"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל." ~ יגאל אלון

נזכרתי בראיון שעשה לפניי כמה שנים פיני גרשון, עוד שהיה חלק מערוץ one, עם צביקה שרף. במהלך השיחה, שניים מגדולי הדור (כמאמנים הם באמת כאלו), הלינו על כך שבאירופה שחקני עבר מקבלים תפקידים של כבוד ותפקידים מקצועיים עם פרישתם, וכאן בארץ זה לא קורה.

מבט חטוף מראה שהצדק עמם. דינו מנגין, גדול השחקנים האיטלקים בכל הזמנים, מכהן כיום כראש פדרציית הכדורסל של איטליה. פרדראג דנילוביץ, שהרעיד עם הידית שלו את כל אירופה, משמש כיום כנשיא פרטיזן בלגראד. מאניני הצרפתי קיבל את נשיאות פיבא, ולאדי דיבאץ יו"ר הוועד האולימפי הסרבי, ארבידאס סאבוניס נשיא זלגריס קובנה, והרשימה עוד ארוכה, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על שחקני עבר בתפקידים מקצועיים בכירים בקבוצות ספורט ביבשת.

אין לי רצון להאשים כאן את איגוד הכדורסל, הקבוצות השונות, אלא את הרוח הכללית. מקובל בכל העולם ששחקנים אשר נתנו את המיטב לקבוצתם, ועשו בה חיל, מקבלים חזרה את הכבוד הראוי לו עם משחקי פרישה, תפקידים לאחר מכן, הטבות שונות במסגרת היותם שחקני עבר בקבוצה ועוד. שחקן שמחבר עוד פיסה למורשת, שמחברת את הדור הישן והצעיר למועדון או למורשת הספורט של המדינה וכו'. כאן שחקני עבר כמעט שלא קשורים למערכת הספורט, לא בתפקידים מקצועיים, לא כנשיאי מועדונים או תפקידים בכירים אחרים. נזכרים בהם מדי פעם בערב מחווה כזה או אחר, שחולון חונכת אולם או שמישהו בחיפה מחליט לעשות אירוע עם כוכבי העבר. אבל אין כאן באמת תרבות שמכבדת את האנשים שהביאו את הכדורסל לאן שהוא היום, או לפחות איפה שהוא היה בעבר. אפילו היכל תהילה כמו שיש בלא מעט מקומות בעולם אין כאן. לא רק במסגרת האיגוד, אלא גם במסגרת של קבוצה בודדת, כמו הפועל ירושלים או הפועל תל אביב, קבוצות עם מסורת וקהל, ששיחקו אצלם כמה וכמה מהשחקנים הגדולים ביותר בתולדות הכדורסל המקומי.

אני לא חושב שאנחנו צריכים לקבל את המצב שחיים זלוטיקמן, פפי תורג'מן, דורון שפע, נדב הנפלד, תומר שטיינאוור, עדי גורדון,בארי לייבוביץ, דורון ג'מצי, שמעון אמסלם, ישראל אלימלך, ניב בוגין ואחרים מחוץ לכדורסל שלנו, יען מעולם לא היו כאן. לקבוצות ולכדורסל בכלל יש מסורת, עבר מפואר, ואנשים רבים וטובים אשר היו חלק ממנו. ומכאן צריכה לבוא הקריאה לאיגוד הכדורסל, ולקבוצות: שנו את זה. בואו ניתן לכוכבי העבר את הכבוד שמגיע להם.

אז מה עושים? בעבר היו ניסיונות לשלב שחקנים בתפקידי ניהול, אדמיניסטרציה, ותפקידים אחרים מלבד המקצועיים, כמו דורון ג'מצי במכבי. הפעם האחרונה שאני זוכר ששחקן עבר שולב בתפקיד מקצועי בכיר היה שירושלים הביאה את מוטי דניאל כמנהל מקצועי (דניאל, אגב, עזב את ירושלים לאחר זמן קצר). תפקיד הנשיא במועדון, דבר שמאוד מקובל בחו"ל, די זניח בארץ. לדעתי, חוץ מלמנות שחקני עבר לתפקידי מנהל מקצועי (וכאן גם הדבר תלוי ביכולת ההתאמה של אדם לתפקיד), קבוצות, בעיקר כאלו עם עבר מפואר ומסרות, צריכות למנות שחקנים לתפקידי קשר מול הקהילה או האוהדים. כך לדוגמא, עמית בן דוד מאוד מתאים לתפקיד במכבי ראשון לציון. הייתי שמח לראות את מתן נאור נכנס לתפקיד בכיר בהנהלה של הפועל תל אביב שיסיים את הקריירה שלו. לא רק בתפקיד שהצעתי, אלא כמחליפו של אורי שלף ז"ל. כי כיום אין שחקן שמזוהה כל כך עם המועדון. אולי שמעון אמסלם. בירושלים נסתם על הגולל לפניי שנים שעדי גורדון יחזור למועדון, אבל אין סיבה שפפי תורג'מן, יורם חרוש, ארז כץ או דורון שפע לא ישולבו בתוך ההנהלה החדשה (כץ מעורב במחלקת הנוער של המועדון), ולו רק להראות נוכחות מול אותו קהל בגילאי ה30 שזוכר להם את שנות ה90 העליזות. ארז חזן, מגדולי השחקנים של גליל עליון, לא יכול להיות שהוא מחוץ למערכת של כפר בלום. זה לא מתחבר, וזה יחבר כל כך הרבה אנשים לקבוצה המתחדשת בלאומית.

עוד דבר שהוא בגדר החובה, זה שקבוצות יעשו ערב הוקרה לשחקנים עבר, ולו פעם בשנה. גליל עליון עשתה משחק מחווה מדהים עם לא מעט שחקני עבר מפוארים, כולל כאלו שהגיעו מחו"ל. משחקי הוקרה לקבוצה של 1977 במכבי תל אביב נעשים ונעשו לא מעט פעמים, כולל לאחרונה. מדוע לא עושים משחק הוקרה לקבוצה של 2004, מהטובות שנראו באירופה בשנים הללו? ומה עם ירושלים של אותה שנה שזכתה ביול"ב קאפ? והפועל תל אביב של שנות ה90? וחולון של בוגין ואלימלך? משחקים כאלו נעשים בחו"ל, בעיקר באירופה, לא מעט פעמים, בעיקר כאשר שחקים גדולים פורשים.

ולסיום, אולי בשביל השחקן הכי גדול בעשורים האחרונים שהכדורסל הישראלי הוציא. את הדברים האלו צריך לעשות, ולו רק בשביל ששחקן כמו מאיר טפירו, יזכה לכבוד הראוי לו. שהוא יפרוש, ככה לקראת גיל 50-55, נצטרך להתפלל שהמערכת כבר תלמד להוקיר ולהכיר את גדולי העבר שלנו, ככה שזה יהיה המובן מאילו ששחקן ברמתו זוכה למשחק פרידה, בנוכחות כל גדולי הכדורסל ואוהביה, על התרומה שהוא תרם ותורם יום יום, שעה שעה. ושהוא יפרוש, חמש דקות אחריי זה הוא חייב להתמנות או לנשיא איגוד הכדורסל, או למנהל המקצועי של האיגוד. האיש והג'אמפ היה 20 שנה הפרצוף של הכדורסל, והוא הכי ראוי שיש. פשוט הכי ראוי.