ברק חקלאי מסכם את העונה המשוגעת שעברה על הליגה הלאומית מנקודת מבטו. בוחר לציין את ההתעלמות התקשורתית עד לשנה הנוכחית, מסכים שלהפועל ת"א קשר הדוק לנושא, אבל גם חושב שיום שבת אחד במרכז לידר בגני תקווה שינה את החשיבה של לא מעט אנשים בקשר אליה. ומה קורה עם איזה נותן חסות גדול לליגה? לא הגיע הזמן?
לצערי עד לעונה הנוכחית הליגה הלאומית (המפעל הבכיר של איגוד הכדורסל יחד עם גביע המדינה) לא זכתה לסיקור הראוי לה. מי שבאמת מכיר את הליגה הזו יודע שבדומה לאחותה התאומה מהכדורגל היא באמת הכי צמודה ומותחת שיש. קבוצה במחזור ה-16 יכולה למצוא את עצמה במקום הלפני אחרון ופתאום תוך עשרה משחקים היא מאיימת על ארבע הגדולות, וכמובן גם להיפך. המתח הספורטיבי הזה לא הצליח להגיע לעיתונים ולאתרי האינטרנט הגדולים עד לקיץ האחרון וזה באמת מצער וקצת לא מובן, בטח כשכל שאר ענפי הספורט הספורטיביים לא מצליחים לספק עניין ומתח דומים.
אז נכון אין כאן רקדניות, מוזיקה רועשת בדציבלים מטורפים, מספר דו ספרתי של זרים בכל משחק ואפילו לא שלושה שופטים (בחלק כן היו, למי שהיה כסף ועוד ניגע בה בהמשך) אבל יש כאן גאווה ישראלית וסיפורים מדהימים על שחקנים, חלקם צעירים שעוד יפרצו, אחרים כאלה שהשלימו עם המציאות שלא שווה להם להיות בפול טיים ג'וב מקצוענים כי איכשהו תמיד יעדיפו עליהם שחקן עם אזרחות זרה, ועוד כמה ותיקים שעשו סיבוב בליגה הבכירה וחזרו למחוזות האהובים עליהם.
אישית, גדלתי על הליגה הלאומית מהרגע בו אני זוכר את עצמי משחק כדורסל. זה לא סוד, ומי שעדיין לא יודע אז הנה אני חושף זאת לראשונה, כי חונכתי ב"סאונה" בבני דרור ושם לראשונה גיליתי את הקסם שטמון בלאומית. שחקנים כמו אבי מצליח, דורון קרמר, יניב וייצמן ואחרים היו סוג של גיבורים עבורי מגיל 12 ועד סיום התיכון, בדרך הצטרפו גם מושון יעקוסי, תומר חולי, ג'רון רוברטס, דוויט וולטון ועוד אחרים ולא פחות טובים.
רוברטס. מלך ה"סאונה" לדורותיה
לצערי, משחקי הלאומית תמיד היו מקבלים את המיקום העלוב ביותר בעיתוני הספורט וזהו כמובן בתחתית עמוד הכדורסל, ה"סתימה". אבל משהו בעונה הנוכחית השתנה. כולם אמרו לי שזה קשור רק להפועל ת"א והליגה הזו בכלל לא מעניינת את התקשורת, ובהתחלה גם אני חשבתי כך, אבל עם הזמן כשראיתי שהקולגות שלי מתחילים להגיע למשחקים ומבינים שבליגה הזו יש הרבה מעבר להפועל אז דעתי קצת השתנתה.
זה עוד החל בעונה שעברה כשערוץ הספורט לקח על עצמו לכסות את הליגה עם שידור אחד כמעט בכל מחזור. ידעתי שהעונה זו האפשרות שלנו ב"ספסל" לתת את המקסימום לחשיפה וכבר מהקיץ התחלנו להכניס ידיעות על החתמות של זרים כאילו מינימום מדובר על הגעתו של טום צ'יימברס ארצה או חזרתו "הביתה" של אנתוני פארקר. קיבלנו על זה לא מעט ביקורות, הרי האתר הוא בכלל של הישראלים ומה הקשר עכשיו זרים, אבל הבנתי שאם נכניס את העניין של הזרים, לאתרים האחרים לא יהיה מנוס מלפרסם זאת גם, הרי לזרים "יש" שם יותר מהישראלים של הליגה הלאומית, למרות שהם רובם אלמונים ואפילו בעיר הולדתם בארה"ב מרבית הסיכויים שהם אינם מוכרים.
