הטור מוקדש לאורי שלף, אשר הלך לעולמו בטרם עת רק לפני שנה. איש של כדורסל, איש של אהבה, איש של עשייה ואיש של הפועל תל אביב. יהי זכרו ברוך

יש דברים שלא עושים

אימרה ידועה אומרת שמבוגרים הם בסך הכל ילדים עם כסף. משחר הילדות לא היה דבר שהיה יכול יותר להוציא אותי ואת החברים שלי מהכלים מאשר כל אותם ילדים שמחליטים לשנות את חוקי המשחק תוך כדי שהוא מתקיים. ולא באמת משנה הייתה הסיבה. ולכן, בין אם יתקיים הדבר או לא, התפוצתי אתמול מעצבים כאשר שמעתי על דיונים במנהלת הליגה על אפשרות לפיצול הפיינל פור, תחילה לארינה וליד אליהו (מה שכנראה היה מקנה למכבי תל אביב יתרון ביתיות, או לפחות קהל גדול במשחק שלה), ולאחר מכן לשני משחקים בימים נפרדים בארינה, בטוענה שהדבר יכניס הרבה יותר כסף לקבוצות וכמות הצופים תהיה גדולה יותר.

אז ככה. אם רציתם לשנות למשהו שמכניס יותר כסף ומביא יותר צופים, כל מה שהיה צריך לעשות זה להחזיר לליגה את סדרות הפלייאוף בחצי הגמר ובגמר. אין לי ספק שבסדרות כאלו, בהן ישחקו מכבי תל אביב, הפועל ירושלים ומכבי חיפה, פוטנציאל הצופים הוא גדול יותר, והחשיפה התקשורתית, בטח בעונה כזאת שאין אף אחת שמעל כולם, ואין אף אחד שמוכן לשים כסף על השולחן מי תהיה האלופה בסוף. מה שאני כן מוכן לשים עליו כסף זה שאם נעשה משאל בין אוהדי הכדורסל בארץ, למעלה מחצי יגידו שהם רוצים לחזור לסדרות. יום אחד, אני מקווה, בעלי הקבוצות יצטרכו להתמודד עם הפער הזה בין ההשקפה שלהם לבין הרצון של לא מעט אוהדי כדורסל בארץ.

אבל מעל הכל, מעצבנת אותי הגישה. אין לי מושג מה גרם לאנשים במנהלת לעלות את זה מעל סדר היום, אבל לדעתי יש דברים שלא עושים. אם החלטתם על צורת משחקים מסויימת, מה הרעיון לשנות אותה עכשיוף ערב הפלייאוף? איזו מן צורה יש לדבר שכזה? מישהו מכיר ענף ספורט בארץ ובעולם שקיבל החלטה שכזאת (אשמח לדעת)? אפילו בכדורגל הנחות, העלוב והבזוי שלנו קיבלו את ביזיון הקיזוז בתחילת העונה. אומרים שטוב שם טוב משמן טוב. בעולם העסקים השם והמילה של מי שעושים איתו עסקים לא פחות חשוב מאשר כמות הכסף והמשאבים שיש לו. תחשבו על זה.

מורשתו של זקן השבט

41 שנה מלאו לילד, ובאופק אנחנו מתחילים לראות את היום שאחרי. בלי להיכנס לרמת המיקרו על הקריירה שלו ועל תפקודו המקצועי, אין ספק שמאיר טפירו יזכר כאשר יפרוש, לטוב ולרע (והיו לו גם תקופות לא טובות וכאלו שהוא לא ממש ירצה לזכור) כאחד שהיה במוקד של כל קבוצה שהוא היה בה. בסוף, הכל סבב סביבו. מה שכן אפשר לקבוע כיום באופן חד משמעי, זה שהוא יזכר ביחד עם שחקנים דוגמת עדי גורדון, עמוס פרישמן, פפי תורג'מן, חיים זולטיקמן, ארז חזן, ודורון שפע ככאלו שכיכבו בליגה, היו שחקנים מובילים בנבחרת ישראל, הפכו לשם דבר בכדורסל הישראלי, זכו בתארים, ועשו את כל זה ללא דקת משחק אחת בצהוב כחול. ההוכחה הניצחת שהכדורסל כאן הוא מעבר למכבי תל אביב.

אלא שרוב השמות הנ"ל כבר לא קשורים לכדורסל הישראלי, שזאת אולי תעודת העניות הגדולה ביותר שיש לנו כאן. בשעה ששחקנים באירופה כמו דינו מנגין, דנילוביץ, דיבאץ, קרילנקו, מאניני ואחרים הפכו לנשיאי קבוצות ומועדונים, בעלי תפקידים בכירים, ולאנשים בעלי עמדות מפתח בכדורסל בארצם. אצלנו זה לא קרה. בעולם מתוקן טפירו היה מתמנה לנשיאות איגוד הכדורסל. אצלנו זה כבר לא יקרה. אני רק מקווה שהוא ישאר כאן יותר זמן מאשר נדב הנפלד, תומר שטיינאוור, פפי תורג'מן ואחרים. שחקני עבר הם חלק מהנוף של כל ענף כדורסל בעולם. חוץ מ...

לא סופרים אותם. כדאי להתחיל

משאל מאמני ליגת העל לא האיר למכבי חיפה. רוב המאמנים חושבים שהפועל ירושלים תיקח אליפות שנייה ברציפות. אין לי מושג, ואני לא מתכוון להיכנס לסיכויים של כל קבוצה וקבוצה לזכות בתואר, בטח כשיש פיינל פור שטורף את כל הקלפים. אבל אני בראות עיניי לא הייתי מזלזל, או לפחות לא לא סופר את מכבי חיפה. מדובר בקבוצה קטלנית, מאוד מאומנת, קולעת באחוזים טובים לשלוש, משחקת משחק נהדר, ארבעה זרים נהדרים וחבורה של ישראלים שעושה עבודה נהדרת. ביום שהכל מתחבר להם הם מפרקים את מכבי תל אביב 35 הפרש ומדיחים את ירושלים מגביע המדינה. הנבואה ניתנה לשוטים אבל אני לא אתפלא אם בסוף השנה חיפה תיקח אליפות. מעל הכל, היא מסתכלת לכל קבוצה בעיניים ובאה לנצח כל משחק כשווה, לא כאנדרדוג.

הערות לסדר היום

* אם נוציא את הרבע האחרון מהמשחק של מכבי ראשל"צ בפרנקפורט (יש דרך לסיים משחק שמפסידים, בטח שלא להתפרק ככה), אז יש כאן שני אלמנטים. אי אפשר לנצח קבוצה ברמה כזאת כאשר רוב המשחק אתה בונה על ליונס ומונרו. מן העבר השני, אין מה לעשות. פרנקפורט פשוט טובים יותר. צריך להתחיל להבין שהכדורסל הגרמני הוא פי כמה וכמה מתקדם משלנו.

* ביקשתי לא לנחס את אבירם זליקוביץ שבוע שעבר. אז במשחק מול נס ציונה הוא קלע 10 נקודות ללא החטאה, חטף 3 פעמים, לקח 3 ריבאונדים, מסר 4 אסיסטים וסיים עם מדד 18. לפעמים לא צריך לשבור שיא קריירה בשביל להיות דומיננטי על המגרש., ואין ספק שהוא היה כזה.

הציטוט השבועי

"רוצים לסיים במקום השני עד סוף העונה, זה יהיה אתגר"
(ז'אן טבק בונה על פיטורין ופיצויים מלאים עם אמירות כאלו אני מבין)