ראשית, גילוי נאות - זוהי השנה העשירית בה אני משמש כמנהל מקצועי במחלקת הנוער של מועדון הכדורסל בני הרצלייה ובנוסף לכך, יש לי את הכבוד והזכות להיות גם מאמן ראשי של נבחרת ישראל לילדות עד גיל 14, סגל אתנה ג'וניור.

היתה לי הזכות לשמש שנים רבות כמאמן קבוצות הנוער לאומית בכפר סבא ובהרצליה, כשבאותן עונות היו 2 מחוזות [צפון/דרום], גם אז היו בעיות [דומות ואחרות], אבל חשוב לציין שבסופו של דבר אינני נגד המעבר למבנה של שני מחוזות כאלה, אבל השנויים התכופים בשיטת המשחקים, קיצור זמן התהליך וההתראה הקצרה הופכים את התמונה למורכבת מאוד. החלטתי לכתוב כמה משפטים על תהליך הצמצום המתוכנן בליגות הנוער הבכירות ובבואי לעשות כך אני יוצא מארבע הנחות יסוד בסיסיות:

** איגוד הכדורסל והממונים מטעמו הם שאמורים לקבל את ההחלטות.
** יש מקום שבתהליך קבלת ההחלטות יישמע קולם ותינתן "במה אמיתית" לקולן של האגודות וחשוב שתהייה אוזן קשבת ו"דלת פתוחה" למנהלים המקצועיים של מחלקות הנוער השונות.
** על כל אחד ממביעי הדעה, המשפיעים, הממליצים והמחליטים, יש לעשות כך תוך כדי התעלמות מאינטרסים ומצרכים של מועדון זה או אחר, במקרה שלי כמנהל מקצועי בהרצליה זו היא דעתי ללא כל קשר לסיכויי קבוצת הנוער הבכירה של המועדון לעשות חייל בליגה בשנה הקרובה.
** כל העוסקים בענף הכדורסל בארץ חייבים להפנים שלפני הכל "כולנו באותה סירה" - הענף יקר לכולנו, להפוך את הספורטאים הצעירים לבני אדם ובהמשך גם לכדורסלנים ברמה הגבוהה ביותר, כל אלה חייבות להיות מטרות משותפות וכך גם לגבי הצלחת נבחרות ישראל בכל הגילאים וחיזוק מעמדם ומקצועיותם של מועדוני הכדורסל במדינה.

נכון לעכשיו, כחמשישה שבועות לפני פתיחת העונה בליגות הנוער הבכירות, התמונה היא מורכבת מאוד ולהלן האספקטים שמעלים לא מעט סימני שאלה:

1. קיים אי שוויון בסיסי ביחסי הכוחות בין המחוזות השונים בליגה - צפון/מרכז/דרום. קיימת סבירות רבה שהקושי לעלות לליגת העל [16 קבוצות לפלייאןף עליון + 8 קבוצות מהתחתון] ממחוז מרכז הוא רב הרבה יותר מאשר ממחוזות צפון ודרום.
2. קיים אי שוויון בין הקבוצות בכל בית מבחינת מספר משחקי הביית והחוץ בחלק הראשון של העונה - חלקן תשחקנה 5 משחקי ביית וחלקן 6...
3. תהליך צימצום הליגה הוכרז רשמית רק בתקופה האחרונה. לא רק שהוא מורכב לכשעצמו, הרי שחיוני היה להביאו לידיעת המועדונים [אם כבר הוחלט עליו] בשלבים המוקדמים של העונה החולפת, כך שכל מחלקות הנוער תיערכנה בהתאם.
4.סגלי האקדמיה של איגוד הכדורסל נוטלים חלק פעיל במסגרת משחקי ליגת נוער לאומית, כך שלמעשה מדובר בצימצום הליגה בעונה הבאה ל - 22 או 23 קבוצות ולא ל – 24 קבוצות ובנוסף לכך - מחוז נוער לאומית דרום הוא היחידי מבין שלוש המחוזות שבו לא תשחק השנה קבוצה של האקדמיה.
5. עכשיו הסתבר שקבוצות נוער לאומית שירדו בעונה החולפת מהליגה הבכירה [למשל - רמת השרון, פתח תקווה, גבעתיים] ירדו למעשה שתי ליגות וגם אם הן תעפלנה השנה ליגה, הן מעפילות במקרה זה לליגה הלאומית ולמעשה... נשארות ליגה! כל מי ש"חי את הענף" מבין - קבוצת נוער בכירה למועדון שמשחק בליגה השנייה או השלישית יותר מעונה, זוהי מתכונת לעזיבת שחקנים סדרתית ויכולה להביא להתרסקות.
6. חלק מבעלי ההשפעה על ההחלטה של צימצום הליגה לנוער, שלהם גם את הזכות להצביע בעד או נגד הם אמנם אנשים טובים שתורמים מזמנם לענף הכדורסל, אבל כלל לא ברור מה היא זיקתם לנושא הספציפי - ליגות הנוער בכדורסל. התחושה בקרב רבים ממאמני הנוער והמנהלים המקצועיים היא שהאדמה מאוד לא יציבה, קשה מאוד להוביל תהליכים מקצועיים ארוכי טווח ואיך ייתכן שהאנשים שהענף כל כך קרוב לליבם תלויים בהחלטות שלפחות חלק מהמעבירים אותן בישיבות באיגוד - כלל לא "חיים את השטח".

