חשבתי על מה לדבר השבוע. חשבתי לדבר על העונה שנגמרה לנו, על הפלייאוף שרק התחיל, על התתי אדם שחיכו לאוהדי הפועל ירושלים ביציאה מהמשחק בנס ציונה, על שרון אברהמי ששיתף במאני טיים את צוף בן משה, או אולי על הפיינל פור הנהדר שהיה לנו. אבל אז נזכרתי שהפועל חיפה עלתה לליגה הלאומית, ומיד הכל השתנה.

וכי למה הדבר הזה חשוב? כי הספורט הישראלי מתחיל להנפיק לנו יותר ויותר מקרים בהם האוהדים לוקחים אחריות על הקבוצה שלהם. אם נלך 15 שנה אחורה, אפילו עשרים, אנחנו נראה שלא מעט מועדוני פאר ומועדונים בעלי שם במדינת ישראל, כמו הפועל חיפה, הפועל ר"ג ובית"ר ת"א בכדורסל מצד אחד, ומכבי יפו, שמשון תל אביב והכח ר"ג מן העבר השני, מתפרקות ונעלמות לנו מנוף הספורט. אל המציאות הזאת גם נכנסו אנשים בעלי ממון (לא ניכנס לשמות למרות שכולם יודעים במי מדובר), שרכשו קבוצות, ועשו בהם מה שהם רוצים, מבלי להתחשב בסביבה ובקהילה שנמצאת סביב הקבוצה. נוצרה מציאות של רכושנות צינית, בה בעל המאה הוא בעל הדעה. שעל הנייר זה נכון, אם אני קונה משהו אני רשאי לעשות בו כרצוני, אבל כאשר קשורים אליו אלפים ואולי עשרות אלפי אנשים, ואתה מתעלם מזה, כאן נמצאת הבעיה.

לאחר שנים של המציאות הזאת, אנשים החלו להתעורר. ראשונה הייתה הפועל קטמון, הבנויה על אוהדי הפועל ירושלים אשר מאסו בניהול של ויקטור יונה ויוסי סאסי. אליהם נוספו מכבי קביליו יפו, בית"ר נורדיה וקבוצת אוהדים של הפועל חיפה ואשדוד, וגם לכדורסל שלנו זה הגיע. ראשונה הייתה הפועל אוסישקין תל אביב, אשר נבנתה כמחאה על הניהול של שאול אייזנברג ועל הריסת אוסישקין, ולאחר מכן הגיעו גם הפועל חיפה והפועל ר"ג, פרי ידם של אוהדי הקבוצה אשר רק רצו את הקבוצה שלהם בחזרה.

כל הקבוצות האלו בנויות ומושתתות על פעילות חברתית ומעורבות של המועדונים בתוך הקהילות שלהם. אני מכיר לפחות מועדון אחד שהשחקנים שלו חותמים על כך שהם יבצעו כמות מסויימת של שעות לטובת הקהילה. אבל אחרי שנים, גם ההישגים הגיעו. הפועל אוסישקין תל אביב חזרה להיות בין שמונה המובילות של הכדורסל הישראלי, ובעונה הבאה נזכה לראות דרבי של קבוצות אוהדים בליגה הלאומית. לכך אפשר להוסיף את ההישג של הפועל קטמון, שתסיים את העונה בלאומית בצמרת הליגה, ואת העלייה של הפועל קופל חיפה ובית"ר נורדיה ליגה.

ועם האוכל בא התיאבון, ופרוייקטים חדשים רוקמים עור וגידים. אוהדי הפועל תל אביב ניסו בתחילת העונה להקים קבוצת כדוריד המבוססת על בעלי מניות בדמות אוהדים, קבוצת הכדורעף של הפועל מטה אשר ביקשה את עזרת הציבור בהדסטראט (אתר גיוס כסף), על מנת לגייס סכום שיאפשר לה להשתתף בליגת האלופות, וכבר עכשיו, יותר משלושים יום לפני סוף המועד היא השיגה את הסכום הנדרש. ויש עוד כאלו. גם העובדה שיותר ויותר קהלים (ואם ניקח את זה לכדורסל שלנו, מחאות האוהדי של הפועל ירושלים ומכבי תל אביב בשנים האחרונות) שמבקשים להתערב או להביע דעה על הנעשה בתוך הקבוצה שלהם היא מבורכת. גם בהפועל גליל עליון ישנה מעורבות של אוהדים בקבוצה המתחדשת המשחקת בליגה הלאומית.

אבל מעבר להישגים הקשורים לעושר, והעובדה שחזר לעשרות אלפים האושר, יתכן שישנו שינוי בגישה. יתכן שהפאסיביות שאפיינה את הקהל הישראלי במשך כל כל הרבה שנים מתחילה להעלם, ומביאה לכך שיותר ויותר אוהדים מבקשים להיות מעורבים בנעשה בקבוצת הספורט האהובה עליהם, לצד הסתלקותם של אנשים מפוקפקים מהספורט הישראלי, וכניסת אנשים ראויים כמו איזי שרקצי, אורי אלון, אלונה ברקת ואחרים.

ובשביל שהדבר הזה ימשיך, בשביל שיקומו עוד מועדוני אוהדים מצד אחד, ומעורבות אקטיבית לאורך השנה של הקהל מן העבר השני, צריך למצוא את הפלטפורמה המתאימה לכך, שאוהדים יוכלו לקבל את הכלים לפועל. הדסטראט הוא דוגמא מצוינת לדרך לגייס כסף מההמונים, משהו המקביל להנפקה בבורסה. הפורום של קבוצות האוהדים הוא גם דרך להתעדכן וללמוד מהפעילות של כל קבוצה. יש עוד דרכים. אבל הכי חשוב שזה לא יפסק. המעורבות של אוהדים בנעשה בתוך הקהל שלהם יכולה לגרום לאותם אנשים לקחת את כל הרצון הטוב הזה גם למקומות אחרים, כמו פוליטיקה וחיי היום יום. וחברה אקטיבית יותר, שפחות מדברת ויותר עושה, היא ללא ספק חברה בריאה יותר.