גליל עליון אירחו השבוע את הפועל עפולה, קבוצה שאת מאמנה, רועי פרל, אני מאוד מעריך. אוהב לראות אותו על הקווים מתווה דרך בקבוצות שהוא מאמן אותם. ההיכרות הראשונה שלי איתו הייתה לפני שלוש שנים כאשר סיקרתי את מגדל העמק, קבוצה שהליגה לא ספרה. אמרו שהם מועמדים לרדת. אבל רועי פרל הוכיח לעיר ולשאר הליגה אחרת. הפעם הוא פגש בצד השני על הקווים עוד מאמן צעיר, בשנתו הראשונה כמאמן ראשי.

אני מגיע לאולם. תמיד יש לי את החשש שלא יכירו אותי. הרגע הזה מגיע כאשר אתה צריך לחלוף ליד המאבטחים. להפתעתי כנראה שעדיין זוכרים... או במילים אחרות התיק והלפטופ עשו את שלהם. בלי לבזבז זמן מיד ניגש לסדר לי את העמדה. מביא את השולחן ומגלה שעמדת הסטטיסטיקה כבר חולשת על המרחב שבתחילת העונה התמקמתי בו. אני עוזר לבחור הצעיר להזיז את השולחן ומתמקם. כמובן שעם כיסא צהוב. לא הייתי רוצה לרענן את זיכרונה של מנהלת האולם, עליזה. מזהה מרחוק את אבישי גורדון מתחמם עם לוח המשחק, משרטט ומכין את עצמו לשיחה עם השחקנים. הזיכרון שיש לי ממנו בתחילת העונה הוא של מאמן שרק רוצה להתעסק בכדורסל. הפעם אני פוגש וחש ישר את האנרגיות של מישהו שנמצא במקום הנכון עבורו.

גליל עליון פותחת בסערה את המשחק. מתנפלת על הריבאונד ורצה בכל הזדמנות. הזיכרון שיש לי על הקבוצה בתחילת העונה הוא של קבוצה מבולבלת, אבל הפעם נראה שכל אחד יודע את תפקידו על המגרש. גליל עליון מסיימת את הרבע הראשון ביתרון ואפשר להתחיל להרגיש שעפולה לא רק חוזרת למשחק אלא גם תשנה את המומנטום ותוביל. אבל זה לא קורה. השחקנים לא ביכולת גדולה, אבל מצליחים לשמור על מרחק סביר מהאורחים. העמדה שלי ממוקמת ליד הספסל של עפולה. אני מתחיל לחוש בעצבנות, אבל גם הם מרגישים שהם רודפים אחרי המקומיים. באמצע הרבע הרביעי זה קורה. אבל מיד אחרי זה גליל עליון דואגת להפוך בחזרה את התוצאה ואז מגיע הרגע הגדול מבחינתי במשחק. כל מי שעוקב אחריי יודע שאני אוהב לראות שחקנים ישראלים צעירים שמשחקים בקבוצות הליגה הלאומית ומקבלים הזדמנות. כתבתי על זה בהקשר לתהליך שגליל עליון עברה בקיץ ואני עוד חושב שהיא עוברת העונה. שי זלץ, רכז הקבוצה, קיבל פה הזדמנות מאבישי גורדון כדי לקחת את הקבוצה קדימה. אני לא יודע מה היה פה שלושה חודשים, אבל ברגע אחד עם שלשה אדירה מהאמצע הוא נתן לי להרגיש שהוא היה פה תמיד. תמיד אומרים שזרים מכריעים משחקים, שישראלים בכירים בליגה לוקחים את הכדורים המכריעים. ברגע אחד של ביטחון עצמי הוא לקח את הזריקה והכריע את המשחק.