בעונות 10\11 – 11\12 הליגה הלאומית קיבלה את הפועל ת"א, שהביאה איתה אולמות מלאים במשחקי הבית והרבה צבע במשחקי החוץ. קהל שדאג לעודד בכל מקום לאורך כל המשחק. עם העליה של האדומים לליגה הראשונה, חזרו היציעים לשקוט ברוב המשחקים. יש מספר קבוצות שמציגות צופים בכמה מאות ובאופן סדיר כמו נהריה, טבעון\ מגידו, קרית אתא ועוד, אבל זה רחוק מלהרשים באופן בו עשה זאת הקהל האדום.

אבל מסתבר שיש עוד ארגוני אוהדים שנמצאים בליגה השנייה, ומנסים לגדול עם הזמן. המאורגן והגדול שמבניהם (נכון להיום), הוא הקהל של עירוני ר"ג, בראשות גל גרינברג ועומרי פורת, שהשנה לקחו את הארגון למקומות אחרים.

" העונה, בעקבות שינויים בהנהלת הקבוצה ומינויו של עומרי פורת למנכ"ל, שיתוף הפעולה בינינו התקדם פלאים, התמיכה מההנהלה הייתה אדירה, והדבר אפשר להגיע להרבה יותר מקומות מבעבר. הפעילויות בבתי הספר הינן הלחם והחמאה שלנו, במקביל להליכה לאימונים של הקבוצות הצעירות של המועדון. במועדון רואים גם את התרומה והמעורבות בקהילה כחלק מן חובותיה כקבוצה עירונית, ועל כן גם נושא הקהל חשוב לנו מאוד.

התמיכה מהקבוצה היתה גדולה מאוד העונה. היה לי תקציב של מאות שקלים לכל משחק להדפסת הזמנות ורכישת זמבורות. בסוף העונה המועדון הדפיס חולצות אוהדים וחילק לאוהדים, בדומה לאלו שהוצאתי שנה שעברה על חשבוני (יחד עם עוד מספר חברים).
גם נושא ההסעות למשחקי החוץ הפך העונה מחלום למציאות. כשדיברתי על זה בתחילת העונה עם עומרי (פורת, ל.ו.), הוא עוד היה מעט סקפטי בגלל ההוצאה הכספית הכבדה הכרוכה בעניין. בהמשך הצלחתי להדביק אותו בשיגעון, נטלנו את הסיכון, וההצלחה הייתה אדירה. אחרי שנים בהם אמרו שאוהדי ר"ג לא יכולים למלא גם מונית, נסענו עשרות אוהדים למספר משחקי חוץ רצופים, כשהשיא היה מעל 100 סגולים במשחק ההדחה בנס ציונה. אין ספק שאלמלא תמיכת ההנהלה לא היינו יכולים לקיים זאת, ואני מאמין שהחיבור הגדול של הקהל לקבוצה נוצר דווקא בזכות אותם משחקי החוץ - הרבה יותר ממשחקי הבית. ראוי לציין גם חבורה צעירה של אוהדים שהצטרפה אלינו העונה מן היישוב מתן, אשר נתנו רוח גבית ליצירת גוף מעודד חזק יותר. "


הו רמת גן! (מנהלת הליגה)

כאמור, גם מכבי הוד"ש וגם עירוני נס ציונה הצליחו השנה לסחוף חברה צעירים שילכו אחריהם. בניגוד לר"ג, אצלם ההתארגנות הלכה וגדלה בעקבות ההצלחות של הקבוצות השנה.

"התחלנו להתארגן לקראת סוף העונה הסדירה, התארגנו 3 חברים ( אני, יובל ארמוזה , עמית רייך) ועם הניצחונות של הקבוצה הגיעו עוד ועוד נערים וילדים, רובם ממחלקת הנוער. קנינו את הציוד לעידוד והאגודה הבטיחה לנו שנקבל את המימון הדרוש לציוד יותר רציני בהמשך. עד סוף העונה הגענו ל70 חברה שמעודדים כל משחק ופשוט הקמנו אירגון אוהדים u.n.z (ultras ness ziona) . " אומר אופיר נייוולד מנס ציונה. "בהוד"ש תמיד היה ארגון של אוהדים, שהיו מגיעים מהבית ספר לכדורסל. אני הקמתי את הארגון, וכשהגענו לגמר הפליאוף הארגון התחיל לגדול והגיעו הרבה אוהדים מכל הגילאים. היינו 10 ובראשם אני, והגענו ל60 70 ילד" מוסיף יותם עוואד.


יש תמיכה מהקבוצה?
"אוטובוסים לא הוציאו כי לא היו כרטיסים. חולצות הוציאו קרוב ל700 וחילקו לקהל בפליאוף (כולל גם לצוות ספסל, ל.ו.). את השלטים הכנו מכספנו, והתופים זה של הקבוצה" אומר יותם.

