במילה אחת: שאפו. אני לא חובב גדול של כדורסל הנשים בארץ, למרות שלא פעם אני חוטא בצפייה בו, אבל אני חייב לציין כאחד שניסה לעקוב ככל שיכל על הנעשה בסדרת הגמר, שהסדרה בין רמת חן למכבי אשדוד בגמר ליגת הנשים היא תעודת כבוד לכדורסל הנשים בארץ ולכדורסל הישראלי בפרט. אולמות מלאים, משחקים שהוכרעו בשניות הסיום, חיית כדורסל בשם שירה העליון וקבוצה שובת לב בשם רמת חן. כואב הלב, אבל אשדוד לקחה את מה שנתנו לה, כי אין "מגיע לי" בספורט, יש מי שלוקח. ובאמת, שהסדרה הזאת היא תעודת כבוד לכדורסל שלנו. את הסדרה הזאת צריך להקרין לכל מי שמתחילה את צעדיה הראשונים על אספלט ופרקט. מדהים.

מספיק עם זה

בסופו של מחזור כדורסל נוסף, בו ממשיכה מכבי תל אביב בתהליך הפתטיזציה שלה (וז'אן טבק מגשים את בכוורת באומרם "אז הוא התעודד והמצב באמת הפך להיות הרבה יותר גרוע..."). ומה שבאמת צריך לעניין את כולם זאת התחתית הרותחת של ליגת העל, אני רוצה לדבר על משהו שפחות קשור לפרקט, אבל הוא חלק לא מובטל מעולם הכדורסל. ובתור התחלה, אנקדוטה קטנה.

בדרך לעבודה נתקלתי בשלושה אנשים שהיו בתוך עימות חזיתי עם בנאדם אחד. בידיעה שאני עלול להידקר אני פונה אליהם ומנסה להפריד, עד שהגיע המשטרה. כאשר כחולי המדים הגיעו, נוכחתי לראות לא מעט אנשים מסביבי, כולל שוטר וכמה מגבניקיות יושבות להנאתם חמישים מטר משם. כלומר, לאף אחד לא באמת היה אכפת, או לא ביקש להתערב.

ולמה אני מספר את זה? כי למה שקורה ברחוב יש קשר עצום למה שקורה במגרשי הספורט שלנו. קל לי מאוד להיכנס באמא של אוהדי הפועל תל אביב, הפועל חולון ומשטרת ישראל. זה לא היה נראה טוב. לא מצד האדומים, לא מצד הסגולים, לא מצד רובינסון ולא מצד המשטרה. אבל שאלתם את עצמכם מאיפה זה מגיע? שימו לב רק לשני אירועים מהשבוע האחרון, אחרי המשחק המדובר. רון קופמן, עיתונאי ופרשן מכובד, ולשעבר עורך משנה של מדור הספורט של הארץ, צוטט באומרו את המילים ניאו פשיסטים, שוטרים פחדנים, לפרק, וועידת הפסגה הנאצית משנתו של גבלס, ועוד הוסיף על משה ביטון, המשקיף במשחק שהוא פחדן. זה המשיך במהלך השבוע שאראל מרגלית, ח"כ במפלגת העבודה ואיש הייטק מצליח עברו, פרסם סרטון די חולני ועצוב, מקושט במילים כמו פסיכופטים, אפסים, שהליכוד צרח וגנח וכו'. תחברו את כל הדברים האלו ועשרות ומאות אולי גם עשרות אלפי התבהמויות ותגובות של אנשי ציבור, אנשי תקשורת, סלבריטאים וכל השאר, ואז תבינו למה שום דבר לא הולך להשתנות כאן, למה עימות בין אולטראס הפועל למשטרה הוא רק טיפה קטנה בים. קצת מזכיר לי את העובדה שידיעות אחרונות מארגן כנס למאבק בBDS, כשיש לו עיתונאים בתוך המערכת שמשוועים לזה. אז אפשר לפתוח כל מהדורת חדשות בסיפור הזה, לתת אחלה קלוזאפים ולצ'קצ'ק על האלימות בכדורסל ובספורט הישראלי. אבל אולי פעם אחת נסתכל על עצמנו ונבין מאיפה זה מתחיל. ולפני שנעשה את זה, זה ממש לא הולך להיגמר.