"מבצע טרום העונה" נמשך עם גיוסם של כתבים רבים כשלכמעט מחצית מקבוצות הליגה "שידכנו" כתב שיסקר את משחקיה בבית והיו עוד כמה משוגעים שנסעו גם להתמודדויות בחוץ. כמעט בכל מחזור היו לנו שבעה כתבים במגרשים שדיווחו תוצאות און ליין. במקביל הגדלנו את הפריוויו של כל מחזור וכמובן את סיכומו שנחשב לגולת הכותרת, לדעתי. היה ניסיון חביב להכניס קצת הומור לליגה עם "פינת המתגלגלים" שנקווה שתחזור מתישהו כשהליגה תהיה יותר חשופה.
פינת המתגלגלים. תיזהרו היא עוד תחזור
עמוד שלם בעיתון
בבוקר יום ג', ה-5/10/2010, פתחתי את עיתוני הבוקר ולתדהמתי גיליתי משהו חדש – בכולם ללא יוצא מן הכלל היה סיקור נרחב של תחילת העונה בליגה הלאומית (זה היה היום של המחזור הראשון). עמוד שלם בו נכתבו ניתוחים ואפילו פרשנויות על מה הולך להיות לנו העונה ואיך תשפיע/תטייל לה הפועל ת"א בדרך לליגת העל.
חודשיים מאוחר יותר התעמקתי בסוגיה כיצד אפשר למנף עוד יותר את הסיקור התקשורתי, וחשבתי על רעיון לערוך משחק אולסטאר לליגה. בהתחלה זה היה נראה קצת בלתי אפשרי – מתי, איפה, מי יעזור, ובעיקר איך נממן. זה התחיל עם עצומה שהקמנו בפייסבוק לגבי האירוע והמשיך בטלפון שקיבלתי ממוטי אמסלם, יו"ר מ.כ הבקעה וסגן יו"'ר איגוד הכדורסל, שאמר כי הרעיון נשמע לו מיוחד והוא מתחיל להריץ את המהלך. הגענו לפגישה הראשונה, קלס, רועי ואני, נרגשים ומוכנים. בתחילה רצינו שהאירוע יתקיים באמצע העונה, כמו כל משחקי האולסטאר המסורתיים. לצערנו איחרנו את המועד מכיוון שנמסר לנו כי כל הקבוצות קנו לזרים שלהן כרטיסים לכריסמס והם לא יהיו בארץ. אחרי כמה דק' מצאנו פתרון, המשחק יתקיים רגע לפני תחילת הפלייאוף, הזמן המושלם, שנייה לפני שהקרבות האמיתיים מתחילים.
לאט לאט התחלנו לעבוד, הרצנו תוכניות, קידומים, פתחנו באתר הצבעה מיוחדת למשחק שהגיעה לכמות אסטרונומית של קולות, גייסנו אנשים לעזרה, הכנו חוברת והכול כמובן תחת עזרתו של איגוד הכדורסל שאולי הפתיע רבים בהיענותו לנושא, אבל אותי לא, כי מהרגע שהגענו לפגישה הראשונה ראיתי שהחבר'ה בשדרות יהודית רוצים לעשות פה משהו באמת גדול שעוד לא היה בלאומית.
שופטי תחרות ההטבעות באולסטאר
בסופו של דבר אחרי עבודה קשה מאוד של חודשיים ואולי אף יותר, הגעתי ביום שבת, ה-2/4/2011, בשעה 17:00, למרכז לידר בגני תקווה והייתי המום. כל האולם היה ממותג ברמה מדהימה, דגלים של הקבוצות, שלט ענק באמצע, עגלות של שלשות עם הכיתוב של האולסטאר, פשוט מדהים. אמסלם ראה עד כמה אני מופתע וזרק לי עקיצה: "לא ציפית אה...". באירוע עצמו לא הייתי ממש בהכרה, לא הסתכלתי בכלל על המשחק, היה לי ולחברים שלי ל"ספסל" חשוב שהאירוע הזה יעבור הכי חלק שאפשר כי ידענו שהוא יכול להרים את הליגה עוד רמה למעלה מבחינת העניין והסיקור שלה.
