנדבויות שלו והרצון שלו לתרום. אריאל היה הולך עם חניכים של "זיכרון מנחם" (עמותה שמתעסקת בילדים עם מחלות סופניות), למשחקים של הפועל ירושלים. אני רק יכול לדמיין כאשר אתה מגיע למשחק, שאין לך לרוב סנטימנטים או קשר לקבוצה, אלא רק כפאן טהור, מה דבר כזה מסוגל לעשות לך ללב, שזה גורם לך לשכוח קצת מכול הצרות שלך. מנצחים, מפסידים, העיקר הכיף שבדבר. רובנו לא מסתכלים על כדורסל כמשהו שנותן בחזרה מעבר לניצחון או הפסד, אבל יש כאלו שכן. וכזה היה אריאל. וזה שיעור חשוב לחיים.

לתגובות :t5550@walla.com