מלחמת העולמות

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על ניסיון נוסף של פיב"א לתת פייט ליולב וליורוליג, ולנסות ליצור ליגה חדשה, ולפתות קבוצות עם כסף. בינתיים היורוליג הפך לליגה יותר מצומצמת, יותר רווחית, ופיב"א לא ממש הצליחה ביעדים שלה. אז השבוע היא החליטה להטיל פצצה, והודיעה שכל מדינה שתשלח נציגות ליורוקאפ תושעה מאליפויות אירופה. מודה, חשבתי שזה יהיה איום סרק. אבל אז קרו כמה דברים בו זמנית. קודם כל, הוועד האולימפי הודיע חד משמעית שהוא תומך בפיב"א (חשבתי שיקרה להפך). אבל לא פחות מעניין מזה זאת העובדה שמדינות כמו סרביה, יוון ואיטליה ואחרות מצמצו, והודיעו שהן מיישרות קו עם פיב"א. יתכן שזאת סלידה מהליגה הפרטית שג'ורדי ברתומאו יצר, יתכן שיש דברים אחרים, אבל כללי המשחק השתנו. עוד מוקדם מדי להבין לאן זה הולך. אני לא יודע מה יקרה ביום שבו מדינות יפנו להערכאות משפטיות, אם בכלל זה יקרה. אני לא יודע מה יעשו עוד מדינות עם האולטימטום הזה (כרגע כמו שזה נראה לאט לאט הן הולכות ליישר קו עם פיב"א). יכול להיות שבשנה הבאה נמצא את עם היורוליג מצד אחד, ועם הדבר הכי קרוב שהיה לנו לגביע אירופה לאלופות, מאז פורק לגורמים. יתכן שיהיו קונספטים אחרים. מה שבטוח שפיב"א החליטה לשבור את הכלים, לא מן הנמנע שזה מצליח לה בקרב. השאלה היא, איפה שלוש ארבע שנים מעכשיו נהיה. אם נגיע למצב שבאמת יש יורוליג סגור, אבל מפעל או שניים גדולים בחסות פיב"א כמו שהיה פעם (פעם אגב היו שלושה), ועל הדרך גם נחזור לסדרות כולל בגמר הפלייאוף, אולי הרווחנו מזה משהו. שווה לעקוב, כל שנייה משהו יכול להשתנות.

רק דבר אחד עצבן אותי, וזאת התגובה של לא מעט גורמים בכדורסל ובתקשורת על הפועל ירושלים, שהחליטה ללכת עם היורוקאפ. לפחות בגוף תקשורת אחד נכתב שישראל עלולה להיענש בגלל הבחירה של האדומים. צודקים כולם. מי זאת הפועל ירושלים ריבונו של עולם שתחליט ללכת על מפעל שמשתלם לה כלכלית, תחרותית, שיווקית וכל הג'אז הזה, בלי להתחשב באיך זה משפיע על הכדורסל הישראלי. מי היא בכלל, מכבי תל אביב?

גביע ג'וניורס

מחלוקת רבת שנים סובבת סביב השאלה כמה משחק אחד, כמו גמר גביע או גמר פלייאוף, יכול להעיד על שחקן. אני מאלו שחושבים שדוקא ברגע האמת, כשהכסף על השולחן, נמדדים שחקנים. גמר הגביע לנוער אתמול היה ראי במקום מסויים לרמה וליכולת של שחקנים מרכזיים בהפועל ומכבי תל אביב. דיברו איתי המון השנה על סוללת הכוכבים של מכבי תל אביב. קודם כל, כבר שנים הנוער של מכבי לא מזכיר את הימים ההם, שהלפרין, בן שימול, קזרנובסקי, כספי,יוני שיפר ויוני ניר פירקו את הליגה לחתיכות. אחת הסיבות לכך הינה העובדה שהאקדמיה הכריחה קבוצות להתחיל לעבוד קשה ולהעמיד תנאים טובים לקבוצות, בשביל להשאיר שחקנים מרכזיים אצלה (לרוב זה הצליח). וככה מועדון כמו מכבי ראשון לציון הצליח במשך שנים לעקוף אותם בסיבוב.

אז מה היה לנו אתמול? חוץ ממשחק אינדווידואלי נהדר של עמית עבו, אף אחד לא הפיל אותי מהרגליים. יעבור עוד הרבה זמן עד שזוסמן (שמסומן כהבטחה לא קטנה) ופליישר יגיעו לרמות שמצפים מהם. צוף בן משה מהפועל תל אביב הוא כישרון גדול, אתלט נהדר ובמשחק עצמו הוא הראה המון נוכחות והקרבה. אבל הוא מאוד בוסרי, לא מוכן עדיין לבוגרים. וזאת הנקודה שאני מנסה לעלות לא מעט פעמים בטור הזה. ההבדל בין הבוגרים לנוער הוא עצום, והשנים הראשונות לקריירה קריטיות. אם החברה האלו לא ימצאו את המסגרת שתתן להם להתפתח, כל מה שהם עשו בנוער לא שווה. נורא נחמד בטח די כיף לנסוע עם מכבי למשחקים ביורוליג. כמה זה קידם את זוסמן? אז נכון שיש את חוק הצעירים (שמכבי כבר הודיעה שהיא מתנגדת אליו), אבל יש גם פתרונות אחרים. זכותו של שחקן לשבת על ספסל, אבל גם זכותו (ומבחינתי גם חובתו) ללכת ולהגיד שאם לא נותנים לו לשחק אז הוא חותם על הסגר, ושיתנו אחר כבוד למישהו אחר להיות נער פוסטר.