**** משהו שחובה לדעת - תהליך הצימצום של הליגות עליו הוחלט, מחריף מאוד את התחרותיות בליגה ומעצים תופעות שהן בעייתיות מאוד - העברות שחקנים מקבוצה לקבוצה שהן תוצאה של פניות של מועדונים לשחקנים בולטים ומוכשרים [ולא רק] שמהווים "חוט שידרה" בקבוצות שלהם, התנהלות גבולית מאוד מבחינה אתית בכל הקשור למערכות יחסים של מועדונים/הורים/שחקנים ובכלל - "שוק השחקנים" בליגות הנוער [וזה מחלחל גם למטה לליגות נערים וילדים] מתנהל בשנים האחרונות כמו "ג'ונגל" ומחטפי השחקנים השונים רק יקצינו עוד יותר בתהליך המתקרב ובא.

ומשהו נוסף - רוב רובם של מאמני [ומאמנות] הכדורסל במדינה עובדים במחלקות נוער ולא בקבוצות בוגרים. לא מעט מאמנים, עוזרי מאמנים, מנהלים מקצועיים ואנשי צוות ומנהלה נוספים במחלקות הנוער מתפרנסים מכדורסל שהוא גם מקור ההשראה לחיים ובאמצעותו הם "הולכים למכולת" ומכלכלים את עצמם. לא מעט מועדונים הולכים להיכנס לסחרור אם אכן תצא לדרכה העונה במתכונתה המתוכננת. מאמנים ותיקים [יותר ופחות] שהכדורסל הוא בשבילם דרך חיים מוצאים את עצמם במצב שכמעט אחת לשנה משתנה שיטת המשחקים בליגה לנוער, מאבקי ההישרדות בליגה הופכים לעיקר וכשזה המצב - חלק גדול מהמאמנים אשר חייבים מבחינתם לשרוד את "סיר הלחץ" יעדיפו להתרכז בטקטיקה שתבטיח [אולי] הצלחה מקצועית ולא ישקיעו את מירב זמנם ומרצם בעוד סיומת, בעוד 150 קליעות באימון ובקיצור - יעשו "קיצורי דרך" ויינטשו את ה"דרך".

התחרותיות היא אמצעי לגדל שחקנים, היא איננה שלילית והיא אפילו הכרחית לתהליך יצירת "כר גידול" לשחקנים ברמה הגבוהה, אבל כאשר מציבים אותה בלב התהליך ובעיקר משנים את כללי המשחק בתדירות גבוהה מידי, נוצר מצב שמזכיר את הנעשה בליגות הבוגרות - קידוש התוצאה והתרכזות במטרות מקצועיות קצרות טווח.

