ידידי היקר, והאיש שהכניס אותי לספסל, ברק חקלאי, פרסם השבוע כתבה עם אדם אריאל, האיש שלנו בגרמניה. במהלך הראיון מספר אריאל על חוסר היכולת של שחקן צעיר להתקדם בתוך הפועל ירושלים, ובכך הוא המחיש מה עובר על לא מעט שחקנים בגילו, לא מעט מהם מאוד מוכשרים, שלא מצליחים לטפס למעלה. כי כמה באמת יכולים להתקדם כאן עם חמישה זרים וכמות לא מוגבלת של מתאזרחים, להם תוסיפו את הישראלים הטובים, שכאמור חייבים להיות על הפרקט.

מדובר בדפוס התנהגות שחוזר על עצמו. יותם הלפרין, כיום הקלעי של הפועל ירושלים, היה בזמנו הבטחה גדולה בגילאי הנוער, והיו מי שאמרו שהליגה תהיה קטנה עליו. אך בשנה השנייה שלו במכבי תל אביב, פיני גרשון חזר לקבוצה, והביא איתו את פארקר ושאראס לצד בורשטיין ושראפ. בראיון במעריב הוא צוטט שאותו אף אחד לא ישפוט אם הוא יקדם שחקנים אלא אם יגיע לפיינל פור או לא. למי באמת יש זמן לקדם שחקנים כשאתה צריך לקחת קבוצה לגמר גביע אירופה. כך גם בירושלים (שלזכותה יאמר, שהיא נותנת דקות משמעותיות לבר טימור, שהפך לאחד הישראלים הבולטים בליגה).

אז כמו שכבר כתבתי בעבר: בהעדר כל מסגרת אחרת, או פלטפורמה חדשה, אם יש לישראלים צעירים את האפשרות לצאת לחו"ל: צאו! בשבילכם!!!

ואדם אריאל? מגיל 16 שראיתי אותו בפעם הראשונה אמרתי שהוא יגיע רחוק. לא בגלל שהוא יותר מוכשר מאחרים, אלא בגלל המנטאליות שלו, הרצון שלו. יש דברים שאי אפשר ללמד. זה מולד. ואין לי ספק שבגלל זה הוא יגיע רחוק.


ליגת העל מחזור 8

אנחנו מתקרבים לסוף הסיבוב הראשון של הליגה, ואולי אפשר להתחיל לראות את התמונה מתבהרת. מכבי ראשון לציון מוכיחה שבוע אחרי שבוע שמדובר בקבוצה איכותית ונהדרת בתקציב נמוך. גם בליגה וגם באירופה, השחקנים של דרוקר בראשות מונרו מציגים כדורסל נהדר, וכרגע, מדובר בקבוצה הכי מצליחה בליגות האירופאיות. תענוג.

הפועל תל אביב והפועל אילת, אחרי ניצחונות מרשימים בשבוע שעבר, חזרו לסורם, כאשר אפקט המאמן החדש מתפוגג לו. בהפועל אילת יש פוטנציאל אדיר. זאת לדעתי קבוצה טובה יותר משנה שעברה, פשוט משהו לא מתחבר שם. העבודה של קטש צריכה בעיקר להיות על החיבור של הקבוצה, בטוח לא על הכישרון. בהפועל תל אביב המצב הרבה יותר גרוע. מלבד זה שלימונד לא נמצא, הסגל הישראלי (מלבד רוטבארט), לא מתפקד, בעמדה מספר 3 לקבוצה יש בעיה, ולא תמיד הקו הקדמי נותן את התפוקה שהוא צריך. לשרון אברהמי יש המון עבודה, ולא מן הנמנע שהוא צריך חיזוק.

בפעם הראשונה העונה, מכבי תל אביב דורסת, ועוד בלי אוחיון וסמית'. זאת רק ההוכחה לזה, שלפחות ברמת הליגה, מדובר בקבוצה עם היכולת ההתקפית הכי קטלנית שיש. אם הם ישפרו את ההגנה שלהם, אנחנו עוד נראה לא מעט משחקנים העונה שקבוצות גומרות מול הצהובים ככה. אני לא חושב שטבק עשה משהו ששינה את הקבוצה כל כך הרבה. יכול להיות שזה יום שבו הכול נכנס, יום שמכבי הוציאה את כל העצבים שלה, אבל זה נראה ולו רק במשחק הזה טוב יותר.