דור הולך. לא בטוח שדור אחר בא

זאת שנה של פרידות בעולם הכדורסל תרתי משמע. אחרי שקובי תלה את הנעליים בשבוע שעבר, ובתחילת העונה נפרדנו מאנדריי קרילנקו, הגיע תורו של דימיטריס דיאמנטידיס, מגדולי השחקנים שהכדורסל היווני הביא במתנה לעולם, אחרי שפנתנייקוס הודחה ברבע גמר היורוליג, וכל מה שנשאר לו זה הפלייאוף היווני. דיאמנטידיס היה חלק מהקבוצה הענקית של פנתנייקוס, שכללה עם השנים את אלברטיס, באטיס ואחרים וזכתה תחת הגאון המטורף זליקו אוברדוביץ בשלושה תארי יורוליג, ובעוד אין ספור תארים מקומיים. לכוכב בירוק גם הייתה את הזכות להיות חלק מהדור המדהים של היוונים שלקח את אליפות אירופה ב2005 ואת מדליית הכסף באליפות העולם של 2006. בשיאו הוא היה השומר הטוב באירופה. לאורך כל הקריירה שלו הוא היה מוסר מדהים, כאב ראש להגנות (בעיקר מקשת השלוש) ושחקן שבא לתת 1500% כל משחק, כל ערב. הכדורסל האירופאי, שמשווע לשחקנים שייצרו עניין בענף המקומי, כנראה ממרר בבכי. לאט לאט, כל השחקנים הגדולים של העשור האחרון וזה שלפניו הולכים, ואנחנו נשארים עם מעט מאוד שחקנים שאתה פותח בשבילם טלויזיה (או חלילה קונה כרטיס). שחקנים כמו שאראס, שהיה בהם המון קסם מלבד היכולת האישית, פרשו, אחרים כמו חואן נבארו כבר רואים את הסוף, השחקנים הטובים באמת נמצאים ביבשת אחרת, ונשארנו עם כמה ספרדים, מכשף סרבי (תיאודוסיץ), פנומן צרפתי (דה קולו) ועוד כמה שבאים והולכים. כדורסל, לא פחות מזה שהוא בנוי על משחק קבוצתי, בנוי גם על שחקנים שמושכים קהל. אנחנו נמצאים היום בעידן שהקבוצות עושות כסף, אבל לא באמת נותנות לי סיבה כאוהד הממוצע להעביר ערוץ. אני זוכר את המשבר שהיה עם הפרישה של ג'ורדן ב1999, צפו לכזה עוד כמה שנים. כיום, יש מעט מאוד שחקנים ששווה בשבילם לראות כדורסל אירופאי. הם באמת עושים לנו טובה שהם כאן. הם, והצרחות של אוברדוביץ על שופטים.

הערות לסדר היום

* אז השבוע שון דוסון איבד רק שני כדורים בהפסד של ראשון לציון לחיפה. הישג יפה. כן אני ציני, ומי שמעוניין להבין למה זה מטריד אותי, מוזמן להיכנס לדף שלו באתר המנהלת ולבדוק את הנושא לעומק. מצד שני, הוא התחיל לפתח קליעה יפה מחצי מרחק.

* אחרי שסלוצקי ודומינגז, אקסי גולדסטאר, הביאו לתכנית שלהם את פרוספר אזגי, ובמקום לקרוע אותו על אירועי העבר שלו (וכולם מוזמנים לקרוא את התחקיר הפשוט פסיכי שפורסם עליו באתר וואלה. פשוט מזעזע) הם עשו לו ראיון מפנק וקליל. השבוע הם דיברו על זה ששרון אברהמי איבד יתרון גדול בכוונה רק להראות איך הוא מנצח במצב כזה. אני מכיר את שרון אברהמי, ולא פחות מכך, חלק מהנהלת הפועל תל אביב. אין מצב בעולם שדבר כזה קורה, ואם במצב של הפועל היה קורה אז כולם היו שומעים את הצרחות של רמי כהן על אברהמי. אבל אין ספק שאלו הפנים החדשות של ערוץ הספורט. רק חסר לי איזה קמפיין שידוך קבוצות לקואץ שייע.

* בשבוע הבא סדרי העולם בתחתית ליגת העל הולכים להשתנות קצת. כי אם מכבי אשדוד תשחק מול חולון, ונס ציונה מול הפועל תל אביב, קרית גת נוסעת ליד אליהו, שמה כנראה ישים אותה שוב בסכנה ממשית לחזור למקום האחרון. החלק העליון של הטבלה לא מעניין כבר, אבל כל משחק בתחתית עכשיו הוא פשוט מלחמת עולם תרתי משמע. והמחזור הזה הוא רק קדימון לזה שיבוא אחריו. כי במחזור הבא יש לנו קרב שיכול להכריע גורלות בין הפועל חולון לנס ציונה. הללויה!

הציטוט השבועי

" אז אני מניח שאתה אבא של *^%5^*"
" כן, זה לפחות מה שאמא שלו אמרה לי "

(שיחות פייסבוק לתוך הלילה עם אבא של שחקן בליגת העל )