אז מאיפה הכל התחיל? לאופיר ויותם מדובר באהבה חדשה יחסית "אני נחשפתי לקבוצה לפני שנתיים בערך, המשחק שהכי זכור לי זה המשחק עם הארבע הארכות (גמר פליאוף משחק שלישי) שאני בחיים לא ישכח" אומר יותר. אצל גל מדובר במחלה ארוכת שנים. "אני אישית אוהד את הקבוצה מילדות. אחי הגדול שיחק עד גילאי נוער בקבוצה והדביק אותי בחיידק, כאשר לצערי אני נותרתי איתו והוא שומר על משהו כמו משחק לעונה בפלייאוף. בשנים האחרונות הפכתי לחלק אינטגרלי מהקבוצה, כשאני פועל למענה בכל מיני מישורים, כולל כמובן כתיבה לספסל."



גל מוסיף על הקמת הארגון "מדובר בתוצאה של פעילות ועבודה של שנים. אני חושב שכבר משהו כמו 7-8 שנים אני מנסה לארגן אוהדים להגיע למשחקים. לרוב זה היה מסביבתי הקרובה, בעונה שעברה התחלתי בשיתוף פעולה עם ההנהלה לחלוקת הזמנות בבתי ספר, כשכמעט מידי שבוע הצטרפו אליי שחקני הקבוצה. בשנים קודמות כמויות האוהדים אצלנו היו קטנות מאוד, גם כאשר היינו בליגת העל. לא כל שכן כשמדובר על קהל מעודד. להגיע למספר תלת ספרתי של אוהדים נחשב כהישג."

העונה האחרונה הייתה מוצלחת ל3 הקבוצות, והאוהדים בהתאם. "נס ציונה עיר קטנה עם לב גדול וקבוצה ענקית ואני מקווה שנישאר הרבה שנים בליגה." מסכם אופיר את האליפות והעלייה לליגת העל של קבוצתו. הוד"ש סיימה שניה ולא הייתה רחוקה מלהפתיע, אבל האוהדים לא מאוכזבים "הם (הוד"ש. ל.ו.) עשו עונה מטורפת. הגענו לגמר שאני חושב שאף אחד לא האמין שיש סיכוי בתחילת העונה. בסוף המשחק שרנו לשחקנים ודיברנו איתם שהם עשו עונה מדהימה. ברור שלהגיע לגמר ולהפסיד יש לזה את הצדדים של המבאס.. אבל באו אנשים מכל הספורט לראות את המשחקים האלה.. יראו יותר עניין במשחק עכשיו" אומר יותם. בר"ג, שהפסידה את העליה לגמר בנקודה, פחות מתייחסים לעונה הנוכחית, ויותר מסתכלים קדימה "אני חייב להודות שכאוהד כיף לי יותר בליגה הלאומית מבליגת העל, למרות שלא ידענו הצלחות גדולות גם בה עד העונה. קודם כל האפשרות לנצח כל קבוצה והאפשרות האמיתית לזכייה באליפות היא מדהימה. העובדה שכשהפלייאוף התחיל ידעתי שהוא עלול להסתיים באותו שבוע, אך חלמתי שהוא יימשך למעל חודש, זו תחושה שלא הרגשתי שנים בליגת העל. בנוסף, אני אעדיף תמיד קבוצה חזקה פחות שאוכל להתחבר אליה, מאשר חזקה יותר אך מנוכרת. הכדורסל הישראלי צריך להיות ישראלי, ובקבוצות חייבת להיות המשכיות. להתחבר כל עונה מחדש לשחקנים חדשים זה קשה. אני חושב שכשדנים כל עונה על מספר הזרים וכו', לא מדברים כלל על משהו שחשוב מאוד לאוהדים לטעמי - והוא ההמשכיות בקבוצתם. אין לי בעיה שיהיה זר אחד ואין לי בעיה שיהיו ארבעה, אך קשה לי עם זה שכל עונה הקבוצה מתחלפת סביבי. על כן השחקנים האהובים עליי לאורך השנים הם כאלו אשר שיחקו אצלנו יותר מעונה, כגון ליאור ליובין ועודד שעשוע בימים רחוקים, שמוליק ברנר ואלישי כדיר בימים קרובים יותר, ועמית תמיר, איתי גרינבוים (אמנם עם הפסקה ארוכה באמצע) ואיגור מאיור כיום. מקווה שבעונה הבאה אוכל לכתוב כאן חלקים נרחבים מן הקבוצה שתישאר."

משפט לסיום
גל: "לקבוצות - תשקיעו בזה זמן ומשאבים. כשילדים צעירים באים, הם כמעט תמיד נהנים ולאט לאט מתחברים. זה מצריך עבודה סיזיפית ולא פשוטה, כשגם הצלחה מקצועית כמובן מסייעת. אני גם באמת חושב שמכיוון שרוב הקבוצות מתבססות בעיקר על הקצבה מן העיריות זוהי חובתן לגרום לכך שהקהילה תהנה מזה - ובאמת תגיע לראות את הקבוצות. ולאוהדים, בואו למגרשים. יש כדורסל מעבר למכבי תל אביב, ומניסיון - הוא הרבה יותר מהנה."

יותם: "אני מודה לכולם שבאו לעודד ושדחפו את הקבוצה לקראת הפליאוף והכינו שלטים ותפאורה שלא נראתה בעתידים לפני."