פתרונות אפשריים:
1. הקפאת התהליך לפחות לשנה אחת ושיתוף מחלקות הנוער והמנהלים המקצועיים בתהליך ובדיונים עליו, כאשר בסופו של דבר הועדה המקצועית של האיגוד היא שמקבלת את ההחלטה. אפשרי גם ללכת למהלך כך שבשנה הראשונה תצטמצם הליגה ל - 32 או 30 קבוצות ולא ל – 24 קבוצות.
2.אם כבר הולכים לשלב מוקדם קצר של 11 משחקים, הרי שחובה לפחות לקיים מספר שווה של משחקי ביית/חוץ וזאת באמצעות מחזור אחד שישוחק במגרשים ניטרליים, צעד שכזה ימנע את הקיפוח שקיים נכון לעכשיו.
3.אם בלית ברירה כבר הולכים לתהליך צמצום חד ל – 24 קבוצות [ואני נגד תהליך של שנה אחת], אז לפחות יש "לצלם" את הישגי ותוצאות הקבוצות בעשר או בחמש השנים האחרונות, לייצר מידרג איכותי [כמו בוימבלדון, פיב"א ופיפ"א], לקבוע קבוצות בכירות כראשי בתים ולייצר שוויון מקצועי שיכול גם לפחות חלקית להשתלב במרכיבים כלכליים/גאוגרפיים. האם הגיוני שעירוני רעננה שזכתה באליפות בשלוש השנים האחרונות תשחק במחוז הקשה ביותר וזאת למול מועדונים אחרים [או קבוצות בת של מועדונים] שתשחקנה במחוזות קלים יותר?
4.אפשרי לשקול ללכת לתהליך של שנתיים או שלוש ולאמץ שיטת משחקים שדומה לשיטה של ליגת התיכונים, במסגרתה יכול מועדון עם שנתון נקודתי חזק, לעלות ליגה באותה שנה ולהתחרות גם עד השלבים הסופיים. שיטה שכזו יכולה גם לתת פיתרון לפחות חלקי ל"שוק הבשר" של העברות השחקנים ופיתוי שחקנים צעירים למעבר מקבוצה לקבוצה.
5.יש למצוא דרך לאפשר לקבוצות שירדו השנה מהליגה הלאומית לליגה הארצית, להיאבק על לפחות שני כרטיסים או יותר לליגת העל, אם אכן תיפתח בעונת 2016/17, זאת על מנת למנוע עוול מקצועי חריף מידי.
6.לא תהיה מניעה לשיתופן של קבוצות האקדמיה במחוזות הנוער השונים, אך סגלי האקדמייה ישחקו בליגה בנוסף ללפחות 24 קבוצות נוספות.

** והערה אחרונה לנו, המאמנים והמנהלים המקצועיים בכל מחלקות הנוער השונות - אני רוצה לקוות שבכל "פורמט" שהוא שבו תתנהל הליגה, נדע להקפיד על אתיקה מקצועית, הגינות ויושר מקצועי. נראה שיש מרחב עצום לשיפור באספקטים אלה בכל הקשור לתהליכים של העברות שחקנים והתנהלות מול הורים ושחקנים. במישור זה יש לכולנו אחריות בלעדית מלאה!

עוד לא מאוחר לשנות את כיוון הרוח, אני באופן אישי מאמין גדול בהידברות, בשיתוף פעולה ובשילוב כוחות למען מטרה משותפת תוך כדי התרכזות בטובת הכלל ובתמונה הכוללת. כולי תקווה שתרמתי ולו קצת לסיכוי כזה או אחר לעצור את הרכבת שלכולם כבר נראה שהיא "יצאה מהתחנה" וכמי שעובד הן בהרצלייה ברמת המועדונים והן בסגל הצעיר של הנערות באיגוד הכדורסל, אינני רואה אינטרסים מנוגדים - אלא רק מטרה אחת - קידום הענף הנפלא שלנו.

וזה גם הזמן לאחל המון הצלחה לשחקני הנבחרת הבוגרת, לארז אדלשטיין וצוות האימון שלו וכמובן שגם למומו לוצקי האחד והיחיד [מנהל הנבחרת]. מקווה שהנבחרת תרגש אותנו, תדביק עוד כמה עשרות ואולי אף מאות ילדים צעירים באהבת המשחק ובעיקר - ששחקני הנבחרת וצוות האימון שלה יזכירו לכולנו שהדרך חשובה ושהתנאי להצלחה ולאווירה בריאה הוא שיתוף פעולה והירתמות הדדית. למען הדגל ולטובת הענף.

שנה טובה ובהצלחה לכולם ולכולן !

רוני קאן, מנהל מקצועי מחלקת הנוער בכדורסל בני הרצלייה ומאמן נבחרת הילדות עד גיל 14.