הדבר היחידי שאני זוכר מהאירוע זה את גמר תחרות ההטבעות. כמעט ופספסנו את צ'אד טימברלייק. בחרנו לקחת את דרנל יוג'ה אך "למזלנו" הוא נפצע וכמה ימים קודם לכן קיבלתי טלפונים נזעמים מחבריו של טימברלייק מאליצור יבנה "איך לא בחרתם את צ'אד לתחרות?. ברגע שהבנתי שדרנל לא יוכל להשתתף התקשרתי ישר לצ'אד. לקח לו חצי דקה לחשוב ואז הוא אמר: "כן, בסדר, אני אשתתף". חשבתי לעצמי שלא ממש בא לו על זה, אבל שמחתי לראות אותו באירוע קופץ לשמיים ועושה דברים שמתאימים לליגות אחרות.
למרות שהאולם לא היה מלא (בגלל השעה הקצת בעייתית) הצלחת האירוע לדעתי הייתה מעל ומעבר. כמובן שיש מקום לשיפור ואולי לחשוב על שינויים במבנה הקבוצות (ישראלים – זרים) וגם לשנות מיקום, כי בכל זאת מדובר בליגה של הפריפריה, אבל אם מסתכלים מנקודת מבט גבוהה יותר אין ספק שמדובר בהצלחה בכל קנה מידה, מהשידור, דרך החוברות ועד לסיקור שזה קיבל בתקשורת.
מורייני. מנצח תחרות השלשות עם משפחות של איתי לוי ז"ל
האולסטאר היווה קרש קפיצה מצוין לקראת סדרות הפלייאוף שמספקות לנו עד עכשיו לא מעט דרמות. אומנם רבע הגמר עבר חלק מהמצופה, אבל בחצי גמר זה כבר עולם אחר. הפועל ת"א שהייתה בטוחה שתשייט לה בקלילות מול הקבוצה הצעירה של אוהד יתום ממשמר העמק נתקלה כבר במשחק הראשון בחבורה עקשנית שלא מוכנה לוותר והפסידה בביתה. במשחק השני היא הייתה כבר בפיגור של 16 נק' ורגע לפני שהחלום מתנפץ לה בפנים היא קיבלה את הווינר שוט של ירון להט (עוד אחד שעשה סיבוב בליגת העל וחזר ללאומית, תזכרו את תחילת הכתבה...), שלמעשה סידר לה ניצחון. גם חצי הגמר השני נתן פייט אדיר שבסיומו כולם נכחו לראות שיש לנו סופרמן בליגה ושמו פול דילייני.
רגע לאחר משחק מס' 1 בסדרת הגמר ו"ההפתעה" (תלוי את מי שואלים) שבניצחונה של הבקעה בהדר יוסף, אפשר לסכם ולומר שהייתה באמת עונה יוצאת מן הכלל מכל הבחינות, אולי הרמה לא הייתה בשמיים, אבל המתח, העניין והצבע שהכניסו 14 הקבוצות לליגה עשו את שלהם ולבטח עונת 2011/12 תמשיך את המגמה. אז נתראה בעונה הבאה...
להט. הווינר שוט של העונה
גם בסדרה השנייה למרות שהיא פחות מסוקרת תקשורתית יש עניין רב. הבקעה של אמסלם שאמר בתחילת העונה כי היא ה"מכבי ת"א של הליגה השנייה", מתקשה מאוד מול יבנה לה סגל ישראלים מרשים מאוד יחד עם שני זרים איכותיים דוגמת קייל ווילסון וטימברלייק.
אז מה עוד חסר לליגה הזאת? כסף והרבה. חלק מהקבוצות העמידו יופי של תקציבים העונה, יחסית לשנים עברו, ומרביתן בעקבות הכסף הגדול דורגו בצמרת הטבלה. אך בכל זאת, קיים הצורך שיימצא נותן חסות רשמי לליגה הזו, כמו שבליגת העל בכדורסל יש את הלוטו ובכדורגל יש את הווינר, אין סיבה, בטח אחרי העונה הנוכחית, שלא יימצא גוף/חברה מסחרית שיוכל לתרום מזומנים ובתמורה שמו יתנוסס בכל אולמות הליגה, השידורים החיים או כל מה שיבקש. זה הצעד הבא שלדעתי חייבים לעבוד עליו, אחרת בכל קיץ 80% מהקבוצות יהיו ב"סכנת השתתפות" בליגה.