ואי אפשר שלא להתייחס לשלוש קבוצות נהדרות. בני הרצליה ועירוני נהריה ממשיכות לראות צמרת, כשבאמת אף אחד לא חשב, כולל הם, שזה יקרה בצורה כזאת.נהריה ללא ברקוביץ, אבל עם ברנדווין, אומה, קלארק ובראון מוכיחה שוב שיש לה הרבה יותר להציע ממה שחשבנו. יותר ממה שהיא חשבה. גם הרצליה, לא מעט בזכות דניס וסינגלסטון, ועם עונה מצוינת עד עכשיו של אבירם זליקוביץ, נותנת עונה נהדרת, כאשר בתחילת העונה בקבוצה בסך הכול הציבו לעצמם כמטרה להיכנס לפלייאוף. אבל מעל כולם זאת מכבי אשדוד. אפשר להגיד הרבה דברים על צביקה שרף, אבל היכולת שלו לקחת קבוצות ולהצעיד אותם להישגים היא מדהימה. זה הישג שרשום בראש ובראשונה על שם הרס"ר, וכרגע הצל"ש כולו שלו.


שלום לך ירושלים

כבר כמה שבועות ברציפות שאני דופק את הראש על השולחן בעבודה אחרי הפסד של הפועל ירושלים. אם אצל מכבי תל אביב זה פשוט הבדלי רמות, אצל ירושלים זה פשוט עניין לא מוסבר. איך יכול להיות שביותר מדי משחקים היא מאבדת יתרון משמעותי ומפסידה ליריבה נחותה ממנה? שלא לדבר על זה שג'נינג מסתובב על המגרש ולא מוצא את עצמו. איך שוב הכדור הולך לרולנד השכונתי ולא לסמית' המצויין (השחקן הטוב ביותר של ירושלים העונה עד כה לדעתי). הפועל ירושלים חפרה לעצמה בור עמוק באירופה. עוד אפשר לתקן, באמת שאפשר, אבל זה דרוש ריכוז אדיר של כל המערכת, וקצת מזל שנפטונס תפסיד את כל המשחקים שלה עד סוף הסיבוב, כי לירושלים יש את שובר השוויון בין שתי הקבוצות.

ומילה לסיום. כמו שאמרתי על מכבי תל אביב, הפועל ירושלים חייבת מנהל מקצועי שיכווין את המערכת לרמות הגבוהות. כי לא כל מה שמספיק לליגה מספיק לאירופה. עם הכסף של אורי אלון וחומסי, ירושלים תהיה קבוצת פיינל פור ואירופה לאורך כל התקופה, אבל בשביל לקפוץ שלב צריך איש מקצוע אמיתי. אורי אלון יודע שככה הוא היה עושה בעסקים שלו. אין סיבה שזה לא יקרה בבירה.


המון רעש וצלצולים. אבל איפה ההישגים?

בשבוע שעבר נכתב בתקשורת על האחים בלול שחתמו בבית"ר ירושלים, כולל כאן באתר במדור סיכום השבוע. חבל שאנשים בתקשורת הולכים אחרי ספינים ואחיזת עניים.

אני מאוד אוהב את המועדון הבית"רי. הוא חשוב לי מאוד, ואני מקווה שיום אחד הוא יגיע לליגת העל (שישאיר את האוהדים ולה פמיליה בבית). חשוב לי שיהיה דרבי בירושלים, שתהיה עוד קבוצה בשביל ששחקנים מקומיים יוכלו לגדול בה ולהתפתח. אבל מכאן ועד הכתבות, הפרסומים והתקשורת, זה קצת מוגזם. מדובר במועדון שמנוהל על ידי אנשים טובים, אבל ללא שום תוצאה ממשית ללכת איתה למכולת. למי שלא יודע, הקבוצה נמצאת בתחתית ליגה א', כאשר קבוצות פחות מתוקשרות ממנה, בדמות פסגת זאב ומבועים/מרחבים (ליד צומת בית קמא) מובילות את הליגה. אז זה נורא יפה הפרסומים, אבל הגיע הזמן שהמועדון יתחיל לדבר בגובה שלו, ושיביא הישגים. אחרת, זה די פתטי.

לתגובות: t5550@walla.com

בשבוע הבא טור מיוחד על ליגת העל לתיכונים, ולמה צריך להגביל את שחקני הנוער מלשחק שם.

המדור מבקש לשלוח את תנחומיו למשפחת בן הלל, אשר איבדה בשבוע שעבר בפעולת הטרור במאלי את האב שמואל, אשר היה חלק ממחלקת הנוער של הפועל ירושלים, ובנו שיחק בקבוצות הנוער של המועדון. שלא תדעו עוד צער.