הליגה הארצית בכדורסל היא כבר לא אותם מפגשים משמימים בין מתנ"ס בירושלים למועצה אזורית עלומה בנגב, כבר שנים שהמשחקים בה הם הרבה מעבר לתחביב זמני של שחקניה, ולמעשה - נראה שהפוטנציאל שלה להיות קרש קפיצה משמעותי ראשון לשחקנים צעירים, כמה חודשים לאחר שסיימו גיל נוער, הולך ועולה משמעותית עם השנים.

בואו נשים לרגע את הדברים על השולחן. קשה מאוד להתייחס ברצינות לליגה שמסתיימת כבר בחודש ינואר אבל נגררת עד אפריל. מאמן לא באמת יכול להעביר אימון באמצע חודש מרץ כשלקבוצה שלו כבר אין כל כך על מה לשחק. אוהד ממוצע לא ימצא סיבה מספיק טובה להתאמץ ולהגיע למשחק באמצע חודש פברואר בידיעה שהקבוצה שלו כבר יכלה להרשות לעצמה להפסיק לשחק חודשיים קודם לכן. ואתם שם מול המסך, שאוהבים לשאול למה אף אחד לא מעדכן אתכם לגבי הליגה הארצית - תארו לעצמכם כמה קשה זה לסקר בתחילת האביב את ליגת החורף.

אבל יש עוד צדדים לדיון הזה, שבשנים האחרונות הולכים והופכים משמעותיים יותר. קחו למשל את מכבי שוהם שב- 5 השנים האחרונות משקיעה סכומים נכבדים כדי לחזור לליגה הלאומית אבל תמיד מועדת פעם או פעמיים באמצע העונה ומוצאת את עצמה די מהר מחוץ למירוץ. דמיינו רגע איך הייתה נראית התחתית במחוז הצפוני של הליגה, רק בעונה האחרונה, אם בקלנסוואה עוד היו מאמינים שיש להם סיכוי להישאר בארצית.

הליגה הארצית נמצאת בתפר שבין שתי הליגות הבכירות לשתי הליגות החובבניות בארץ. מועדונים רבים רואים בה כהזדמנות להשתפשף, להתמקצע, ולקבל הכרה כגוף מקצועי ומסודר, כך שנדידת השחקנים מהליגה הלאומית לליגה הארצית לאורך השנים האחרונות - אינה מקרית. הצטרפותם של משקיעים ללא מעט מועדונים, שמניחים על השולחן לעתים אף יותר ממקביליהם בליגה השנייה - מלמדת על תהליך, וארגוני האוהדים שהחלו לצוץ מפה ומשם מספרים הרבה על מה שמתפתח בליגה הזו - תחרותית מאוד מחד, כשבכל שנה יותר מקבוצה אחת משקיעה סכומים נכבדים במטרה לקפוץ לרמה הבאה, ומאוד מתפתחת מאידך - כשהיא מאפשרת לשחקנים צעירים להשתפשף ברמות גבוהות, ולערים רבות לחוות תרבות כדורסל מזווית קצת אחרת. אפשר לומר שזה עובד. בערך. עד שמגיע הסיבוב השני, שהופך כמעט חסר חשיבות ליותר ממחצית מקבוצות הליגה.

לאחרונה ניכר כי גם באיגוד הכדורסל החלו לייחס חשיבות רבה יותר לליגה, כשהחל מעונת המשחקים הקרובה יונהג גם במסגרתה נוהל "הכרטיס הכפול", שיאפשר לשחקנים צעירים המשלימים את סגלי הקבוצות בליגת העל - לשחק גם בליגה השלישית. אחרי הכל, להחלטה הזו יש משמעות רבה. הליגה הארצית היא למעשה הליגה הישראלית האמיתית, כשהסממן האמריקאי היחידי בה לאורך השנים מגיע בדמותם של שחקנים "זרים לשעבר" שקיבלו אזרחות ישראלית ובחרו להשתקע בארץ. בפרק הזמן הקצר בו הליגה פעילה לאורך עונת המשחקים אי אפשר באמת לקדם ולפתח שחקנים, שלא לדבר על החבר'ה הצעירים שכמעט ולא זוכים להתנסות בחוויות שהעתיד בליגה הראשונה טומן להם.

לאורך השנים העלינו ב"ספסל" את רעיון הכנסת משחקי פלייאוף בליגה הארצית בלא מעט הזדמנויות, שאלנו מאמנים, דיברנו עם שחקנים, וכמעט לאף אחד מהם לא היה ברור איך זה שעדיין זהות האלופה מוכרעת כבר בתום 22 מחזורים (וכאמור - ברוב המקרים, הרבה פחות). ליגה שמכבדת את עצמה צריכה להתגבר על המחסום הזה, שלבטח יגדיל את התחרותיות הרבה והעניין בה, ליגה שמכבדת את עצמה לא יכולה לאפשר מציאות בה במשך חצי עונה - יותר מחצי מהקבוצות לא באמת משחקות על משהו.

בשלב שני, אפשר בהחלט לשקול אפשרות לפתוח מאבק על כרטיס נוסף לליגה הלאומית, בדומה למבחני ההישרדות ומשחקי המבחן בליגה הארצית, שבשנים האחרונות מוכיחים את עצמם כאטרקטיביים ומבורכים. לא חייבים לקפוץ מיד למים העמוקים, אפשר להתחיל בגרסת פיילוט שתכלול רק את 4 הקבוצות הראשונות ו- 4 האחרונות, ותמיד אפשר לקצר את פגרת החורף הארוכה וחסרת המשמעות, אם בכל זאת מתעקשים ללכת לים כבר בחודש אפריל.


על מנת שנוכל לקדם יחדיו את הנושא, אנו מבקשים מכל בעלי החתימה במועדוני הליגה הארצית לשלוח לנו במייל אישור על הסכמתם לקיום משחקי פלייאוף בליגה. מספר מועדונים כבר הצטרפו ליוזמה בשבועות האחרונים והעבירו לידינו מכתב התומך בקיום משחקי פלייאוף בליגה. בואו ניקח את זה הלאה!

safsal2011@gmail.com